יש בלבי צינור

הבחירות האלה. חבר טוב אמר לי (מה קורה רותם, הנה, המטאפורה הבאה שלך!) שהוא יצביע חולדאי כי הוא הרס את אוסישקין. האמת, צודק. לא בגלל שזה אוסישקין, אלא כי אם יש כאלה שלא יצביעו חולדאי בגלל הריסת המגרש, אז גם ההפך עובד (עבד, אגב) בכל מקרה, במהלך החודש האחרון קמתי מזיע בלילות. ניסו להקפיץ אותי לחלונות אחרים, לטאבים אחרים, אנשים לינקקו לי את המצח, אמרו לי "תצביע לחנין! אם לא -ואיומים זה לא הדרך שלנו - פשוט נגיד לך למה חנין זה טוב. כל הלילה".

טוב, צריך להגיד שאין לי ביקורת קטנה אפילו על האנשים שסוף סוף עושים דברים (ואולי זה האינטרנט הזה שלא מצריך עמידה בצמתים, אלא שליחה של לינקים עם קפה ליד, אבל לא משנה. עשייה היא עשייה), אלא על ההאבסה הזאת, והדב חניניות הזאת שיורטה עם אבן שקשורה מגומי בין שתי אוזניו (וברוך השם, יש איך לשמוע משם), על היו-טיוביות הזאת. לעזאזל, פחדתי לשאול איך מגיעים לרחוב מסויים כי היו אנשים היו מוציאים לבטח את היו-טיוב שלהם מהכיס ומלנקקים לי. ואני, לא אוהב שאנשים זרים מלנקקים לי; הייתי רואה מישהו שקשור לבחירות האלה והייתי מחפש אצלו יו-טיוב בכיסים. ויו-טיוב בכיסים, זה ההלאה של היו אס בי.

כי בבחירות האלה הוכח שאנחנו עומדים במקביל לשאר העולם (יותר נכון, ארצות הברית, אבל היי, מי שם לב לפרטים קטנים), שאין אפילו הזדמנות ל'בעיה מנטלית' של מטאפורת כדורגלן מזדנב, אלא אנחנו, מיטב בחורינו ובחורותנו, חיים כמו 'ההם' שם בעולם הגדול, בזמן מקביל. ובקיצור- הבחירות האלה, העירוניות, הקטנות ההכי-ישראליות - הכחול לבן המדרכתי והפקח שזורקים עליו ביצים, בתי הספר היסודיים שמתעוררים לחיים לא כולל טקסי זיכרון, החניונים של המאפיונרים, והתחבורה הציבורית שבסופי כסאותיה רשום אודי+מישהי=אהבה - היו יו-טיוב אחד גדול. היו חלק מעולם אחיד, גלובאלי. הבחירות האלה היו הראשונות לקמפיין של מדיום אחר. חדש. אבל רק למי שהצליח, וזאת הנקודה; כי מי שטורח עם יו-טיוביות או פליקסיות בערב שבת, קם בבוקר עם מערכון של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי, והמעגליות של הפליי האינסופי היא בדיוק כמו סיום המערכון הזה. אינסופיות של אותו דבר.

מכיר את האח הגדול. לא עוקב אחרי זה. יש טלוויזיה פתוחה אז רואה. אין - לא מחפש. אין בי צורך לעשות קטע מזה. אין לי צורך מצד שני לייצר שיחה שכולה סיליבוס אחד גדול עם כותרת של לימודיים במכללה למנהל. לא אומר שבובליל מחליא אותי. לא אומר שהוא "אין, בובליל מלך" (שזה שימו לב, רק אמירה של אשכנזים, קרי, רק אנשים עם מבט אנתרופולוגי בנושא זה אומרים זאת). פותח טלוויזיה. פותח ביסלי אם יש. שם רגליים על שולחן אם יש. זהו.

לא יודע, אני בכלל מחכה לקיצו של הריאליטי. מתי הוא יהיה? מה הסף גירוי הכי גבוה (וגבוה, לפעמים כשהוא עולה מדי הוא נהפך נמוך), מתי עכברי המעבדה האמיתיים יקפצו? (ועכברי המעבדה אם לא הבנתם נכון הם לא הצופים, אלא אלה שמנסים לכוון אליכם, אלה הם המזיעים האמיתיים), ובכן, מתי זה יהיה כל זה? כבר יגמר הכל. המפורסמים. האימהות המחליפות. האינסטלטורים. הדוגמניות. יישארו רק ניצולי שואה. ישימו אותם בוילה והמשימה האחרונה שלהם תהיה למחוק את המספר. עם סקוץ' ברייד. ואם עיניו (בובליל) של מישהו נמשכו לכביכול פרובוקציה שכתבתי הרגע, אז בוודאי שהוא צופה ריאלטי. מצוי.

היה כתוב בידיעות אחרונות השבוע ("בכותרת") שיש שוטר שמסתובב שמפייס בין ניצים בחברון. איך הוא עושה את זה? פשוט, בעזרת קסמים. שזה פחות או יותר מה שהשוטר אזולאי של קישון עשה. ואני אומר, קישון, שייקה אופיר, העם המפולג זקוק לכם!

מפתקאות כיס של ירקן שבחר דב חנין: לא נורא, מחר יהיה עוד אבוקדו.