וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מנת יתר

18.11.2009 / 8:03

אנדרו דיווידסון צלל ב"גרגויל" לתחקיר מעמיק של פורנו, סמים וגיהנום אבל כשהגיע לסוף כבר לא נשאר לו כוח לכתוב. דוד רוזנטל אנטי קליימקס

האם אי פעם שאלתם את עצמכם כמה רחוק הייתם הולכים בשביל אהבה? בעולם הפרקטי של ימינו, סביר להניח שהתשובה הייתה "בערך עד הפיצוצייה שמעבר לפינה". כי בעידן הטכנולוגי קל לוותר. לאהבה יש תנאים, זמן, מקום ובעיקר גבולות. אבל ב"גרגויל" של אנדרו דייווידסון, גבול הוא מושג שלא קיים. האהבה עזה ממוות וקשה מהגיהינום, באופן המילולי ביותר שתוכלו להעלות על הדעת.

"גרגויל" הוא אפוס רחב יריעה שעולה על אוקטנים גבוהים כבר מפתיחתו, עם תיאור מצמרר של תאונת דרכים קטלנית, ששורפת עד דק את גופו ופניו של כוכב פורנו יפה תואר. צורתו מתעוותת, הוא מאבד את איבר מינו ומצבו הסופני לא מותיר לו ברירות אלא לחשוב על התאבדות. רגע לפני שהוא פוסע לתהום נכנסת לחדר בו הוא מאושפז פסלת סכיזופרנית, המציגה את עצמה כמריאן אנגל ולוקחת אותו תחת חסותה. היא מספרת לו שכבר לפני שבע מאות שנה הם נפגשו, מגוללת בחלקים את עלילת חייהם הקודמים ושוזרת סיפורים נוספים מתקופות אחרות וממקומות שונים, על אהבה שממשיכה להתקיים גם לאחר המוות. מעל סיפורם של מריאן והגיבור השרוף מרחף כל העת "התופת", החלק הפחות סימפטי בטרילוגיית "הקומדיה האלוהית" של דנטה, שעוסק בחוויית הגיהינום הצפויה לחוטאי העולם הזה.

קליימקס ואנטי-קליימקס

פנים רבות, תרתי משמע, ל"גרגויל". שבע שנות המחקר שהשקיע דייווידסון הקנדי, מורה לאנגלית במקצועו, באות לידי ביטוי. הוא מדלג בין זמנים, תקופות, יבשות ומצבים כדי ליצור קולאז' מפואר של אירועים. בשל כך, הספר מכסה שטחים נרחבים - הוא רומנטי, גותי, דתי, חילוני, עכשווי, מיתולוגי, מציאותי, פנטסטי, פורנוגרפי, רפואי, מדריך למוטיבציה עצמית, מורה דרך לגמילה מהתמכרויות, ספר אימה, מותחן, קומדיה שחורה וגם שירה צרופה. לכל אלה מכנה משותף אחד – האפשרות לתקן, לקחת בשתי הידיים את ההזדמנות השנייה שאנחנו מקבלים ולא תמיד יודעים לנצל.

"תגיד", שואלת מריאן את הגיבור (עמ' 258), "לפני התאונה החיים שלך היו טובים?". כשהיא נענית בשלילה היא משיבה: "אז ההזדמנות לפתוח דף חדש היא מתנה שצריך להוקיר". לכל אורך הספר חוזרת המנטרה הזו, בין אם בצורה המוכרת – שיקום גופני או מנטאלי בעולם הגשמי שבו אנחנו חיים, ובין אם בגלגול נשמות על פני מאות שנים, ובשיוט דו-כיווני בין העולם הזה לעולם הבא. החוט המקשר מבוסס תמיד על אהבה טוטאלית ובלתי מתפשרת.

"גרגויל" ראוי לסופרלטיבים רבים, בשל ההשקעה יוצאת הדופן והמיצוי המקסימאלי של כל מה שלמד דייווידסון בשנים בהן עמל על הספר. אין פרט שחולף על פנינו, מתיאור מדוקדק של סט סרטי פורנו ומהילה נכונה של סמים קשים, ועד מידע מפורט על פעילותה של הכנסייה הגרמנית במאה ה-14. שקדנות פנומנאלית, פרפקציוניזם שטביעת האצבע שלו מורגשת בכל עמוד, משפט, מילה. אין ספק שאחרי שתקראו את הספר, תרגישו שאתם יודעים יותר. זה גם המקום לציין את העבודה המשובחת של יעל סלע-שפירו, שהשתמשה במומחים רבים מתחומים שונים על מנת לתרגם לעברית ספר כל כך מסובך.

ובכל זאת, הכמיהה של דייוידסון ליצור ספר בלתי נשכח, שייחרת בזיכרון, רחוקה מלהתגשם. כמו מושאי הרומן, "גרגויל" אינו נעדר חטאים בעצמו. הכתיבה של דייווידסון סוחפת והרעיונות כבירים ומפליגים למקומות כמותם טרם נראו, אולם נדמה שהוא היה נחוש יותר להקיא את המידע שצבר מאשר לחדור ללב הקורא, ללכת עד הסוף בלי לקחת שבויים. למעט הפתיחה המופתית, שמייצרת תחושה אמיתית של גיהינום עלי אדמות, הקורא מרגיש יותר כמשקיף ופחות כמשתתף, אין לו תפקיד אמיתי בסיפור. דומה כי לפני שאנחנו מאבדים סבלנות בשל אורכו של הספר (469 עמודים), דייווידסון עצמו הגיע למצב של התשה כללית, ובשל כך סיים אותו בקול ענות חלושה, באנטי-קליימקס היסטרי וכמעט מודבק. וכך, מרבית הסיכויים שברגע שתסיימו את "גרגויל", תיוותרו עם חצי תאוותכם בידכם – תחכימו ותתרשמו, ממש לא בטוח שתנצרו ותתרגשו.

אנדרו דייווידסון, "גרגויל", תרגום: יעל סלע-שפירו, 469 עמודים // מטר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully