שיר שחלמתי

רוב האקסלי: "הסיפור עם 'אחינועם' התחיל כשצבי שיסל התקשר אלי ואמר שאריק מחפש שירים. הגעתי לדירה של אריק, השמעתי לו את מה שכתבתי והוא אהב כמעט את כל השירים. חלק מהם הופיעו באלבום שירי הילדים שהוצאנו מאוחר יותר. 'אחינועם' היה בעצם 'When You're Gone', שיר שכתבתי לאשתי והופיע באלבום של הצ'רצ'ילים. הגרסה שלנו היתה הרבה יותר רוקית ופסיכדלית, אבל אריק ביקש ממני לנגן בצורה רכה על הגיטרה. זה הפך את הגרסה שלו ליותר 'ישראלית'. הוא אהב את הסאונד הזה שהיה מאוד סיקסטיזי, והנגינה הרכה הזו חוזרת בעוד כמה שירים באלבום".

"אחינועם לא יודעת" היה השיר הראשון שגפן כתב לאריק איינשטיין. לטענתו, הוא עשה זאת ביום שבו נולדה אחינועם, בתם של אורי ואליה זוהר. בספרו "חומר טוב" (הוצאת דביר, 2002) הוא כותב: "עד היום, כשאני שומע את 'אחינועם' ברדיו, אני רואה את פניו המרושעות והצוחקות של אורי. קראו לי ל'משרד' בצהרים שרביים, קיבלתי מנגינה של רוב האקסלי, אמריקני שעבד איתנו קצת, ואורי אמר לי שיש לי בדיוק חצי שעה לכתוב שיר על הבת שלו שנולדה אתמול. זה לא סתם שהפזמון הוא 'היא לא יודעת כלום, היא לא יודעת כלום, אחינועם...'. אני באמת לא ידעתי מה לכתוב. ממש כמו שאחינועם בת היומיים לא ידעה שיום אחד יסתירו אותה בישיבה בירושלים".

הערת המערכת: בלדת הרוק היפה של שנות השישים. הפתיחה של השיר היא לא פחות מאייקונית. איינשטיין צדק כשוויתר על הפתיחה הבומבסטית של שיר הצ'רצ'ילים המקורי.

שמוליק קראוס: "את 'כשאת בוכה את לא יפה' נתתי לאריק בשביל האלבום. המנגינה נכתבה כבר אחרי תקופת החלונות הגבוהים, ואריק החליט לתת אותה ליהונתן גפן כדי שיכתוב מילים".

רוב האקסלי: "זה היה סשן עם אווירת רוקנרול אמיתית. שלום חנוך ואני עשינו שם את קולות הרקע. כל הווו-אווו ששרנו שם היו טייק אוף של הביץ' בויז".

מיקי גבריאלוב: "כל הצ'רצ'ילים ניגנו בשיר הזה והעיבוד היה שלנו ביחד עם שלום חנוך. באיזשהו מקום קראתי שיהונתן הצטער שהוא כתב את 'כשאת בוכה את לא יפה'. בכל זאת הוא היה בחור צעיר, בא מנהלל ונופל על חבורת לול. והחבר'ה האלה יודעים להתסיס את כולם, אז בטח לחצו אותו להוציא מילים".

ב"חומר טוב" מספר גפן שכתב את השיר בתוך שתי דקות, כשקראוס תופס אותו מאחור בצווארו וחובט מדי פעם בראשו. "כתבתי מהר משפטים כמו 'בוקר, לחי יבשה', ו'שמש, כמו ביצה קשה', רק שיעזוב לי את הצוואר", כותב גפן. "אגב, איני מתלהב ממילות השיר הזה, אבל תמהתי מאוד שכעבור כמה שנים קראתי כמה מאמרים של פמיניסטיות כועסות שטענו ש'השיר כשאת בוכה את לא יפה' זה שיר שוביניסטי של אחד שרוצה שהאובייקט שלו יהיה יפה כל הזמן. מעניין מה הן היו כותבות כששמוליק מחבק אותן חזק מאחור".

הערת המערכת: שיר הפיל גוד של האלבום. שמוליק קראוס בשיאו בתור רוקר עם שיר ברוח הביטלס, שעדיין שורד את מבחן הזמן. החידוש של תיסלם, לעומת זאת, ממש לא.

אריק איינשטיין: "את ההקלטה שנכנסה ל'פוזי' עשינו אחרי פסטיבל הזמר ב-69'. השיר סיים את הפסטיבל באחד המקומות האחרונים. אנשים לא היו מוכנים לשיר שהמילים שלו עוסקות באסון של אחרים ולא שלנו".

מישה סגל: "אריק פנה אלי בהתחלה כדי לעשות את העיבוד לפסטיבל. ביקשו ממני עיבוד תזמורתי גדול, וכנראה ששלום עוד לא ידע איך לעשות את זה. זה גם היה המפגש הראשון שלי עם שלום. אחר כך המשכתי איתו לשלושרים, להם עיבדתי את כל האלבום. השיר הזה מופיע בצד א' שאין לי קשר אליו, זה הצד הצ'רצ'ילי. אבל עד כמה שזכור לי הוא לא היה אמור להיכנס לאלבום. הוסיפו אותו ל'פוזי' אחרי שיצאתי מהתמונה".

שמוליק ארוך: "אני לא מנגן שם כל כך טוב. טכניקות ההקלטה היו אז בחיתולים שלהן ולא ידעו לעשות סאונד לבאס. אז הכריחו אותי לנגן במפרט, ואני בכלל מנגן באצבעות. נורא קשה לנגן עם סאונד כזה. זה כמו שיתנו לך מכות בראש רק בשביל שתנגן יותר חזק. היום אנשים לא היו מבינים איזה שטויות איומות הלכו אז בהקלטות".

צבי שיסל: "בתקופה הזו עשינו אירוע בחוף שרתון שציין שנה לפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה. פופיק הנחה אותו, ואריק שר את 'פראג'. היינו בטוחים שאף אחד לא יבוא, ובסוף הגיעו לחוף אלפי אנשים. אחרי שנה-שנתיים, אריק אמר שהביצוע של 'פראג' ב'פוזי' לא מספיק טוב, ועשה עוד גרסה לשיר. זה כבר היה הביצוע השלישי שלו".

שמוליק ארוך: "אני לא השתתפתי בעיבוד האחרון שעשו ל'פראג'. לדעתי הוא יצא סתמי מאוד. שמעתי אותו פעם איפשהו והיתה לו פתיחה אקוסטית. זה לא מצא חן בעיני. מי שעשה אותו עשה הפוך מאיתנו והשיר איבד מתחושת הראשוניות שלו".

הערת המערכת: השיר ששלום חנוך השאיר לאריק איינשטיין לפני שהצטרף לשלושרים. המילים הטעונות שלו (השפעה דילנית?) לא מסתירות את העובדה שההפקה נתקעה בשנות השישים.

מיקי גבריאלוב: "אני עשיתי את העיבוד ל'היה לנו טוב, נהיה לנו רע'. אתה יודע, מעתיקים. זה לא עיבוד חדש. זו העתקה של 'הבלדה על ג'ון ויוקו'. לא היה הרבה מה לעשות עם זה. ניהלתי את הסשן באולפן, ואמרתי למי שלא הכיר את השיר איך לנגן ואיפה לעשות הפסקות".

חיים רומנו: "'היה לנו טוב, נהיה לנו רע' היה אחד השירים שהיינו מנגנים עם אריק בהופעות עוד לפני ש'פוזי' יצא. גם 'אחינועם' היה שיר קבוע בהופעות המשותפות שלנו".

הערת מערכת: כל אלבום קלאסי זקוק לפילר משלו.

שמוליק קראוס: "'אצו רצו גמדים' היה שיר שכתבתי לפי מילים של מרים ילן-שטקליס ב-61' או ב-62'. גם 'ארץ ישראל' היה שיר מלפני תקופת החלונות הגבוהים".

רוב האקסלי: "שמוליק קראוס היה באותה תקופה בניו-יורק. אני זוכר שלאריק היתה קלטת דמו שקראוס שלח לו מארצות הברית עם 'אצו רצו גמדים' וגם 'כשאת בוכה את לא יפה'. זה עוד שיר שהוא דוגמה טובה לנגינה הרכה על הגיטרה שאריק כל כך אהב. והקולות ברקע של הגמדים שרצים וצוחקים הוסיפו לאווירה של השיר משהו קצת פסיכדלי".

הערת מערכת: שיר ילדים שהפך לפנטזיה פסיכדלית למבוגרים. נגינת הגיטרה הקסומה, הלחישות והצחקוקים ברקע הופכים את השיר מאגדה תמימה לטריפ ברוח הסיקסטיז.

אריק איינשטיין: "היו לשמוליק שירים טובים ופנויים אז הם נכנסו לאלבום. לא היתה משמעות לאיזה סוג של שירים ייכנסו כי לא היה סגנון אחד לאלבום. אני כבר לא זוכר איך כתבתי את המילים ל'ארץ ישראל'. בטוח בעיפרון".

רוב האקסלי: "'ארץ ישראל' הוא אחד השירים האהובים עלי באלבום. זה שיר יפה עם תחושה מאוד עצובה. יש שורה בשיר: 'מה מילל, הו שומר, מה מילל', ואריק רצה שמיקי ואני נעשה איתו הרמוניה בקטע הזה. בזמן שהקלטנו את ההרמוניות הוא אמר לי שיש לו צמרמורת והראה לי שהשערות שלו על הידיים עומדות. זה היה שיר מאוד מיוחד בשבילו, ובאמת אחד הטובים באלבום. כששרתי את השיר הזה, ולמעשה גם כל השנים אחר כך, חשבתי שהמשמעות של מה מילל זה 'מה קורה בלילה'".

הערת מערכת: לכאורה שיר ארץ ישראל הישנה והטובה, אבל מנקודת מבט מלנכולית של צבר מפוכח. אחד השירים הרכים והעדינים יותר של שמוליק קראוס. עבודת גיטרה נפלאה של הצ'רצ'ילים.

מישה סגל: "'כמה חם' היה להיט ענק באותה תקופה. היה שם ליין באס שהשתמשו בו המון אז. זו היתה תגלית של הביטלס, הבאס היורד הזה של מקרטני. אפשר למצוא אותו ב-"A Day In A Life" וב"היי ג'וד". זה היה דבר מאוד מודרני בזמנו, אז לקחתי את הליין הזה צעד אחר צעד. המנגינה אולי לא מושפעת כל כך מהביטלס, אבל הבסיס שלה הושפע מהחידושים שלהם באותה תקופה. הטקסט עצמו לא כזה מדהים. בכל זאת אריק לא היה אז איזה משורר, אבל הוא עובד עם האווירה של השיר".

רוב האקסלי: "ב'כמה חם' ניגנתי גיטרה עם חיים רומנו. אפשר לזהות שם את סגנון הנגינה שלי שהוא קצת יותר מערבי. אני לא זוכר מהסשן הזה צ'רצ'ילים נוספים. ב'כמה חם' ניגנו איתנו אהר'לה קמינסקי (תופים) שמוליק ארוך (באס) ויעקב נגר (קלידים), שהיו נגני אולפן מקצועיים".

הערת מערכת: לא משנה באיזו עונה בשנה או באיזה מקום בעולם אתה נמצא – "כמה חם" תמיד יחזיר אותך לקיץ הישראלי. נשמע כאילו רינגו סטאר נכנס בטעות לאולפן גול בתל אביב. שיר נעורים נצחי.

מישה סגל: "אין לי מושג איך כתבתי את השיר הזה. פשוט נורא. לא יודע מה עבר לי בראש באותו זמן. והקטע הערבי באמצע? איום. צריך למחוק את השיר הזה מההיסטוריה. אני לא מאמין שאריק השאיר אותו באלבום. אין לי ספק שאם הייתי ממשיך לכתוב את כל שירי האלבום, השיר הזה היה מוצא את הדרך החוצה. גם אם הייתי צריך לכתוב במיוחד שירים נוספים. אין לי אפילו מושג מי זאת הכלבה עליזה".

הערת המערכת: בכל אלבום רוק קלאסי יש את שיר המה-לעזאזל-חשבנו. הכלבה עליזה מתחיל כשיר פופ סיקסטיז קלאסי, אבל מתישהו באמצע רינגו עוזב את האולפן ופאריד אל-אטרש נכנס במעבר קיצוני למוזיקה ערבית אותנטית. יהונתן גפן מוזמן לשתף את הקוראים מה הוא עישן כשכתב את המילים לשיר.

מישה סגל: "אני זוכר שאת המנגינה של 'ילדה ציור' השמעתי לאריק לראשונה על הפסנתר. השיר עצמו הוא השפעה ישירה של סיימון וגרפונקל. אפשר לשמוע שזה ניסיון לעשות את הגרסה שלנו ל'גברת רובינסון'. אריק נתן את השיר ליונתן גפן שכתב טקסט מוזר. באופן כללי לא כל כך התחברתי לטקסטים שלו באלבום. זה לא כמו החיבור שהיה לי עם אהוד מנור. הטקסטים של אהוד היו עמוקים יותר ומצליחים לרגש אותי עד היום".

אהר'לה קמינסקי: "שים לב שב'ילדה ציור' אין בכלל תופים. אני ניגנתי שם על קונגוס כי זה כנראה ישב טוב עם העיבוד של מישה. אף אחד בזמנו לא ניגן על פרקשן, וזה היה משהו שהבאתי לארץ באותה תקופה".

משה נגר: הפתיחה והסיום של השיר "גנובים" מג'ימי סמית'. הוא היה נגן האמונד בשנות ה-50 וה-60, ובעיני המוזיקאי גם הראשון והאחרון. היה לו קטע כזה שהוא ניגן פעם בסגנון סקוטי, ומשם הרעיון בשביל "ילדה ציור". בשירים אחרים שהשתתפתי כמו "פראג" ו"היה היה" הנגינה שלי הייתה יותר מקורית בגלל המשמעות של שני השירים האלה.

הערת המערכת: זה דווקא הטקסט הטוב ביותר של גפן באלבום. אווירת השיר מעבירה היטב את רוח התקופה, והוא מתחיל ונגמר בסולו אורגן בסגנון סקוטי.

אריק איינשטיין: "איציק מאנגר (משורר וסופר שמת ב-1969, שנת יציאת האלבום, נ.ש.) כתב את השיר הזה ביידיש, ובנימין טנא תרגם אותו. אני חושב שהתרגום שונה מהמקור. באופן מקרי היה לי ספר של מאנגר. משם הטקסט. אבל אני לא כל כך אוהב את השיר וגם לא את איך שאני עושה אותו".

מישה סגל: "זה השיר האהוב עלי באלבום, בעיקר כי התחברתי מייד לטקסט של מאנגר. עם השיר הזה גם התחיל שיתוף הפעולה שלי עם אריק. הוא הגיע אלי לדירה בתל אביב יחד עם שיסל, ואמר: 'תשמע, יש לי כאן משהו של איציק מאנגר ואני נורא רוצה לעשות ממנו משהו ביטלסי כזה'. אז עשיתי מזה 'אובלדי, אובלדה'".

שמוליק ארוך: "אני דווקא לא שמתי לב אז שאנחנו מושפעים פה מ'אובלדי, אובלדה'. זאת נשמעה לי מנגינה של מישה, וזה סתם יצא דומה. אבל אני זוכר שניגנו עם אריק את 'אובלדי, אובלדה' במסגרת 'הברנשים של פיאמנטה' ולא קיבלנו על זה כסף עד היום".

אהר'לה קמינסקי: "הרבה שירים מאותה תקופה הם טייק אוף לשירי ביטלס. אז כן, 'אברהם ושרה' זה 'אובלדי, אובלדה'. השאלה אם השירים האלה עומדים במבחן הזמן ועדיין משמיעים אותם. 'כמה חם' ו'כשאת בוכה את לא יפה' עדיין מחזיקים. 'אברהם ושרה' לא".

מישה סגל: "הקלטנו את השיר עם קטע אינסטרומנטלי באמצע של כל מיני נשפנים ומוזיקאים לא מקצועיים. הם לא ידעו מימינים ומשמאלם, וכנראה באו מבית המורה בתל אביב או משהו כזה. אז יצא שבהקלטה הכלים שלהם אפילו לא היו מכוונים. אחר כך באו כל החבר'ה לאולפן להקליט כל מיני צעקות וחפלות ואפשר לשמוע את שיסל צועק בקטע הזה: 'תגידו, כיוונתם את הכלים?'. הוא היה רציני".

הערת המערכת: השיר החלש באלבום (שמבוסס על אחד החלשים של הביטלס). מילות הפתיחה "אבריימל, מתי יהיה לנו בן?" הן הדבר הכי לא רוקנרולי באלבום.

טוב, השיר הזה כבר ראוי לכתבה נפרדת. והוא יזכה לאחת כזאת בקרוב.