(צפו בקטע בלעדי מהעונה החדשה של "עבודה ערבית", ימי שני בקשת, 22:30)
העונה השלישית של "עבודה ערבית" שתעלה ביום ב', מיד אחרי "ארץ נהדרת", מגיעה לזכיינית קשת בטיימינג מושלם: אין כמו בוסט נוסף למהדורת השבט שלה, "האח הגדול", דווקא בתקופה שבו תעשיית הטלוויזיה הישראלית הולכת ומתפוררת. הרי למה להסתפק ברייטינג של 40 אחוז, כשאפשר להעלות אותו ל-42? כך, בתחילת העונה תזכו לראות את גיבור הסדרה אמג'ד, ערבי המחמד הנוירוטי והצמא לקבלה של המסך הקטן (בגילומו המופתי של נורמן עיסא) נכנס ויוצא מבית "האח הגדול", באשליה שדומה שתי טיפות מים לגרסת האמיתית. בלי אביבית וקותי אמנם, אבל כן עם צמד המנחים, ארז טל ואסי עזר. "צילמנו את החלק הזה של העונה חצי שנה לפני שהתחלנו בכלל לכתוב אותה", מספר שי קפון, במאי הסדרה. "הם היו אמורים לפרק את הבית, אז כתבנו מהר את הסצנות של בית האח וקיווינו לטוב. זה היה די הימור".
בקשת בטח שמחו.
"שמחו מאוד. זה היה רעיון של סייד (קשוע, יוצר הסדרה ח.ג.) וזה משתלב מעולה עם הדמות של אמג'ד, שכל כך רוצה להיות נאהבת ולהתקבל בחברה הישראלית. הוא נכנס לבית האח ונהיה סלב, וכמו כל הדברים אצלו ההומור נמצא בפער הזה, שבין איך שהוא תופס את המציאות, לבין איך שהיא באמת. הוא חושב שלוקחים אותו לשם כי הוא אמג'ד ומעניין אותם מה יש לו להגיד, הוא לא מבין שהוא על תקן בדיחה".
בהרבה מובנים, דמותו של אמג'ד, המבוססת בחופשיות על חייו של קשוע, היא הסיבה העיקרית לכך ש"עבודה ערבית" הצליחה לדלג מעל מכשול העונה השנייה הנקודה שבה רוב הסדרות הישראליות מוצאות את מותן והולכות לעולם שכולו טוב. הערבי הנואש להיות ישראלי, נלחם במי שהוא באמת, מטריף את אשתו (קלרה חורי) ומביך את עצמו בשלל דרכים מקוריות. לא סתם הסדרה זכתה השנה בפרס הסדרה הקומית הטובה ביותר של האקדמיה הישראלית, ופרסים נוספים חולקו לקשוע על התסריט ולחורי.
לקפון, 42, יש כישרון כזה, למצוא את עצמו מנהיג סדרות זוכות פרסים, אפילו כשמדובר בטלנובלות. עד שנות התשעים הוא היה בכלל כוכב טלוויזיה בעצמו, הודות לדמותו האלמותית של ויצמן ב"עניין של זמן" ו"בעשרים פלוס". אחר כך הוא עבר אל מאחורי הקלעים, כשהחל לכתוב ולביים סדרות עבור הטלוויזיה החינוכית ולערוץ הופ!. אחרי שביים את הסרט "רינה ואריק לנצח" ב-2003, הצעות העבודה החלו לזרום. מאז מקשטות את הרזומה שלו כמה מהסדרות המצליחות ביותר שנראו כאן, גם אם לא האיכותיות ביותר "טלנובלה בע"מ", "האלופה", "בובות", "מתי נתנשק" ו"חצויה". למרות הז'אנר הטראשי יחסית, קפון ידוע ביכולתו להפוך גם את הטלנובלה הטיפשית ביותר לגילטי פלז'ר מענג לצפייה, שלא בהכרח פוגם באיי קיו של צופיו, כמו סדרות אחרות מאותה הקטגוריה.
"כשעשיתי את הסרט שלי, חשבתי שאני הולך לשחק אותה מבחינת הצעות עבודה", מספר קפון. "אבל למרבה הפלא, זה קרה דווקא אחרי שעשיתי את 'טלנובלה בע"מ' - פתאום הגיעו כל ההצעות. ידעתי שצריך להתפרנס ושזה מה שיש. כשהגעתי לטלנובלות לא ידעתי מה זה בכלל, אף פעם לא ראיתי טלנובלה, אז לקחתי את זה כהרפתקה, מגרש משחקים ענק שאפשר להשתולל בו. אני חייב להודות שזו היתה פרקטיקה מטורפת, להבין מכאניקה של ימי צילום וכו'. אלה היו כמה שנים של פרקטיקה אמיתית וזה חשוב לכל במאי ישראלי - במאים בארץ יודעים שבשביל להתפרנס אתה צריך לעשות כל הזמן והכל, ככה שבתור בנאדם עובד אתה מתמחה בהמון ז'אנרים, סוגי צילום טלנובלות, סיטקומים, פרסומות, כי בארץ אתה לא נמצא במצב שבו אתה יכול לעשות סדרה ולנוח שנתיים או שלוש. אתה תמיד חייב למצוא את הדבר הבא".
אך למרות דרישות השוק והתעשייה, קפון מצהיר כי לעת עתה, הוא סיים עם הטלנובלות וסדרות הנוער. "אני רוצה לנוח ולמצוא דברים חדשים, שיעניינו אותי", הוא אומר. "מיציתי את הז'אנר של הטלנובלות. מה זאת אומרת מיציתי? בא לי לעשות דברים טיפה יותר משמעותיים מאשר להיכנס לאולפן ולהיות קבור בתוכו ימים על ימים. בא לי לעשות דברים שונים, אחרים, דברים שאני יותר מתחבר אליהם. הדבר האחרון שעשיתי לפני הטלנובלות היה סרט קטן ואמנותי והשאר הוא היסטוריה".
ל"עבודה ערבית" הגיע קפון בעונתה השנייה, כמחליפו של רוני ניניו, מה שבהחלט היה מאתגר בהרבה מעבודה על טלנובלה בכיכובו של יהודה לוי. פתאום, קפון נדרש לעבוד עם שחקנים ערבים ישראלים, בסדרה שעיקר העלילה בה עוסקת בחייהם של ערבים ישראלים והעבודה חשפה אותו לגזענות שלא הכיר מעולם. "לפני שהתחלתי לעבוד על הסדרה, לא הייתי מודע בכלל לעומק הגזענות שיש בארץ", הוא אומר. "ידעתי בערך מה המצב, כמו שכל אחד אחר יודע, אבל כשהתחלתי לצאת עם סייד לשתות, אתה שומע כל מיני הערות קטנות של אנשים, פתאום אתה מבין שהשנאה היא תהומית".
תן דוגמאות.
"יש לי המון. בעונה הראשונה שביימתי, ניסינו להשיג חסות מהמון גורמים מסחריים עניין ממש לא בעייתי בכל סדרה אחרת - ובקושי השגנו אותה, אבל לא אשכח כמה זה היה קשה בהתחלה. למשל, אם אני וסייד נוסעים יחד לחו"ל, תמיד אנחנו צריכים לחכות בצד גם אני, כי אני נוסע עם ערבי - ויש אקסטרה בדיקות ולוקחים אותו ומדברים איתו, או שאנחנו יוצאים לבר ואיזו בחורה אומרת, 'כן, צריך להעיף את כולכם החוצה מהמדינה'. ככה, באגביות. וכשאומרים את זה למישהו שהוא חבר שלך, זה נשמע אחרת מאשר שאתה שומע את זה בטלוויזיה. פתאום לצד השני יש פנים ורגשות מבחינתך, וזה אחרת".
"למדתי להכיר גם את הרגישות של השחקנים הערביים לגבי הפער הערבי-יהודי, והוא הרבה יותר גדול אצלם מאשר אצל ישראלים יהודים", מוסיף קפון. "זה משהו שנתקלתי בו רק כשנכנסתי לעבודה על הסדרה. אנחנו, היהודים, מרגישים הרבה יותר בנוח במדינה הזאת, והרגישות לגזענות, לאפליה, היא גבוהה בהרבה אצל הערבים הישראלים. זה נותן לך מבט הרבה יותר ביקורתי והרבה יותר נוכח".
אבל למרות הגזענות, "עבודה ערבית" נחשבת לסדרה מצליחה מאוד.
"זה בגלל שהיא פשוט מסריחה מאנושיות. יש משהו בתפיסת הזרות הזאת, השונות של סייד, שכולם מאוד מתחברים אליה, ויש בה גם משהו מאוד ישראלי. לי למשל, היא מאוד מזכירה את ההומור של הפליטים היהודים. גדלתי על שלום עליכם וכשקוראים את סייד, מזהים שם את אותם הסממנים, את אותו הומור. האדם הנרדף, שעומד מול הכלל שרוצה לפגוע בו. יש בזה משהו נורא נוגע, זו תחושה שמדברת לדעתי להמון אנשים".
אתה חושב שהסדרה משפיעה גם על נושא הגזענות בארץ?
"אולי באיזשהו מובן. אני יכול להגיד לך למשל, שלקראת העונה השלישית היה לנו הרבה יותר קל לגייס חסויות. אני חושב שהסדרה דווקא כן עשתה משהו בזה שהיא מראה ערבי מאוד אנושי. כמו שאמרתי, היא בכלל סדרה שמסריחה מאנושיות".
לא מעט מעלילת הסדרה, בעיקר זו שעוסקת בחברות של אמג'ד עם הצלם היהודי, מאיר (מריאנו אידלמן), מבוססת מסתבר על החברות שנרקמה בין קפון לקשוע. "יש הרבה אלמנטים משותפים, אין ספק", הוא מאשר. "זה לא לגמרי מבוסס על החברות שלנו, אבל יש דמיון. אני חושב שמה שמשותף ביני לבין סייד בכלל, היא הנטייה הקלה של שנינו להסתכלות חרדתית על העולם. במובן הזה גם התחברתי מאוד לדמות של אמג'ד. אבל לא רק אני וסייד חברים, כל הסט הוא אווירה אחת גדולה של חגיגה. אנחנו צוחקים המון ויש קאסט באמת נפלא, של אנשים שאני מת עליהם וכיף לעבוד איתם. נורמן עושה עבודה מדהימה, בתור שחקן שמוביל את הסדרה והוא אחד השחקנים שהכי כיף לי לעבוד איתם, יש בינינו חיבור ודיאלוג מקסים. אנחנו מצחיקים אחד את השני כל הזמן וזה טריפ אדיר בעבודה".
עם כל זה, אתה עוד חושב לפעמים לחזור לפרונט? יש את הניסיון להמשיך את "עניין של זמן" שנמשך שנים ברשת. לא מדגדג?
"עזבי, בואי לא נדבר על זה. עשיתי שם ניסיון ובואי נאמר שהמסקנה היא שהרבה יותר כיף לי ונוח לי מאחורי המצלמה".
"עבודה ערבית": נורמן עיסא תוקף את חוק המסגדים בראיון לוואלה! תרבות
"עבודה ערבית": מה הופך אותה לסדרת מופת?
"עבודה ערבית": מחכים לעונה החדשה? ספרו לנו בפייסבוק