רון שחר: "המירוץ למיליון לא משדלת ילדים לסמס"

רון שחר עצוב רק מלחשוב על כך שבעוד שלושה ימים תסתיים העונה השנייה של "המירוץ למיליון", שמשדר הגמר הראשון שלה ישודר הערב (חמישי) בערוץ 2 והמשדר השני בשבת. זה לאו דווקא בגלל שהעונה הגיעה לקו הסיום המתבקש שלה, אלא מעצם המחשבה שלא צפויה לו איזו טיסה הרפתקנית בעוד כמה שבועות. "אני אומר לך, זה ג'וב החלומות", הוא נאנח. "ושלא תחשבי, אני עובד יותר קשה מהמתמודדים, רץ לפניהם כל הזמן, אבל האינטנסיביות הזו עושה לי את זה, במיוחד כשהיא בחו"ל ולא בעברית. שינוי האווירה, האתגר. זה משהו שאין לו תחרות".

אז אם יציעו לך להנחות את העונה השלישית תלך על זה. בלי להתבלבל.

"המממ... לא. סתם, תלוי בכסף".

לא רק לשחר, מנחה "המירוץ למיליון 2", קשה להאמין שאנחנו נמצאים כבר בקו הסיום. גם לצופים, אלה שהצליחו לשרוד את השידורים האינסופיים, הלקטים והדחיות החוזרות והנשנות של פרקי ההדחה (ועל פי ממוצע הרייטינג, שעמד בעונה הזו על 30%, עושה רושם שיש לא מעט מהם), זה נראה סוריאליסטי לגמרי. בתוך הקלחת הזו של זוג יהודי-ערבי, קדחת שושי ושושה ועוד, היה גם רון שחר, כריזמטי ואפקטיבי בהרבה מקודמו רז מאירמן. לא סתם הוא מרגיש שהמירוץ הזה הוא שלו לא פחות מאשר של ארבעת הזוגות שהגיעו עד הלום. "לפעמים אתה צריך להמתין להם בנקודת הסיום 10 שעות, 12 שעות", הוא מספר. "יצא לי לעמוד בקור בקרואטיה ולשמוע את ג'ובאני רוסו עומד ומקלל אותי בעברית. החוצפן הזה, שגדל בקרואטיה ורגיל למזג האוויר, מקלל. אנחנו עומדים על גג בדוברובניק והבנאדם עשר שעות צועק 'למה הבאת אותי לפה? בן זונה'. הוא היה מצחיק".

אבל עם כל הכבוד להוויי של שחר, שיחת הסיכום של העונה הנוכחית מגיעה לתחושה שבסיום העונה של "המירוץ למיליון" כולם – המתמודדים והצופים – הגיעו עם הלשון בחוץ. שחר, בלי להתבלבל, דוחה את ההאשמות בתוקף וזו לא הוראה מהזכיינית – הוא מאמין בזה. "אני חושב שהדיבורים היו בעיקר בתקשורת, כל הטענות האלה שהעונה נמרחה ושרשת ניסו לנצל את המומנטום עד הסוף", הוא אומר.

זה לא נכון, עמוד הפייסבוק של התוכנית מלא בקיטורים של צופים.

"בואי נגיד שמדליקי האש והמלבים, ככה הייתי קורא להם, הם בעיקר התקשורת. להגיד לך שהם מבקרי טלוויזיה? לא כולם הם מבקרי טלוויזיה והיום יש לך מבקרי טלוויזיה בשקל עשרים. אז כל אחד כותב את מה שבא לו ורוצה לראות איך יגיבו לו ולגרום לכמה שיותר להגיב לו, אז יוצרים פרובוקציות ומלבים אש. אני חושב שאנשים לא מבינים שקודם כל, רוב הצופים בסדרה - פחות חשובות להם ההדחות. הם מאוהבים בזוגות ורוצים לראות מה עובר עליהם. אנשים מאוד התבאסו למשל שמוטי ופונדק עפו מוקדם, אותו הדבר לגבי אוסי וכרמית. אתה מסתכל ואומר, 'רגע, חבר'ה, אין מה לעשות, רק אחד מנצח בסוף'. אבל אנשים נהנו לצפות, רובם. הנתונים מוכיחים את זה. להחזיק תוכנית של 30 פרקים על 30 אחוז רייטינג, זה לא קל. ברגע שזה קורה, למרות שאין הדחות, זה אומר משהו".

ומה לגבי הטענות, ההגיוניות מאוד, שהעונה הישראלית ארוכה פי שניים מהעונה האמריקאית?

"תמיד יהיו את אלה שיגידו משהו אחר. אנשים שוכחים שבארה"ב נעשות שתי עונות בשנה. העונה היא קצרה בחצי, נכון, אבל גם קהל היעד שלהם הוא 200-300 מיליון איש, ופה זה ארבעה מיליון איש. שוק הפרסום שם הוא אינסופי. פוטנציאל ההכנסות שלהם לעונה הוא פי אני לא רוצה להגיד כמה לעומת מה שאתה יכול לעשות בארץ".

בקיצור, המריחה היא שיקול כלכלי.

"לא הייתי קורא לזה מריחה, הייתי קורא לזה להאריך את התענוג, ואני חושב שזה נעשה עם אוזן קשבת לצופים. חוץ מזה, אתה לא יכול לייצר בארץ עונה קצרה יותר בלי להפסיד כסף. תסתכלי על כל פורמט ישראלי שנלקח מארה"ב - אין פורמט שעומד באותם קריטריונים של אורך עונה כמוהם אם מישהו מכיר את שוק הפרסום נכון להיום בארץ – זה שמייצרים בכלל חומרים כאלה היום, העובדה שרשת משקיעה כל כך הרבה כספים בפרויקט כזה, צריך להוריד בפניה את הכובע, כי זה באותה המידה יכול היה להתרסק כלכלית. אם מישהו מוכן להשלים כצופה שני מיליון דולר עלות הפקה, אז אני מתאר לעצמי שהעונה תתקצר".

נשמע שזה מרגיז אותך.

"אני חושב שבכלל, יש בתקשורת היום סוג של עליהום או חוסר פרגון לרשת. בניגוד למציאות המתהווה. רשת היום מסתכלת לכל זכיין אחר בלבן של העין. היא מייצרת היום תוכניות שעומדות בתחרות מול כל זכיינית אחרת. אני לא טאלנט של רשת אבל אני מאוד שמח שהם מצליחים ושהם מצדיקים את עצמם".

כשמדברים על "המירוץ למיליון", אפשר לקבול על אינספור דברים שהתרחשו בעונה הזו – אחת הטרוניות הבולטות בעונה הזו, התמקדה בליהוק הסטריאוטיפי שאפיין אותה. צמד הבלונדיניות שנחושות להוכיח את כישוריהן, זוג האהבלים הצעיר בעל פליטות הפה המביכות, התימניות, הדתיים, האליטיסטיים וכן הלאה. את שחר זה דווקא מצחיק. "קראתי בכל מיני מקומות תלונות על זה שלקחו מתמודדים סטריאוטיפים", הוא אומר. "אני מנסה לחשוב על סוג של ריאליטי אחד שהוא לא סטריאוטיפי. הרי בכל מקום יש פורמטים שמבוססים על פרובוקציות וסטריאוטיפים. בלי להזכיר שמות של תוכניות שמשודרות ברגעים אלה ממש - יהודי שתומך במדינה ערבית ומולו להציב ימני שהיה בצבא שלוש שנים כמו כולנו, אבל נושא דגל כאילו הוא הקים את מדינת ישראל. להביא את ההומו מצד אחד ואת ההומופוב מצד שני. להביא את האישה עם הערכים לעומת הפרובוקטורית שמתנהלת כמו נערת ליווי. לדבר על המירוץ כתוכנית סטריאוטיפית זה בעיניי אחד הדברים היותר מגוחכים שיש".

אתה בעצם מתכוון ל"האח הגדול".

"אשאל אותך שאלה כזו: יש לך ביקורת טובה להגיד על 'האח הגדול'? אני חושב שכפורמט, אותי הוא פחות מעניין. לראות אנשים בגירים שאמורים לעבוד ולהגשים את עצמם בעולם הזה, ולהיות חרוצים ולעשות לביתם, מתבטלים ומגרבצים מעל מאה יום? אותי זה לא מעניין".

ובכל זאת, התוכנית בהנחייתך נמצאת באותו הז'אנר. קוראים לזה ריאליטי.

"זה לא אותו ז'אנר בכלל. אני אלרגי לריאליטי שחי על SMSים. אלרגי לגניבה הזו, לזה שצופה צריך לממן את עלות ההפקה. ומה שיפה במירוץ הוא שהוא תחרות מהרגע הראשון ועד האחרון. אנחנו לא לוקחים את נוקיה לגמר, אנחנו לא משדרים 'ערב טוב ישראל'. אין לנו את החנפנות הזו והניסיון לשדל ילדים בני 12 לסמס לנו. זה משהו שאני חי איתו בשלום ובשקט".

לא סתם שחר, בן 40, לא ייתן לאף אחד לשכנע אותו שרשת עשתה משהו לא בסדר במהלך העונה הזו. הוא עצמו שועל קרבות ותיק שלמד כבר מזמן שהמקצוע הזה הוא שדה מלחמה לכל דבר. רבים תהו בתחילת העונה כיצד הגיע כוכב הטלנובלות ("משחק החיים", "טלנובלה בע"מ", "בובות" ו"נשות הטייסים") ובוגר "רוקדים עם כוכבים" לרשת את מקומו של מאירמן על תקן מנחה "המירוץ למיליון". זה היה כיוון לא צפוי גם עבורו, בוגר בית הספר למשחק של יורם לווינשטיין ושחקן תיאטרון לא פחות מאשר שחקן טלנובלות. למזלו, בת הזוג שלו, מאיה קרמר, משתתפת העונה הראשונה של "המירוץ למיליון", היתה שם כדי לוודא שהוא לא יפספס את ההזדמנות.

"זו הפעם הראשונה שלי כמנחה וזה בהחלט היה אתגר גדול", הוא אומר. "בואי נגיד שאם לא מאיה, לא הייתי עושה את זה. רק שהתחילו לדבר איתי על המירוץ, רגשות האשמה שלי מיד בעבעו. הבת שלנו, הילה, היתה רק בת ארבעה חודשים אז. התייעצתי עם מאיה והיא אמרה לי 'אוי ואבוי לך אם לא תעשה את זה, חוויה של פעם בחיים'. מבחינתה אסור להחמיץ דבר כזה".

ובכל זאת, אי אפשר שלא לתהות אם לג'וב הזה חלם להגיע, כשסיים את לימודי המשחק שלו. בזמן שרבים מחבריו לטלנובלות, כמו עפר שכטר וטלי שרון, מזמן הצליחו לעשות את המעבר לטלוויזיה איכותית, הוא מוצא את עצמו בימים אלה כותב שתי סדרות, בתקווה שאולי התפקיד הגדול שמגיע לו, יגיע לפחות ממנו. "מה לעשות, אני לא בן עשרים", הוא אומר. "זה לא סוד שהתעשייה נמצאת בסוג של משבר. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד קשה, אז לשאול שאלות כמו למה כשחקן אני צריך להנחות תוכנית כמו המירוץ, זו חוצפה מבחינתי. חוץ מזה שאני לא רואה את זה כעבודה, אלא כה-עבודה. זו אחת מתוכניות הדגל של זכיינית ענקית. רגע ששמו לי את זה בידיים מבחינתי זה סוג של אישור ליכולות שלי, לאיך שרואים אותי, מאמינים בי".

לפחות הגיעו יותר הצעות בעקבות המירוץ?

"יש כל הזמן הצעות. אשקר אם אגיד שאני מעדיף להנחות מלשחק. אני מעדיף לעשות הכל. בשנים קודמות היו דברים שהייתי מסתכל ואומר, איך היה בא לי לעשות את זה. למשל 'חטופים'. עשיתי אודישן לתפקיד של יורם טולדנו, אבל הייתי צעיר מדי. היתה לי תקופה שהרגשתי מאוד תלותי, תלוי בהחלטות וגחמות של מלהק זה או אחר. חשבתי איך אני מכניס את עצמי למילייה של איזה מלהק או מלהקת, לפייבוריטים שלהם. באיזשהו שלב הפסקתי להתעסק עם זה כי זה לא מעניין וזה לא אני. ירצו, יאכלו. לא ירצו, לא יאכלו. זה מתיש אותי, ההתעסקות הזו. יש לי חברים שנכנסים לפייסבוק ומציעים חברות לבמאי או מלהקת ומתחילים להתכתב איתם. היום ההסתכלות שלי היא לא מול אחרים, אלא שלי מול עצמי. אני חושב שאני יותר מוערך בציבור מאשר בתוך התעשייה. הברנז'ה לא מעריכה מלכתחילה אנשים שעשו דרמות יומיות".

זה נשמע בעיקר מאוד מתסכל.

"תראי, אנחנו רוצים להיות אמריקה, אבל אנחנו מדינה מאוד שמרנית, מאוד לא אוהבים לקחת סיכונים. הרבה פעמים זכיינית יכולה לבוא לבמאי, להגיד שהיא אוהבת את התסריט ולשאול אותו מי משחק. 'תן לי לפנטז, ספר לי מי מככב'. אז מה הוא יגיד להם? את יודעת כמה חבר'ה סיימו איתי בית ספר למשחק והם שחקנים מעולים, יותר טובים ממני, אבל מישהו יודע מי הם? זה סקסי מספיק לזכיינית? לא. הבמאי יגיד - ליאור אשכנזי, דביר בנדק, רן דנקר, יהודה לוי באופציה ועפר שכטר מתנדנד. וזה בסדר, זו טלוויזיה מסחרית, מותר להם לעשות בחירות שיצדיקו את ההשקעה הכלכלית שלהם. זו המציאות ועם זה צריך להתמודד. הרבה פעמים אתה יכול להדליק את הטלוויזיה, לראות מישהו שלוהק לאיזו סדרה ולחשוב לעצמך, 'נו באמת'".

אז מה יהיה, תמשיך להנחות ריאליטי ולקוות שיגיע תפקיד ראוי?

"קודם כל, אין לי חוזה עם בורא עולם לעשות רק משחק. הרבה דברים מעניינים אותי, כמו כתיבה. יש לי גם חלום לעשות סטנדאפ. אני מאמין ויודע שיש את התפקיד הזה שמחכה לי וייכתב בשבילי, ומתישהו זה יקרה, אם לא ממקור חיצוני, זה יקרה ממני. הדבר הכי גרוע לשחקן במדינה הזאת, זה להיות מקבץ נדבות, זו הסכנה הכי גדולה במקצוע. לשבת ולחכות שיתנו לך וייקחו אותך. אז אני כבר לא מחכה, אני עושה לעצמי. וכן, בינתיים אין לי בעיה להנחות את המירוץ גם עוד שמונה עונות. אמרתי לך, זה ג'וב גדול מהחיים".

"המירוץ למיליון": הצופים זעמו על היעדר הדחות
עקיבא וענהאל מול זיוה וברי: למה "המירוץ למיליון" עדיפה
עקיבא וענהאל בראיון בלעדי לוואלה! תרבות
המירוץ למיליון: למה צריך "תימניות"?
"המירוץ למיליון": רון שחר עשה לכם את העונה? ספרו לנו בפייסבוק