פשיייייי. תנו לנו רגע להתאושש, רגע רגע. זה היה באמת מרגש. לא, לא הגמר של "אקס פקטור", אני מדברת עלינו. וואי וואי וואי. יאללה, אנחנו משהו אנחנו, אה? איזה עם, איזה לב רחב, איזה ליברליים. איך הצלחנו להסתכל על הזרה הזאת, שהיא גם לסבית וגם מלוכסנת ואפילו לא כוסית, ובכל זאת בחרנו בה לקחת את התחרות שלנו. מדהימים, אה? כאילו, לא מספיק שנתנו לה לתפוס עבודה של מישהי אחרת, שהיתה שמחה לנקות זקנים, שהיתה אומרת תודה (ועוד בעברית!), עכשיו גם הראינו לכולם שאנחנו יכולים לתת לה פרס. זה באמת היה מרגש. כלומר, מצדנו.
אז רוז פוסטאנס, המתמודדת הכי מעניינת ובשלה מוזיקלית היא זו שזכתה בגמר (הגדול, הגדול, כאילו שמישהו אמר אי פעם "בגמר הבינוני"), של "אקס פקטור". לא בטוח שיש לה את הדבר העלום שהוא אותו אקס, מה שזה לא אומר בכלל, אבל יש לה קול עשיר ויש לה נוכחות של ניסיון וחיים (לא "סיפור חיים", ממש חיים אמיתיים) בהגשה שלה. אחרי שנופתה 'פיוז'ן', הלהקה הקיקיונית שחבריה הודבקו זו לזו בקצת בוץ רטוב ודבק סוסים, עוד אפשר היה לחשוב שהפרס יילך אל אורי שכיב, המאמי של ההפקה, או אל עדן בן זקן שעוצבה שוב ושוב ליהוקית כסינדרלה שעלתה מאשפתות האוברול המנומר 30 שקל. ואז, אחרי שנפרדנו משכיב, רוז פוסטאנס גנבה מתחת לאפה של בן זקן ההמומה את המקום הראשון.
רק בשביל זה היה שווה לשרוד את הגמר המעיק של "אקס פקטור", שהצליחו בשבועות האחרונים לרצוח את כל ההבדלים שעבדו לטובתם לעומת ריאליטי שירה אחרים ולקבור אותם עמוק כך, שלא יהיה להם זכר. גמר שכל מה שהיה בו זה עוד ועוד מלמולים חסרי פשר נוסח "כולם יכולים להיות מאוד מאוד גאים בעצמם וזה שהגיעו לשלב הזה - זה בכלל הישג עצום וכולם עבדו מאוד קשה. תוך זמן כל כך קצר, הם נכנסו לנו ללב, והביאו את עצמם והפכו את הדבר הזה לשלהם" ועוד ועוד משפטים וסופרלטיבים חסרי תוכן ומריחת זמן בלתי נגמרת והנה פרסומת למשקה תוסס בצבע חום והנה טאבלט מטעם חברת אשראי והנה תראו! זה שגריר הפיליפינים.
על כך עוד התווספו ארבעה שופטים שהתמסרו כל כך בדבקות למו?ד "הגמר הגדול", שחוץ מאשר לצרוח מחמאות ריקות ולקדם את ההופעות שלהם עצמם (מה זה היה, שירי מימון, מה זה היה??), לא היה לאיש מהם מה לומר.
אם יש משהו שאי אפשר היה לפספס בגמר "אקס פקטור", כלומר, מלבד תלבושת הג'יני הלבנה של בר רפאלי, הרי שזה את שביעות הרצון העצמית הגדולה של ההפקה מעצמה. נחמד מאוד שאת פה, רוז פוסטאנס, אבל אנחנו נדבר עלייך בעיקר בסופרלטיבים כמו "משהו אחר", נשמיט את שם המשפחה שלך, נפנה אלייך כאל צעצוע אקזוטי ונרגיש כאילו אנחנו טובי לב על זה שאנחנו לא מתנהגים אלייך בגסות הרגילה שלנו לזרים. ולא שחלילה שופטי והפקת "אקס פקטור" הם יוצאי הדופן, הם רק ייצוג, סינקדוכה של אותם אלו שעכשיו צועקים לפוסטאנס ברחוב "כל הכבוד", אבל אתמול אפילו לא עצרו לבקש סליחה אם נתקלו בה.
תודה "אקס פקטור" על הפרק הכי מוצלח של "GLEE" שראינו. פרק שבו אנחנו, הילדים הלבנים והנורמלים למדנו לקבל את השונה מאיתנו. למדנו שאסור לשפוך לו אקונומיקה לסירים של האוכל, למדנו שלא מותר לנו לכלוא אותו במתקני כליאה, למדנו ש- אה, לא? אה, לא עד כדי כך. טוב, אז המון מזל טוב לרוז פוסטאנס, ותודה (על מי שאנחנו).