הראיון שערכה אילנה דיין עם רקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, במסגרת "עובדה" היה יכול להסתיים אחרת. כלומר, היה יכול להימשך לעד מהסיבה הפשוטה שדיין ורוסק-עמינח ניהלו במשך כחצי שעה ערוכה דו-שיח חירשות. אף אחת לא שמעה את האחרת כשזו לא אמרה את הדברים שהצד השני רצה לשמוע. ברוב המקרים, אין בעיה עם נטייתה של דיין לכוון את תחקיריה למקום אחד. כל תחקיר והנרטיב שהוצמד לו ע"י דיין. ראיון הוא לא תחקיר. בטח לא ראיון עם מנכ"לית בנק לאומי. אבל כאמור, דיין ורוסק-עמינח לא ניהלו דיאלוג. הן היו דמויות בבית משפט דמיוני שהקימה דיין.
דיין העלתה על דוכן הנאשמים את רוסק-עמינח ואת האג'נדה בה היא מאמינה וכקינוח, בחרה דיין גם לסגור חשבון בן תשע שנים עם נוחי דנקנר. חשבון שנפתח בעקבות מאמציו של דנקנר למנוע את שידור תחקיר "עובדה" על חברת "ישראייר". שוב ושוב הטיחה דיין ברוסק-עמינח את שמו של דנקנר. במקום להשתמש במיומנותיה ולנווט את רוסק-עמינח למקום בו גם היא, מרצונה, תסגור חשבון עם דנקנר, גרמה דיין לרוסק-עמינח להגן, גם אם קלות וגם אם מחוסר רצון, על דנקנר. דיין המראיינת הפכה להיות דיין התובעת שהפכה להיות דיין השופטת. של אדם שכלל לא הגיע לדיון בבית המשפט. וכשדיין לקחה הפסקה מתפקיד התובעת והשופטת, היא הפכה למחנכת וניסתה להראות למנכ"לית בנק לאומי היכן טעתה.
רוסק-עמינח מצידה, עשתה הכל כדי להזין מחדש את הזעם הציבורי כלפיה. היא לא בודקת את חשבון העו"ש שלה, היא לא מטפלת באופן אישי בגיל אגמון אך כן עשויה לטפל בחברתו, היא לא מבינה מה הבעיה בקשריה עם עידן עופר ובעיקר, היא לא מבינה מה לכל הרוחות רוצים ממנה. לשיטתה, תפקידה הוא לגרום לבנק לאומי להרוויח. האלף-בית של הקפיטליזם. לגיטימי. אם מתעלמים מהמציאות בה אנו חיים. מציאות בה קולו של הלקוח מועצם פי אלפי מונים בזכות התפתחות הטכנולוגיה. אם באפריל 2013 רוסק-עמינח התמודדה עם זעם ציבורי מקוון שמצא ביטוי באיקס פלטפורמות, הזעם הציבורי שהיא יכולה לחוות באפריל 2014 יכול למצוא ביטוי באיקס כפול עשר פלטפורמות. רוסק-עמינח, מן הסתם, לא יודעת את זה. דיין דווקא כן.
ועל זה דיין בנתה. אולי בתת המודע. כבר בזמן השידור עדכנו האתרים הכלכליים את קוראיהם במה שרוסק-עמינח אמרה ומי שלא גלש באתרים הכלכליים, יכול היה לקבל את פרשנותם הלא כלכלית של עשרות צייצנים בטוויטר. רובם, כפי שאפשר לשער, סיפרו שהיו מתים להגיע למצב בו לא היו נאלצים לבדוק את חשבון העו"ש. רוסק-עמינח לא תדע מהיכן זה יגיע. לזכותה ייאמר שהיא ניסתה, באמת, להסביר לדיין שהיא רק מילאה פקודות. בחורה אנלוגית בעולם דיגיטלי. ניסתה להסביר ושיחקה היישר לידיה הדמגוגיות קלות של דיין שהלהיטה את הצופים בשאלות ובהאשמות. ההמונים רוצים דם. הם רוצים דם כבר שלוש שנים. דיין השליכה לזירה את רוסק-עמינח שכלל לא ידעה שהיא זבח. שה תמים שעתיד למצוא את מותו בין הפרסומות.
מרוסק-עמינח לא ציפינו לכלום. שום דבר שהיא תגיד לא ממש ישנה את דעת הציבור עליה ועל חבריה. העשירים והעשירים פחות. פה פתיחת גלריה, שם נופש באי פרטי. חיים אחרים. שיהיה להם בכיף. מאילנה דיין ציפינו ליותר. ואז גילינו שכנראה גם אחת המראיינות הטובות בישראל בודקת את חשבון העו"ש שלה.
ואתם, אתם בודקים את מצב העו"ש? ספרו לנו בפייסבוק האם אתם במינוס