הטלוויזיה הישראלית נמצאת אולי במצוקה מתמדת של עתיד, זהות, איזון והיתכנות כלכלית; אבל ערוץ 23, לפחות בשנה האחרונה, מצליח להתעלות מעל לכל אלו ולהוביל את מתיחת הפנים הכי חיננית ומוצלחת שאיזשהו ערוץ ישראלי הצליח לייצר בזמן כל כך קצר ובאופן כל כך מוצלח.
את השבחים החלנו לחלק לערוץ החינוכי עוד מסוף השנה הקודמת, כאשר לצד שימור תכנים קיימים וטובים - "חדר 101" בהנחיית עינב גלילי; "שיחת נפש" של יורם ו"פסקול ישראלי" של יואב קוטנר, התווספו תוכניות חדשות כמו "שרגא ביש גדא" הנהדרת עם מוני מושונוב שמספרת ומנגישה לילדים את סיפורן מעורר ההשראה של דמויות היסטוריות; "תראו אותי" פאנל ילדים בהנחיית אברי גלעד המארח מבוגרים מוצלחים ומצליחים בתחומם, שהיו (ולפעמים הינם עדיין) אחרים מסביבתם, מקשיי למידה, דרך נכויות, ועד אחרו?ת תרבותית; "חדשות מן העבר" בהנחיית מירי נבו ועידן אלתרמן שמגישים מהדורות חדשות-ישנות ומלמדים היסטוריה; וגולת הכותרת של מתיחת הפנים החינוכית ירון לונדון חוזר למתכונת שמזכירה את "מסיבת גן" המיתולוגית עם פאנל רחב יותר של ילדים גדולים מעט יותר, ונקרא "מה זה מוזה" ובה החבורה העולצת מארחת אמנים מתחומים שונים כדי להבין וללמוד משהו מעולמם היצירתי.
כל אלו השתלבו בערוץ בטבעיות והצליחו מאוד, והיוו את הגל הראשון של החינוכית המתחדשת. עוד לא עברה שנה, וערוץ 23 מציע כבר את תוצרי הבציר הבא תוכניות חינוכיות חדשות שמרכיבות תפריט תזונתי מפתה ובריא למוחם של ילדים. או באופן הפרוזאי ביותר תוכניות שלא תתבאסו ותרגישו אשמים להושיב את הילד מולם. קודם כל קיבלה "מה זה מוזה" עוד זווית מוצלחת, ועכשיו זו "מה זה מוזה במעבדה" ירון לונדון ופאנל הילדים הסקרנים שלו מארחים אנשי מדע ומחקר מרתקים (באמת מרתקים!) לשאלות, חידות וניסויים בתחומם.
את הקו המדעי מחקרי ממשיכה באופן שונה, אבל מוצלח לא פחות, התוכנית "החפרנים". (שלמען הגילוי הנאות, אחת ממשתתפות התוכנית היא רחלי רוטנר, עורכת וכתבת עמיתה בוואלה!)את התוכנית מגיש דודו ארז שמוביל צוות כתבים משונים-במתכוון אל גילויים מדעיים בעקבות שאלות ששולחים למערכת ילדים. המשמח בתוכנית הוא שאין בה שום דבר מתיילד, והיא מצחיקה באמת, וגם עונה על שאלות שאת התשובות להן לא יידעו גם רוב המבוגרים האם בנות יענה באמת טומנות ראש בחול? למה ריח של קרם שיזוף מעלה זיכרון של חופש גדול? למה לפיראטים יש רטייה על העין? ועוד שאלות מקוריות שמקבלות תשובות מלאות ומנומקות.
"חיות במה" היא סדרה חדשה בהנחיית עלמה זק, שזכורה לטובה כאחת האורחות היותר חביבות ב"מה זה מוזה" של ירון לונדון. התוכנית בנויה כמעין כיתת אמן בה זק מארחת אנשי במה שונים ומוצלחים אדיר מילר, ליאת הר לב, עוז זהבי, אלי פיניש ועוד רבים אחרים. עם כל אחד מהאורחים משוחחים על אספקט שונה מעבודת המשחק, ומתנסים בתרגילים שונים. התוכנית חביבה מאוד, אבל היא בעיקר טוק שואו ומשהו בה פחות ממריא ומערב את הצופים מאשר "מה זה מוזה" למשל.
"עולם הבובות של גלי" בכיכובה של אניה בוקשטיין היא תוכנית מעניינת לפעוטות וילדים צעירים, גלי הבובנאית בונה ומדבבת בובות, ובכל פרק היא מתאימה בין סיטואציה או מצוקה יומיומית שלה ושל חבריה, ובין אגדה או סיפור השופכים אור חדש עליה. השילוב בין הפרוזאי ללירי, והעובדה שמדובר בתיאטרון בובות מריונטה, להבדיל מרוב הבובות שמככבות בתוכניות ילדים שהן בובות גרב או בובות גוף, נותנת לתוכנית איזה אפיל מיוחד ואפילו מעט על-זמני.
"מה הסיפור" בהנחיית הסופר ינץ לוי (מחבר סדרת ספרי הילדים הפופולרית"הרפתקאות דוד אריה"), היא תוכנית מוצלחת במיוחד לעידוד הקריאה והאוריינות, ובכל פרק היא סובבת נושא אחד העולה מספרי ילדים שונים. כך למשל בתוכנית על יתמות ובדידות שוחחו על "בילבי" מצד אחד ועל "האי ברחוב הציפורים" מצד שני. "מה הסיפור" היא הגרסה העדכנית והמוצלחת של סדרות כמו "קריאת כיוון" ו"סיפורים בראש", והיא עושה את מלאכתה נאמנה.
הפספוס המסוים של לוח התוכניות החדשות של ערוץ 23 היא "העיפרון הכי מחודד" בהנחיית אורי פינק. בתוכנית הזו אורי פינק הקומיקסאי ואייבי, העיפרון המדבר, מציירים יחד ציורי קומיקס, משחקים ב"ארץ עיר" ומשוחחים על אותיות הא' ב'. משהו בפורמט של התוכנית הוא (באופן אירוני) לא לחלוטין מחודד עד הסוף. הוירטואוזיות של פינק מתפספסת בהקשר לא מעניין מספיק, וזה מצד אחד לא נותן הצצה מספיק מעמיקה לסטודיו האמן, ומצד שני לא מעניק כלים משמעותיים לציור עבור הצופה הסקרן.
אבל אלו כבר דקדוקי עניות, והשלם עולה על סך חלקיו המוצלחים ברובם איזה קסם שזה לא יהיה שהפעילו, שגרם לערוץ לחזור ולהיות רלבנטי, חינוכי במובן הלא-מדכא של המילה, מלא דמיון ויצירתיות מה שזה לא יהיה זהו הפורמט שצריכים לקנות הערוצים המסחריים. איך ליישם תוכנית הבראה שתחזיר את הערוצים להיות קומוניקטיביים, עשירים בתכנים, ומאוזנים עבור הצופים שלהם, גם כאשר הערוץ אינו משופע באמצעים. ערוץ 23 צריך להיות סיבה לאופטימיות, ומקור להשראה.