אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של עונת הטלוויזיה הנוכחית בארה"ב הוא הודות לאישה אחת שונדה ריימס. התסריטאית והיוצרת מיקמה עצמה בשנים האחרונות בתור אחת מאנשי המפתח בתעשייה כולה, כאשר ההימור של רשת ABC מהסתיו האחרון להעניק לריימס ערב אחד של סדרות שלה - מ"האנטומיה של גריי" הפופולרית בעונתה ה-11, משם ל"סקנדל" עתירת הבאזז בכיכובה של קרי וושינגטון, ולבסוף במצטרפת החדשה, סדרת הדרמה המשפטית "המדריך לרוצח" שהוכתרה במהרה ללהיט בקרב צופים ומבקרים כאחד - הוכיח את עצמו.
אחד האלמנטים המסקרנים שכבר העידו מראש על כך שמדובר בפרויקט בעל פרופיל גבוה הוא ליהוקה לתפקיד הראשי של השחקנית המוערכת ויולה דיוויס, שרק לפני שנתיים נכללה ברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של מגזין טיים. דיוויס מגלמת בסדרה את פרופ' אנאליז קיטינג, מרצה בכירה וידועה למשפטים לפלילים, אשר מאגדת כמדי שנה קומץ מהסטודנטים שלה לטובת הפרקטיקה הפרטית שלה, כדי שילמדו מיד ראשונה כיצד פועלת הסניגוריה. העלילות השבועיות של לקוחותיה של קיטינג נשזרות בתעלומת על שקשורה בנישואיה של קיטינג ואף בה מסתבכים תלמידיה.
"המדריך לרוצח" יצאה לדרך בספטמבר האחרון בארה"ב עם השקה בה צפו למעלה מ-20 מיליון איש ושמרה על כוחה, והסדרה, שהעונה שלה מונה 15 פרקים (תנאי מוקדם שהוצב על מנת לאפשר לדיוויס גם להמשיך בפועלה הקולנועי), צפויה להמשיך בקלות גם לשנה הבאה, ואילו דיוויס מועמדת לגלובוס הזהב על תפקידה בטקס הקרוב.
"המדיום הטלוויזיוני חדש עבורי ובתור שחקנית אני צריכה להתרגל לעובדה שאני לא יכולה לשלוט על דברים מסוימים, כמו למשל לדעת כמה פרקים קדימה לאן העלילה תיקח את הדמות", היא מגלה בראיון לקידום הסדרה. "מה שכן בשליטתי הוא לדאוג איזו מין אישה אני מגלמת, מי היא בתור אדם, מהם הזיכרונות שלה ומה היא מביאה מעברה, כל מה שמאפיין אותה רגשית בעצם. זה משהו שהולך איתי. לגבי כל היתר אני פשוט צוללת פנימה במעיין צניחה חופשית אל תוך התסריט, את החוויה אני מאלתרת. אחרי 26 שנים במקצוע אני יכולה לומר שהתפקיד הזה לגמרי הפיח בי רוח חיים חדשה בתור שחקנית".
האם היה קל להתחייב לסדרה?
"יש בי תמיד את אותם רגעים בהם אני מטילה בספק בהחלטות אותן אני לוקחת, בגלל שהפחד מכישלון הוא שם תמיד. אתה בוחר בפרויקט על סמך הבמאי או הנושא, ולפעמים זה פשוט כי אתה מוכרח לעבוד ואין לך שום דבר אחר ביד. זה מאוד נכון לגביי כי הגעתי מתקופות שבהן היתה ענייה, תקופות שבהן הרווחתי 120 דולר לשבוע עבור הצגה בה השתתפתי, ואז כשמגיעה הצעה אתה לא מהסס או מרשה לעצמך לשקול אלא פשוט אומר כן. זה מקצוע עשיר בקיפוח. כיום אני מעט יותר בשליטה כי יש יותר הצעות שמגיעות לכיווני ויש לי פריבילגיה לברור".
האם הסדרה אכן יכולה לשמש כ"מדריך לרוצח"?
"בהחלט, ולראיה ישנם בארה"ב אלפי מקרי רצח בלתי פתורים. בטח אם אין לך עורך דין יקר שיודע את העבודה או במקרים בהם אנשים נרצחים ולאף אחד לא אכפת. בעיירות העניות באמריקה אפשר למצוא גופות באמצע הרחוב, משם אוספים אותן הרשויות וישר קוברים, מבלי להתעמק בעובדות, מבלי בכלל לדעת מה היה שמו של האדם".
דיוויס בת ה-49 גדלה ברוד איילנד ולימים למדה בבית הספר למשחק ג'וליארד בניו יורק. היא כיכבה על במות ברודוויי ואוף-ברודוויי בשורה של הצגות ואף קטפה שני פרסי טוני, האחד על המחזה "המלך הדלי השני" מ-2001 והשני על "גדרות" מ-2010, שניהם פרי עטו של המחזאי אוגוסט וילסון. היא הופיעה בעשרות תפקידי אורח בטלוויזיה, אולם הנוכחות הקולנועית שלה מהשנים האחרונות היא זו ששידרגה את מעמדה בהוליווד. היא היתה מועמדת לאוסקר פעמיים, על "ספק" ו"העזרה", ושיחקה בין השאר בסרטים "טראפיק", "אסירים" ו"המשחק של אנדר" ובחודש הבא תככב לצד הגבר הסקסי של מגזין פיפל, כריס המסוורת', במותחן "פירצה ברשת".
מאז 2003 דיוויס נשואה לשחקן ג'וליוס טנאן, ולפני כשלוש שנים אימצו השניים ילדה בשם ג'נסיס. לאמהות היה חלק מכריע בהחלטה של דיוויס להתנסות בטלוויזיה במשרה מלאה. "אני אמא טריה ותמיד עובר לי בראש כמה שעות אני עומדת לעבוד מדי יום וכמה זמן בעצם יהיה לי עם בתי, ובלי שום קשר אני בקלות יכולה להיות אותה עצלנית שרק רוצה לישון 12 שעות רצוף", היא אומרת, "אבל זו לא היתה החלטה קשה בסופו של דבר, משום שהגעתי לנקודה בקריירה שלי בה חזרתי ואמרתי לסוכן שלי 'למה אין תפקידים סקסיים, מסתוריים ומורכבים עבור שחקניות שחורות כמוני? למה תמיד אני צריכה להיות במסגרת בה אני יודעת מראש בלי הפתעות מה הדמות שלי הולכת לעשות, האמא שיושבת על הכורסא?'. והנה לפתע, כאילו היתה התערבות של יד אלוהים, הדמות של אנאליז הגיעה לידיי. והבנתי שהנה הדמות לה ייחלתי ושאני עומדת לגלם אותה".
אז בסופו של דבר זה נבע כי נמשכת לדמות?
"נמשכתי לתסריט. דווקא כי אתה יכול להעביר חיים שלמים בתור שחקן ולא לקבל את אותו תסריט שיתן לך את הביטוי ההולם לפוטנציאל המקצועי שלך. לא רק הבחורה השלישית משמאל, כי זו בדיוק מי שתמיד הייתי. ואני כבר לא אותה בחורה שלישית משמאל ובשלב הזה בחיים אני שמחה שזה ככה. אגרתי די כוחות ואומץ כדי להיכנס לנעליים החדשות הללו. ולמען האמת זו דמות שאני לא מתחברת אליה באופן אישי, ושם האתגר.
"אני שונה בתכלית מאנאליז קיטינג, הדבר היחידי אולי שמשותף לנו הוא הצורך האנושי להיות נאהבת ושיקבלו אותנו. ואני לא חסידה גדולה של סימפטיה לדמות כי בתור אמן אני מפרשת זאת כטעות. הקהל צריך להבין אותה, אולי להרגיש את כאבה, אבל בשום צורה לא לאהוב אותה ללא תנאים. אם אתה בונה נרטיב בו אתה מתאמץ לגרום לצופה לאהוב את הדמות, אתה בעצם לא נאמן לאמת והדמות נקייה מידי. אנשים למשל כותבים בעמוד הפייסבוק שלי את אותו ציטוט מפורסם של הדמות של אייבלין מ"העזרה", אבל כמה שהיא היתה טובה ומגוננת, היא לא בהכרח התגלמות האמת לאמיתה. הדמות של אנאליז יותר קרובה לאמת בעיניי".
הבת שלך כבר מבינה שאמא כוכבת?
"שמעתי אותה יום אחד מסבירה לבובת המיני מאוס שלה 'אמא שחקנית, אבא שחקן, ואני שחקנית, וכשאת באה לסט צילומים את צריכה להיות בשקט, ואז אני אושיב אותך בכיסא ואתן לך ללגום תה'. בזה מסתכמת ההבנה שלה את המקצוע שלי, כאשר בבית היא מסתובבת וכל הזמן קוראת 'אקשן, מצלמים!'".