כמו "תא גורדין" לפניה, סדרת המתח החדשה "פאודה" מגוללת סיפור שלא ברור איך לא יצרו אותו קודם במסגרת דרמטית. שימוש במרכיבים כל כך ישראליים כדי ליצור מותחן אמיתי, סמיך, שרגליו נטועות במציאות המוכרת לנו ולו במעומעם. אולם בניגוד ל"תא גורדין", מעצם העיסוק שלה קשה לראות את "פאודה" נמכרת לעיבוד בארה"ב או בכל מקום אחר: הסדרה החדשה של yes נכנסת אל עולמם של לוחמי יחידת המסתערבים.
משהו בסדרה מהלך על הקו הדק שבין קלישאה לבין הדבר האמיתי. כלומר, המוסכמות שמציג הפרק הראשון מאוד מוכרות, אבל רוב הזמן קל להאמין שהדברים מאוד קרובים לכפי שהם מתרחשים במציאות. במרכז הסדרה ניצבת דמותו של דורון קביליו (ליאור רז, יוצר הסדרה יחד עם אבי יששכרוף; לשם הגילוי הנאות - יששכרוף משמש ככתב ופרשן לענייני ערבים של וואלה), בעבר מפקד צוות ביחידת המסתערבים אבל כעת מבלה את זמנו בחיים שקטים עם אשתו ושתי בנותיו, בעל כרם ועסק יינות, כמה פסטורלי. אבל כמובן, השקט הזה לא נשמר לאורך זמן - המפקד שלו לשעבר חוזר כדי לבקש את עזרתו אחרי שמתברר כי אויבו הגדול, בכיר מבוקשי החמאס תאופיק אחמד, עדיין בחיים למרות שנחשב עד כה למת. בקיצור, סיפור קלאסי על הגבר-גבר שפרש ושבפנים הוא מיוסר אבל בכל זאת נאלץ לחזור לפעילות פעם אחת אחרונה. הוא מחליף את הפריחה הירוקה באבנים הדהויות של בתי כפרים ערביים.
בכל זאת, זה עובד. הרגעים המוכרים האלה מתיישבים יפה עם הידיעות המקננות בראשנו על האנשים שזה באמת תפקידם ואלה הם באמת חייהם, ובוודאי שרוטים היטב מכל הדברים שראו. רמת הדיוק והליטוש הגבוהה של "פאודה" הופכת אותה ליותר מכמה קלישאות מוכרות: המשחק מעולה, השתלשלות האירועים אמינה, ניכר שהיא מבוססת על ידע מקצועי רב, ואולי הכי מרשים - האקשן מסעיר ומורט עצבים. הבימוי של אסף ברנשטיין והצילום של נתאי נצר קדחתניים אבל אלגנטיים, מעלים אט אט את הטמפרטורה עד שפתאום אנחנו קולטים שחם כאן כמו בסאונה. הגיבורים נמצאים בגוב האריות, הכל בתחילה תקין, בהדרגה מגיעים מבטים חשדניים, לאחר מכן הם מתבקשים לסור רגע החוצה למשהו קטן ומשם ברור מה הלאה.
הכרוניקה של הדברים המשתבשים - ואז משתבשים עוד יותר - היתה בניית מתח במיטבה, והזכירה מאוד יצירה ישראלית נוספת שעשתה זאת מצוין לאחרונה: הסרט זוכה פרס אופיר "בית לחם" של יובל אדלר מ-2013. למעשה, רחובות הכפר ב"פאודה" דומים מאוד לאלה של "בית לחם", וסצינת המרדף בסדרה עם הוואן המלא בסמויים ישראלים בלבה של ארץ אויב, כולל פצוע ירי לכוחותינו, הזכירה מאוד את אחד מהרגעים המצמיתים ביותר של הסרט והיתה טובה לא פחות. שתי היצירות תיארו עולם אמיתי וקשוח מאוד, מפחיד מאוד, נטול מטיפנות. ואם זה לא מספיק, כוכבי הסרט משחקים גם בסדרה בתפקידי משנה: צחי הלוי הוא לוחם בצוות המסתערבים, שאדי מרעי הצעיר הוא אחד מאנשיו של 'הפנתר' תאופיק אחמד, אותו מגלם הישאם סולימן שגם ב"בית לחם" גילם את הארכי-מחבל.
כאן סולימן מופיע שני בקרדיטים, ולא בכדי - המשך הסדרה צפוי לגולל במקביל גם את הצד האחר, את 'הפנתר' המבוקש ומשפחתו, להישיר מבט גם לדמותו של המחבל. בהתאם, חלק גדול מאוד מהדיאלוגים בסדרה נעשה בשפה הערבית. כבר בפרק הראשון טעמנו מזה, ולמרות האקשן ניכרה גם האנושיות והמחיר הנפשי שעשוי להיגבות מהאנשים שעוסקים במלאכה הזו משני הצדדים, הרעים והטובים, כמו גם מהסובבים אותם שלא ביקשו חלק בחיים האלה אבל נאלצים בכל זאת להקריב קורבנות. כך שבמקביל למתח המצוין, האופן שבו הסדרה מקרקעת את המציאות הזו ומאנישה אותה מעורר התפעלות. לפחות בפרק הראשון שלה מוכיחה "פאודה" כי היא מסוגלת לעמוד בשורה אחת עם מיטב תוצרת המתח הטלוויזיונית העולמית.
"פאודה" משודרת ב-yes Oh בימי ראשון ב-22:15, ופרק חדש זמין מדי שבוע ב-yes VOD.