וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מהפכה בממלכה: כך "מואנה" הופך על פניו את כל מה שהכרנו בסרטי הנסיכות של דיסני

11.12.2016 / 9:48

"מואנה", הלהיט המדובר של דיסני, נראה כניסיון של האולפנים לתקן את עוולות סרטי הנסיכות הקודמים שלהם, מ"היפהפייה הנרדמת" ועד "מולאן". הניסיון מצליח - ההתנצלות התקבלה

יח"צ - חד פעמי

השנה היא 1989. שלושים שנה שנה חלפו מאז שאולפני דיסני הוציאו את סרט הנסיכות האחרון שלהם, "היפהפייה הנרדמת", ורוחות של שינוי נישאו באוויר. מדובר היה בסרט האחרון שהופק על ידי וולט דיסני בחייו, ומאז מותו העולם השלים לא מעט סיבובים סביב עצמו: בעקבות מאבק הסופרג'יסטיות, הפמיניזם הרים את ראשו בעוד ועוד מדינות בעולם ובטי פרידן הוציאה את ספרה המהפכני, "המסתורין הנשי", שעוסק במחקר על נשים שתופסות את משמעות חייהן דרך בעליהן וילדיהן.

היה דרוש שינוי. אורורה, הנסיכה הפסיבית להפליא שעומדת במרכז "היפהפייה הנרדמת", נשארה אי שם ב-1959 יחד עם שלגייה, שנרדפה בשל היותה יפה וסינדרלה שהתחתנה אחרי שהנסיך גילה שהיא נראית דווקא סבבה בלי סחבות. השינוי החל עם נסיכה עצמאית, סקרנית ומרדנית בשם אריאל. גיבורת "בת הים הקטנה", יצאה למימי העולם ב-1989 ללא ניצוחו של וולט דיסני עצמו, והעולם חגג: הנה לכם, נסיכה עצמאית - היא מורדת באביה בשם האהבה, ובעזרת שני חבריה הטובים מוכרת את הקול שלה למכשפה מרושעת כדי לנסות להשיג באמצעות שפת הגוף שלה נשיקה מהנסיך, ואז היא תוכל להישאר איתו לנצח, על האדמה, בלי החברים והמשפחה. רגע, מה?

אריאל היתה יריית הפתיחה של הדור השני של סרטי הנסיכות של דיסני, שבמהלכן ניסתה ענקית סרטי האנימציה ליצור נשים מעניינות יותר, אבל עשתה זו בצורה בעייתית בלשון המעטה. בראש ובראשונה, היא פגעה בקולן, לא רק במובן המטאפורי - וכמה סמלי שדווקא נסיכה אילמת הוציאה לדרך את העידן החדש לכאורה.

אז אמנם הנסיכות בגלגול הזה היו מעניינות יותר מאשר בדור של שלגיה, סינדרלה והיפהפייה הנרדמת - עם תחביבים, סקרנות, ואולי אפילו אומץ - אבל התפקידים שלהן התמזערו, אפילו לעומת בנות דמותן בהתקופה הקלאסית.

אימוץ הסגנון של ברודוויי, שהביא את מחזות הזמר עמוסי הרקדנים ותפקידי הניצבים, הביא למזעור פועלה של הדמות הראשית ומנגד להרחבה משמעותית של הדמויות המשניות בסרטים, ואצל דיסני רובן היו גברים. אם ב"סינדרלה" 60 אחוזים מהטקסטים היו שמורים לנשים וב"היפהפייה הנרדמת" 71 מהם, הרי שב"בת הים הקטנה" האחוזים צונחים ל-32, ב"היפה והחיה" (סרט הנסיכות הראשון של דיסני שכתבה אישה) ל-29, ב"פוקהונטס" ל-24, ב"אלאדין" לעשרה אחוזים וב"מולאן", שגיבורתו נספרה כאישה גם כשדיברה בלשון זכר, ל-23%. כך, לפי מחקרן של הבלשניות כרמן פוט וקארן אייזנהאואר, שנערך והוצג בשנה האחרונה.

עוד באותו נושא

או לה לה: "לה לה לנד" מצדיק את כל השבחים שקיבל

לכתבה המלאה

סרטון על נסיכות דיסני לאורך השנים מנקודת מבט פמיניסטית

בנוסף, בכל אחד מסרטי הרנסנס של דיסני קיימות אינספור עוולות, שאולי נעלמות מעיניה של הילדה שצופה בהם, אך לא מהמתבגרת שהיא הופכת להיות. ב"היפה והחיה", זו תסמונת שטוקהולם של בל, הנכלאת ומתאהבת בשובה שלה. ב"אלאדין", יסמין מחכה עד סוף הסרט כדי לעשות משהו (היא משנה את חוקי הממלכה כך שתוכל להתחתן עם מי שתרצה, ולא רק עם נסיך). פוקהונטס, שמתאהבת בקפטן ג'ון סמית, אינה אלא רומנטיזציה של כיבוש, ומולאן היתה אמנם נסיכה מדהימה ועוצמתית, אך עדיין נאלצה להתחפש לגבר ולעטות על עצמה מסיכות כדי להגשים את עצמה. כן, יש כאן סתירה פנימית קלה. וכל זה עוד לפני שעסקנו במודל היופי הבלתי אפשרי, שמורכב מחזיות קאפ C על מותניים בעובי של פרק כף יד ושיער שתמיד מסתדר.

תריסר שנות הפסקה חלפו עד שבדיסני התאפסו על עצמם שוב. בזמן הזה, בין 1998 ("מולאן") ל-2009 ("הנסיכה והצפרדע" שאחריו באו "פלונטר", "אמיצה" ו"לשבור את הקרח"), נשאבו האולפנים אל מהפכת המידע. האיטרנט שהפך להיות נגיש בכל בית והחשיפה הגבוהה של גולשים לקולות שונים מכל העולם כנראה שינו משהו בתפיסה של דיסני.

בעשור השני של המילניום כל תקלה חברתית בסרטים זוכה לתהודה וכבר הרבה יותר קשה לפספס שוביניזם, גזענות, מסרים בעייתיים כלפי ילדים וחוסר אמינות. במקביל, קולן של הנשים עולה פלאים בסרטי הנסיכות ואחוזי הטקסטים שלהן מזנקים, כשהשיא עומד על 74 ב"אמיצה" (ב"לשבור את הקרח", תתפלאו, הם רק 41).

ועכשיו מגיע "מואנה", שעלה כאן לאקרנים בסוף השבוע האחרון, נישא על גבי הצלחה קופתית מרשימה בארצות הברית וביקורות משבחות. סרט הנסיכות הטרי מבית דיסני מתגלה כהתנצלות על עוולות העבר. האלמנטים של סרטי הנסיכות (ולא רק הנסיכות) לאורך השנים עוברים בו שיוף ומקבלים צורה חדשה, ודומה שבתהליך היצירה, דיסני כמעט וביקשו שנשים לב לכך.

הגיבורה שבשמה נקרא הסרט היא נערה פולינזית והבת של הצ'יף, ומעוצבת כדמות שחומה, מתולתלת וכבר לא בגבולות הרזון המופרעים של דיסני. בהמשך לכך מתברר גם שמואנה שייכת לזן ה"נסיכה בלי נסיך" של דיסני, בדומה לאלזה מ"לשבור את הקרח". אך חשוב יותר ממה שאין לה, זה מה שיש לה: ההתייחסות לערכים שנשמטו ממרבית הסרטים הקודמים - חטא ההיבריס, וחשיבותה של חברות אמת.

סרטון נוסף, והפעם על נסיכות דיסני בעידן החדש

לנסיכות הקודמות של דיסני לא היו חברים. היו להן סיידקיקס, כמעט תמיד גברים (חוץ מגברת תיון, שהדמויות האחרות ב"היפה והחיה" מאפילות גם עליה), ואלה תמיד היו לוקחים להן את רוב שורות המחץ המשעשעות. גם ב"לשבור את הקרח", הקשר שמניע את הגיבורות, שתי אחיות כזכור, אינו חברות אלא קרבת דם.

ב"מואנה", הגיבורה ממרה את האיסור השבטי להתקרב למים ויוצאת למסע נועז והרה גורל עם מי שהיא נאלצת לרקום איתו קשר חברי ביסודו: מאווי, חצי-אל עם תסביך משיחי שבעבר ניסה להציל את העולם ובאלף השנים האחרונות תקוע עם האהבה העצמית שלו על אי בודד, ומשתוקק לקבל את כוחותיו בחזרה.

בין מואנה למאווי לא מתפתח רומן. גם אין הכנה לרומן, וגם לא תחושת החמצה - השניים פשוט יוצרים יחד חברות שמתבססת על אמון וחיזוק הדדי, אלמנט שהיה חסר לדיסני עד היום. את הסיידקיק הפטפטן תופסת דמותו של תרנגול טיפש ואילם, שמספק בעיקר פאנצ'ים משעשעים לילדים, אך לא מעבר לכך.

במבט ראשון, אפשר לחשוב שדיסני הציבו שם את התרנגול רק בשביל אתנחתאות קומיות, אך נראה כי מדובר בהצהרה של ממש - את המקום הזה תפסו בעבר דמויות מצחיקות, חדות, שהיו לא אחת המצפן המוסרי של הדמות הראשית (הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מושו, הדרקון של מולאן). מואנה לא זקוקה למצפן מוסרי או למישהו שיעזור לה עם הפאנצ'ים, יש לה אישיות. בשעת בלבול, היא חוזרת לערכים שהנחילה לה סבתה, עוד דמות נשית חזקה בעלילה.

לכל אורך הסרט, אנו נתקלים בעיקר בדמויות כהות עור, חוץ מן הנבל התורן, סרטן ענק חובב תכשיטים והלבן היחיד בעלילה. גם כאן, מדובר בחוב לא קטן שדיסני היו צריכים לסגור. המכשפה הרעה ב"שלגיה", אורסולה שלוקחת את קולה של אריאל ב"בת הים הקטנה", ג'פאר שהצליח להיות אפילו כהה יותר מ"אלאדין", ואפילו סקאר והצבועים ב"מלך האריות": הרעים אצלם, עד כה, אף פעם לא היו לבנים.

וחוב נוסף שנסגר: בניגוד לאריאל ב"בת הים הקטנה", שתמיד הצליחה להיכנס ולצאת מהמים עם שיער יבש להפליא, כאן השיער של מואנה נרטב ומתבלגן בכל מעמד שכזה, באופן שהופך לחלק בלתי נפרד מהסרט.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אין רומן, אין הכנה לרומן ואין תחושת החמצה. מתוך "מואנה"/מערכת וואלה!, צילום מסך

ומה באשר להיבריס? ובכן, הגאוותנות שליוותה את דיסני לאורך שנים מתמוססת לנגד עיניה של מואנה. הסרט הופך את הגאווה העצמית והעושר לבזויים, פאתטיים וחסרי חשיבות בעולמה של הנערה הפולינזית.

המשפט "חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", שתמיד היה כמובן פינאלה בלתי נמנעת באגדות של דיסני, לא קיים כאן. תחת זאת, הגיבורים חיים בכיף עם משפחה וחברים, בלי נסיך ועם תחושת ניצחון אדירה.

מתוך הסרט מואנה.
מצליחה במקום בו הילרי קלינטון כשלה. מתוך "מואנה"

בסך הכל, הצופים-ילדים ייהנו מחגיגה של צבעים, הרפתקאות וערכים חיוביים. המבוגרים יחייכו לעצמם, יקלטו את המסרים שהסרט מציג בצורה לא סמויה במיוחד על המסך הגדול, ואולי אפילו יגידו באנחת רווחה: אוקיי, דיסני. ההתנצלות מתקבלת.

כדי להשיג את מטרתה, גיבורת הלהיט הטרי לומדת על היכולות שלה בדרך הקשה והסיזיפית, וכך הופכת לאמיצה יותר ולחזקה יותר. כדי לעבור תהליך דומה, אריאל התבקשה להקריב את קולה, בל נדרשה למצוא עצמה בכלא ומולאן נאלצה לעטות מסיכות. מואנה, בניגוד אליהן, דווקא מעצימה את קולה, משתחררת מאי דמוי כלא ומסירה את כל התחפושות. כל זה הופך אותה לאחת הנסיכות המהפכניות בתולדות דיסני, אם לא המהפכנית שבהן, או כמו שהיא בעצמה אומרת - "אני לא נסיכה, אני בסך הכול הבת של הצ'יף".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully