שוס

בעברית ספרותית עמוסה ודחוסה מתעמת דרור בורשטיין (בשבילכם - המבקר הצעיר של מוסף "תרבות וספרות" ב"הארץ") עם החברה הדתית-לאומית האשכנזית, באחד הספרים המדהימים ביותר שנראו פה בעת האחרונה, "אבנר ברנר" (בבל), שקרוב ממש למופת מקומי.

ככזה, הכתיבה עליו למעשה די קשה. שהרי זה ממש לא פשוט לפרום מחדש משהו שפרודותיו הרבות מאוחדות ומהודקות היטב בשלמות הכוללת שלו. ועוד לגמרי לא קל לדבר על יצירה שהמילוליות שלה כל כך אוטונומית שנראה כי מילים אחרות כבר לא יצליחו לספר אותה. וכתמיד, השאלה היא איך אפשר להסביר למה משהו כל כך טוב, כשנדמה לך שזה פשוט ברור מאליו.

אבנר ברנר הוא בן להורים שלא ממש מצליחים לעצב את עולמם באופן עצמאי ובכך להתמודד עם הפער שנפרץ בין הזיקה הדתית לאומית של הוריהם לבין הנטייה החילונית-שמאלנית שלהם. כסימפטום להיטלטלות הם הודפים את אבנר הקטן ללב הקהילה הדתית-לאומית, כפי שהיא מתהווה בתיכון ממלכתי דתי, ובו בזמן מנסים להדיח אותו למיני מעשי כפירה זעירים. אבנר מצדו גומל להם במעין כפייתיות דתית, מטעמה הוא מקפיד למלא קלה כחמורה אחר כל מצווה רלוונטית ועוד להוסיף לה איזה פן סגפני פרטי ומומצא. אבל גם הוא, למרות האובססיה, לא לגמרי סגור על עצמו, וחוטא פה ושם, בהרהורים שלא הכי מתאימים לקונטקסט הדתי.

עוד נוכחים בקרנבל - מורה שמזנק מהגג חבוק בחיבורים הבדוקים של תלמידיו רק משום שגונבה לאוזניו שמועה מפוקפקת על כי בתו מתראה עם ערבי; מורה גיורת שזכתה להיחרט בדפי ההיסטוריה כמי שהיתה הילדה הצעירה ביותר שרצחה אלפי בני אדם; עסקן פוליטי נאלח, חביב בית הספר, שמדיח את בנו לגזענות אלימה ואת אשתו, מוסיקאית בדימוס, מדרדר לתהומות ייאוש ושיגעון; ישעיהו ליבוביץ' כדמות מראה שפויה; ועוד אנשים ואירועים למכביר, כאשר על הכל מעיבות שתי רציחות עמוסות ספקולציות ופעורות חסרים. אולם הפיתוי לכלוא את הספר בכמה אנקדוטות עסיסיות חד משמעיות כל כך, חוטא ליצירה שמשתלחת בו זמנית לאלפי כיוונים ומשמעויות. לא בקריקטורה שטוחה מדובר. בורשטיין, בעל עבר דתי, מהפך במושגים דת, אמונה, מוסר והגדרה עצמית ומשייט ביניהם בטווח שבין מהות לסימן.

"אבנר ברנר" היא יצירה שמפגינה שימוש מיומן ומדויק בשפה, היכרות עם מרחביה הכבירים ומודעות למדיום הספציפי בתוכו היא נוצרת. מעבר לזה, זהו טקסט שמצליח לארגן בצורה רגישה, מצחיקה ומעוררת מחשבה את המציאות הלא סדורה, מרובת הפנים והקולות, של החברה הדתית ציונית בישראל האקטואלית. על כן אין זה קולו של דובר יחיד, הגיבור המרכזי - אבנר ברנר - שנשמע בה. המולת הרבים היא שמכתיבה את המשפטים הארוכים הנעים בתוך עצמם, בזיעות כמעט לא מובחנות, בין עבר להווה לעתיד, בין ממשות לפנטזיה, בין תודעה פנימית למציאות חיצונית.