הארץ התיכונה

מה אני עשיתי בכיתה י'? הלכתי לחוג גיטרה. הדרכתי בשומר הצעיר. פוצצתי חצ'קונים. שיחקתי סימסיטי גרסה 1. טוב, בואו נודה על האמת – ביליתי די הרבה זמן בספריה של בית ספר. לעומתי, באותו גיל ובערך באותו זמן, שלישיית Lord Flimnap הקליטו על חשבון דמי הכיס שלהם אלבום רוק מתקדם שנחשב בקרב חובבי הז'אנר לאלבום מופת, ובוודאי בולט בסצינה הפרוגרסיבית המצומצמת בארצנו. כל זה קרה לפני 15 שנה – השלישייה הקליטה את "Point Of View", האוזן השלישית הפיצה אותו על קלטת, וברבות השנים הוא הפך לנדיר ומבוקש. החודש האוזן מוציאים אותו מחדש על גבי דיסק, עם ארבעה קטעי בונוס. מילה קטנה לאוזן - אנא המשיכו לנער את האבק מהיציאות הייחודיות שהוקלטו בארץ, כמו שעשיתם גם ל"זינגלה", DXM האחרון ופוליאנה פרנק הראשון. ישר כוח.

הלורדים מתכתבים עם חוקי הפרוגרסיב בכל אספקט אפשרי, וזה מתחיל כמובן בשם – הם נקראים על שם שר האוצר של ליליפוט ב"מסעות גוליבר" של ג'ונתן סוויפט, כך שתחום הדיון נשאר באיזורי הפנטזיה. גם מבחינה מוזיקלית האלבום מאוד "מתקדם", אבל נעים ולא מוטרף מדי, נוטה בסגנון לג'נסיס של פעם, קינג קרימזון ואפילו קצת פינק פלויד (תחשבו על הצד הראשון של "Meddle"). הרבה מקלדות ישנות, סולואים ארוכים, לחנים שאי אפשר לתפוס עם רשת, שירים של עשר דקות, מעברים מפתיעים בדינמיקה – בקיצור, כל הדברים שכל כך הקסימו אותנו ב – או השניאו עלינו את – הרוק המתקדם. לאוזן שכל כך התרגלה לארבע על ארבע של רחבות ריקודים, זה מוזר ומעניין כאחד להתחבר למקצבים הלא מרובעים של הלורד. עם זאת, יש באלבום גם השפעות של סווינג ("Solution") ובלדות פסנתר ("Trapped In The Marsh").

הטקסטים, גם הם שומרים על תימות פרוגרסיב מוכרות – שירי אהבה, גורל האדם ועוד, תוך שמירה על שפה גבוהה ומתוחכמת כמו הלחנים, ברוב הזמן. בסך הכל האלבום נעים, מעניין ומקורי, דבר מפתיע בהתחשב במורכבות המוזיקלית שלו ובגילם הצעיר של הילדודס, אבל בסיכומו של עניין, חסרים בו שיאים רגשיים. מה שפוגע עוד יותר בהוצאה המחודשת הם קטעי הבונוס, אותם הקליטו החברים השונים בנפרד במהלך שנות ה-90. השירים האלה לא שומרים על רמת האלבום וגם לא על הסגנון, מה שהופך אותם לנטע זר על הדיסק (ביחד עם הקטע הנסתר בסוף האלבום הם תופסים כמעט חצי מהזמן). אלה שירי רוק סטנדרטיים למדי שלא מוסיפים כלום, אולי קצת הרמוניות שירה שנתלות בחלונות גבוהים. יוצא דופן בין הבונוסים הוא "לא מבין יותר" המרגש של אוהד גולדברט, שבקולו הגבוה והפסנתר המלא שלו מזכיר דווקא את שלמה גרוניך בתקופת הפרוגרסיב שלו.

לורד פלימנפ, "Point Of View" (אירסיי)

ובחזרה להווה, שניים מחברי ההרכב, גולדברט ואיתי אייל, יחד עם טל גזית, אשתו של האחרון, הוציאו החודש אלבום הנושא את השם "Goldoolins". גם על האלבום הזה שורה אווירת הוביטים כבדה, וכששומעים את שם האלבום, או את העובדה שהוא מורכב משמם המומצא של הזוג הנשוי – אי.טי. וטאדלין דולין – קשה שלא לדמיין את השלישייה משתובבת לה בשדות הפלך עם מרי ופיפין, או לפחות ביערות מודיעין בתחפושות של מבוכים ודרקונים. אבל מי שציפה לעוד קצת פיטר ורוברט (גבריאל ופריפ) הולך לקבל דווקא פיטר, פול ומרי, גרסת הבארוק. אילו היו גיטרות אקוסטיות במאה ה-16, המוזיקה הייתה בוודאי נשמעת כך –פולק רך, מלא הרמוניות, עם השפעות של תקופת הרנסנס. אני לא אכחיש, כל ההרמוניות האלה, ה"פפ שו בפ" והשריקות, ביחד עם המתיקות המופרזת של המומינים – סליחה, הגולדולינים – היא קצת יותר ממה שאני יכול לבלוע. אפשר להתנחם בגוון הפסיכדלי הקל של "Ocean Song", אבל חוץ ממנו צפויה לכם חוויה שתמקם אתכם בקבוצת סיכון לסכרת.

גולדולינס, "Goldoolins" (אירסיי)

לרגל יציאת הדיסקים, לורד פלימנפ והגולדולינים יופיעו ביום ג', ה-21.12.04, בשעה 21:00, באוזן השלישית (שינקין 23, תל אביב יפו).