מפלצות התהילה

סיפור המסגרת (או הפריים, למי שמעדיף) כבר מוכר היטב כמעט לכל חובב קולנוע, אנקדוטות ומיתולוגיה פילמאית. בקיץ 1962 נפגשו הגאון הקולנועי הבלתי מעורער (והבלתי מוערך דיו, באותה תקופה) אלפרד היצ'קוק והקולנוען הצעיר, המבריק והמהולל פרנסואה טריפו, לריאיון מתמשך, בן עשרות שעות, שיוליד את אחד הטקסטים המעניינים והבולטים בהיסטוריה הקצרה של הקולנוע.

הראיון השיטתי נערך במשרדו של היצ'קוק באולפני יוניברסל, הוליווד. הוא החל כל יום בתשע בבוקר והסתיים בשש בערב, נע בשיטתיות על ציר הזמן הכרונולוגי בחייו של רב-אמן סרטי המתח, ועסק בכל אחת מעבודותיו של היצ'קוק על ציר הזמן הזה.

בתקופה בה נחשב היצ'קוק לקולנוען מסחרי, שמבקרים מקומיים נחשבים זלזלו בערכו האמנותי, אנשי "מחברות הקולנוע", מייסדי הגל החדש הצרפתי, כבר הכירו בחשיבותו העצומה. טריפו, המגיע מליבה של ההערצה חסרת הפניות הזאת, מודה בגלוי שהוא פוגש כאן גיבור אישי כמו גם אושיית תרבות מרתקת. הוא מכיר את פניו השונות של היצ'קוק, את האיש שבתוך הפרופיל, הדמות מאחורי צלליות ההבלחות הקצרות בתחילת כל סרטיו. וכאן, במארג הטקסט העשיר ורב השכבות הזה, יושבים שני אנשים המונעים על ידי אהבה ותשוקה ליצירה, ובוחנים בדקדוק גוף עבודות מרשים בהיקפו ועומקו באופן חסר תקדים כמעט.

הטקסט עצמו הוא אינפורמטיבי, משעשע וקל לקריאה. יש בו היבטים מרובים של אמנות הקולנוע של אמנות הדיאלוג. טריפו והיצ'קוק חוקרים זה לצד זה, מנהלים יחדיו את הצלילה ההדרגתית אל נבכי הטקסטים של היצ'קוק, החל בגורמים שהביאו אותו אל עולם הקולנוע, בעד השתכללות אמצעיו והעמקת תפיסותיו המבניות, ועד יצירותיו האחרונות. אמנם המפגשים ביניהם נעצרו לאחר יציאת "המסך הקרוע" לאקרנים, אך תיעודו של טריפו ממשיך, ומפגשים נוספים שנערכו בין השניים מלווים את היצ'קוק עד מותו. אין ספק שעל אף שהשניים לא דנו ביצירותיו הקולנועיות של היצ'קוק עד האחרונה שבהן, הם ללא ספק הקיפו את מכלול עבודתו של המאסטר.המורכבות של היצ'קוק, עבודתו המדוקדקת, חזונו האישי חסר הפשרות ורב הפרשנויות, מתגלים בעוצמה המלווה גם את הכישלונות, השגיאות והמעידות שגם החתום עליהם עצמו מודה בהן.

טריפו, שכבר הוכר באותם ימים כקולנוען חדשני בעולם האמנות, הצליח ליצור אווירה עמוקה ובשלה סביב לגוף העבודות היחיד במינו הזה, והביא לתיקון העוול הביקורתי שנעשה להיצ'קוק באותם ימים. הספר שהופיע בשנת 1967, הקדים את מבול המחקרים, הספרים המשובחים והיצירות על היצירות של היצ'קוק. הוא הכיר בחשיבותו של היצ'קוק לשדה האמנות במשמעותה הרחבה ביותר, וראה את השפעתו המכריעה על פני אינספור צופים. הוא השכיל להבין בזמן אמת את גדולתה של האמנות החד-פעמית הזאת, את הופעתה הנדירה ואת התופעה שתיווצר בעקבותיה. טריפו ראה את עתידה האמיתי של יצירתו של היצ'קוק שכמו השחור, ינכח תמיד באופנה ותמיד יישאר רלבנטי.

תרגומה של הילה קרס מדויק וענייני כמו הספר עצמו, וההקבלה המתבקשת היא שגם כאן סוף סוף נזכרו להתייחס לגאון הבלתי מוערך מספיק הזה מחדש. במקביל ליציאת הספר רואות אור גם הוצאות מחודשות של שישה סרטים ("מזימות בינלאומיות" המופתי, "זרים ברכבת" המשובח, "אליבי" המופלא, "אני מתוודה" הקודר, "פחד במה" הבעייתי, ו"נאשם" המוכר במחוזותינו כ"טעות בזיהוי") מהמבחר הבלתי נלאה של היצ'קוק (אנחנו מחכים לעוד רבים וטובים).

"טריפו/היצ'קוק", הוצאת האוזן השלישית/בבל