שיקגו, Hard to Say I'm Sorry

במסגרת הפינה שלנו, עסקנו עד עכשיו באמיתות מוחלטות. באסה או קלאסה כמצב קיום תמידי. אבל החיים הם לא תמיד מצב בינארי של שחור ולבן. יש גם אפור כהה ואפור בהיר. קחו למשל את השיר "קשה לומר אני מצטער" של להקת שיקגו, בלאדת אייטיז טיפוסית, מהסוג שקישט אינספור סרטים וסדרות טלוויזיה.

נדמה שהאייטיז היו מלאים בשירים כאלה. פסנתר כנף שלא ממריא, כלי מיתר מיותרים, גיטרות חשמליות סטטיות, וזמרים ששואפים לריאות שלהם את מלוא מנעד הרגשות הקיים, רק בגלל שהם יכולים. שיקגו היו מיצרניות הבלאדות הבולטות של האייטיז, והם עשו את שלהם במקצועיות מעוררת הערכה. הסיפור של הלהקה, אחת מהוותיקות ביותר בתעשיית המוזיקה, מתחיל כמו הרבה להקות אחרות. שיקגו, שנוסדה בשנת 67', היתה בעשור הראשון לפעילותה חלק מגל של הרכבים ששילב בין רוק לג'אז לאר-אנ'-בי (כמו בלאד סווט אנד טירס למשל), כשאצל שיקגו הדבר בא לידי ביטוי בסאונד דומיננטי מאוד של כלי הנשיפה.

בשנת 76', עם צאת הבלאדה המושלמת "If You Lave Me Now" שכתב ושר הבסיסט פיטר סטרה, הלהקה פחות או יותר מלאה את תחנות הרדיו בעולם בבלאדה אחר בלאדה, כששיאי הקיטש מתחרים זה בזה. "Hard to Say I'm Sorry" היא אולי הבלאדה הכי טובה של שיקגו מהאייטיז, במיוחד כששמים לצידה את "Hard Habit to Break" הדביקה, "You're the Inspiration" הנוראית ואפילו את "Glory of Love" חסרת הבושה, מקריירת הסולו של סטרה (ושיר הנושא מהסרט "קרטה קיד 2").

אז מה הפלא שניגשים אל השיר הזה עם הגנות ומחסומים שלידם הגבול בין דרום קוריאה לצפונה נראה כמו הגנים הבהאים בחיפה? וכשמנסים לנטרל רגע את סאונד התופים הפלסטי, את הקול המאנפף והכל כך מתאמץ של פיטר סטרה, ואת הריח של קניות בקניון בחודש דצמבר, מגלים שיש בשיר הזה איזשהו יופי בסיסי, פשוט, עם מילים שמצליחות איכשהו להתמודד עם הסיטואציה הבלתי אפשרית של אמירת סליחה אמיתית, ומלודיה, שאם היתה נופלת לידיים של בריאן ווילסון, היתה הופכת למהלך הרמוני מפואר.

אז כך אנחנו מגיעים למסקנה שיש מקרים אפורים בחיים, בהם שיר שהוא, בינינו, באסה מטורפת, יכול להפוך בסיטואציות נקודתיות לקלאסיקה. כמו, למשל, "Hard to Say I'm Sorry" של שיקגו, ערב יום כיפור.

טריוויה לא חשובה: השיר "Street Player" של שיקגו, מפאזת הדיסקו הקצרצרה של ההרכב, סיפק את הסימפול הקלאסי "These Sounds Fall into My m-i-i-i-nd" ל-The Bomb של באקטהדס (קני דופ מ-מאסטרס אט וורק).