למרות התואר הלא רשמי שלה כבירת הרוק-אנ'-רול הישראלי, מועדוני הרוק של תל אביב-יפו לא גילו אף פעם תוחלת חיים ארוכה. בנוף הזה, משמח לגלות שאחד המועדונים האלמוניים יותר, הפטיפון, סוגר חמישיה. מה שהתחיל כמקום מפלט להרכבים של הלייבל "פאסט מיוזיק", הפך בשנים האחרונות לבית הכמעט יחידי לסצינות האינדי, לואו-פיי, גראז' ופאנק.
זה התחיל כמעט במקרה: "זה היה בערך שלוש שנים אחרי שהלייבל קם, ושנה אחרי שפתחנו את האולפן", מספרת נטעלי גבירץ, מהבעלים והמנהלים של הפטיפון, ומי שאחראית לרבים מהפליירים ועטיפות האלבומים. "בעלת הבית באולפן אמרה לנו שהחדר ליד פנוי, אז החלטנו להשתלט עליו. זה בא לנו טוב, כי היה לנו לייבל, היו לנו כמה הרכבים ג'נגו (ממקימי המועדון והלייבל מ.ד.), אמיר שור, מיכל קהן אבל לא היה לנו איפה להופיע".
"המוזיקה שאנחנו אוהבים ועושים היא לא מי יודע מה פופולארית", מסביר אמיר שור, מוזיקאי ומשותפיה של גבירץ, "ורצינו מועדון מספיק קטן כדי שאמנים יוכלו להופיע בו בצורה מכובדת גם לפני 30 איש". המבחר בתל אביב דאז היה מצומצם הבארבי הראשון והקטנטן, ששכן אז בגומחה ברחוב יונה הנביא, עבר לסלמה והתרחב; הלוגוס נסגר; נשארו הקמלוט וההייניקן, שהיו גם גדולים מדי וגם בורגנים מדי ללייבל הצעיר.
גבירץ: "המקום היה סגור איזה עשרים שנה, הוא הריח נורא והיה מלא שלדים".
שור: "אבל השיפוץ שלו, שעשינו כמעט לבד, היה אחד הדברים הכי כיפיים במקום".
ההופעה הראשונה בפטיפון היתה הופעת חינם הם עוד לא הספיקו להדפיס כרטיסים של מאור כהן. מאז הופיעו במקום ההרכבים של פאסט מיוזיק, ביניהם מונו אדיקטד אסיד מן, פאנקייק, המיותרים, אסטרוגליידס, הארדקייק ועוד; הרכבי אינדי אחרים כמו אלקטרה, רם אוריון, שי נובלמן, יוזלס איי-די ובצפר; ולהקות צעירות רבות שהספיקו מאז להתפוגג.
גבירץ: "כשאתה מכנס אמנים במקום כזה, נוצרת הפריה הדדית. המיותרים, למשל, היו ילדים שהיו באים לראות פה הופעות של מיכל קהן, וברבות הימים הקימו להקה שמופיעה כאן ומוציאה בפאסט".
עוד בוואלה!
גם בשיקגו באים 50 איש
בשנה האחרונה גם התחיל להתגבר זרם ההופעות מחו"ל, עם הרכבי אינדי כמו ביג לייזי, ניקי סאדן וקימייה דוסון. גבירץ מס בירה: "יש פה מעט מאוד להקות, שמשחקות פינג-פונג עם עצמן. היה לנו חשוב שהקהל וגם האמנים יפגשו אנשים אחרים שחיים אלטרנטיב ועושים אלטרנטיב. הבאנו לפה את קלווין ג'ונסון, דמות מפתח באינדי האמריקאי, שהמציא הרבה דברים שאנחנו גדלנו עליהם, והקשר איתו עזר לנו להביא אמנים אחרים".
שור: "האמנים שאנחנו אוהבים, מביאים גם בשיקגו רק 50 איש להופעה. הביקורים שלהם פה עשו לנו יחסי ציבור מעולים. יש לי חבר שהסתובב בארה"ב וסיפר שהוא מישראל, ומישהו אמר לו שהוא שמע על הפטיפון".
בחגיגות יום ההולדת, ביום שבת הקרוב, יופיעו שור, ניתקס, מונוטוניקס, בוא לבר, המיותרים, מידנייט פיקוקס ומלכת הפלקט ואיתם אורחים והפתעות. הקהל יוכל ליהנות, מלבד ההופעות, גם מקפירינייה בדלי הספונג'ה המסורתי.
איך אתם מצליחים להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן, עם מועדון שבמקרה הטוב מכניס 100 איש?
גבירץ: "האמת, זה מפתיע גם אותנו. יש תקופות קשות יותר ופחות, אבל אנחנו שורדים בעיקר בגלל רצון טוב של אנשים".
שור: "זה קסם. הפטיפון הוא עסק, אבל לא מאוד כלכלי, וזה לא סביר שמישהו מאתנו ישעבד את החיים שלו לדבר הזה. אבל יוצא שכשמישהו מאתנו עסוק, או לא יכול להתחייב למקום לתקופה מסוימת, תמיד יש מישהו אחר שמרים את הכפפה".
אז מה הסוד של המקום?
שור: "יש אנשים שכשהם הולכים למועדון, הם מחפשים טמפרטורה אופטימלית, תאורה נכונה וכאלה. אני, כקהל, אוהב להזיע עם האמן. בשבילי מועדון נמדד בנגישות למופיע, ביכולת שלך להרגיש חלק מההופעה. ובהיבט הזה, הפטיפון הוא בשבילי המועדון הכי טוב בעולם, כי אתה לא יכול להתחבא מאחורי עמוד או במקום שאין סאונד, אין לך הנחות. כשההופעה גרועה זה יכול להיות נורא, אבל כשההופעה טובה, אז החוויה שלך מעולה".