אין דבר מלבב יותר מלתמוך באנדרדוג, צעד צעד עד לנצחון. נכון שבמקרים אבודים מראש (אדי באטלר, למשל) עדיף לא להסתבך, אבל כל מי שחושיו חדים ועבר כבר איזו עונה או שתיים של "השיר שלנו", יכל לנחש שההשקעה ב"ילדות רעות" תשתלם - ובגדול. מה שנראה בהתחלה כספין-אוף (או ריפ-אוף) של "השיר", התממש לתופעה המגניבה והנועזת ביותר שיש כרגע לתרבות הפופ המקומית להציע. וכמה אירוני שכאשר "ילדות רעות" מגיעה לשיאה וסוגרת עונה, האחות הבכורה, בעונתה השלישית, מצליחה לעצבן ולהעליב גם את המעריצים האדוקים ביותר.
בהתחלה, ומעל פני השטח, הכל נראה ילדותי ומצועצע, אבל הפרומואים שהתמקדו בעיקר בנשיקות לסביות ושירי מימון בתחתונים - עשו את העבודה וגרמו כמובן לי (ולרבים אחרים) לבדוק את הפרקים הראשונים. כבר אז אפשר היה לגחך על איכויות משחק מפוקפקות של חלק מהכוכבניות הצעירות, לטעון שהכל צפוי מראש או לרטון משהו על שירי מול נינט. אבל שם המשחק במגרש הזה הוא סבלנות. די מהר התברר שהיוצרים של "ילדות רעות" השכילו ליצור דמויות עגולות ומורכבות, ולהביא לשולחן נושאים מאתגרים, שיכולים לעניין גם מבוגרים.
עם קאדר הכולל את מימון, עומר ברנע ואליענה בקייר מוקפת ביפהפיות, "ילדות" יכלה להיות תוכנית קאלט לנוער בלי לנסות לכוון מעל גובה מטר ושלושים. תככים בין שרלילות, כמה בדיחות פלוצים וסיפור אהבה מתייפיף היו מספיקים לכמה עשרות גדודים של נערות מחוצ'קנות. אבל חוט השדרה של "ילדות רעות" רחוק מאוד מהמקומות האלה. לצד כמה קווי עלילה בנאליים הכרחיים, ברור שהלב של הסדרה נמצא במקומות אחרים. ב"ילדות" השימוש בפרובוקציות (למעט, יש להודות, הסטריפטיז המהמם של שירי מימון) אינו שרירותי הוא בדרך כלל מביע עמדה או לפחות פותח דיון. ובכלל, "ילדות רעות" מתגלה כסדרה הליברלית והפלורליסטית ביותר מסוגה; מי שמודאג מזה שהילדים שלו יראו סקס או צריכת סמים על המסך, צריך לזכור שהם רואים את זה בכל מקרה, אבל לרוב במעטפת גרוטסקית ופלסטית. מה שקורה ב"ילדות רעות" מרגיש אמיתי, חי ונושם.
במקום לאכלס את המסך בקריקטורות של הומואים, ערסים, פרחות או צפונים, מעודדת הכתיבה ב"ילדות רעות" את הרעיון הפשוט אך הנשכח, שמאחורי התוויות השחוקות הללו, מסתתרים אנשים אמיתיים. בשיאה, "השיר שלנו" הצליחה לעורר אמפטיה אמביוולנטית כלפי דוסים כבדים כמו נפתלי אטיאס, או פרחות נאיביות כמו נינט. בעונה החדשה צוחקים שם על רוסים (מאפיה! גאידאמאק!) או חולי תסמונת טורט. כל כך אייטיז, לא? רק תשוו בין דמותו המוגזמת של הבמאי ההומו ב"שיר" לדמותו האנושית של רועי מהעונות הקודמות שלה, ותבינו הכל. אבל למה להתבכיין.
הרי כאילו אלף שנות אור משם, ניצבת בגאון "ילדות רעות". קחו למשל את סוזי (אוולין הגואל המצוינת) וקובי (קובי מרציאנו, גם הוא גדול). היא, עזבה את דימונה לפני שנים, לגלות בתל אביב, בגלל שערוריה שהכתימה את שמה הטוב. הוא, קבלן מדימונה, צעיר ממנה בכעשור, מתאהב בה נואשות. כשאחיו, שימי (אורי בנאי) מגלה את הרומן, הוא מספר לו את האמת: סוזי עזבה כי הסתבכה בעבר עם גבר ערבי. כדי להתחתן איתו, היא התאסלמה. עולמו של קובי נחרב, ואנחנו חווים איתו תהליך קשה של ברור עצמי, מהלם דרך הכרה ועד קתרזיס. פירוקה לגורמים של דמות הערס המתלהם, עד לכדי הזדהות מלאה בינו לבין הצופה הלא-ערס, היא מהלך נבון ומתוחכם, בטח בשביל טלנובלה סליחה, דרמה מוזיקלית יומית.
הישראליות החדשה באה לביטוי מלא לא רק בדמויות הערסים או הלסביות. המשפחה ממוצא רוסי של אלינור-אליענה מתנהגת כמו חלק אינטגרלי מהחברה, ולא כתירוץ לבדיחות על מבטא או עדה. גם אם אייזק נראה בהתחלה כמאפיונר רוסי שגרתי, דמותו מפורקת אף היא לגורמים ככל שהעונה מתפתחת ומניעיה (הדי ברורים מהרגע הראשון( הם הומניים ונוגעים ללב. הרומן המוזר בינו לבין שוש (יונה אליאן, מושלמת וסקסית מתמיד) סובב סביב מאבקי כוח, אך בבסיסו הוא סיפור אנושי הגיוני, בגובה העיניים. כך גם דמותו של ישי, הנרקומן המבחיל, שמצליחה להעביר את המעגליות וחוסר התוחלת שבחייו של הנרקומן.
רוע אנושי
אין רעים מוחלטים ב"ילדות רעות", ודאי לא רעים רדודים ומגוחכים כמו בטלנובלות אחרות. סער בגילומו של עומר ברנע, שבסדרה הזאת הצליח לשבות אותי לראשונה, הוא טיפוס דוחה בכל רמ"ח אבריו אבל הוא לא לקס לותר, או לצורך העניין, גבעון כספי. הוא רע מהסוג שאנחנו מכירים אישית, אחד שאולי היה איתנו בחבר'ה ילדותי, תלותי, נרקסיסט, חסר בטחון עצמי, פרנואיד, וגם מפוצץ בכריזמה. הדמות המבריקה שהוא עושה ב"ילדות" היא דמות מובנת, לא שטנית, ולעיתים קרובות מצליחה לעורר רחמים. בשואו דאון הסופי שלו עם אלינור קשה שלא להרגיש גם את הכאב שלו, שבדרכו האינפנטילית יש בו משהו מאוד אמיתי.
בעוד המתחרים מ"השיר" הופכים על הפוך כל מה שלא דבוק לרצפה, ופותחים עונה בבעיטה לפרצוף של הצופים הנאמנים שלהם (כל מה שראיתם במשך שנתיים היה טלנובלה דבילית! חה חה!), ובעוד גיבוריהם מתרוצצים כאחוזי תזזית בין הבריכה ההכרחית ללופט המהמם ומנסים בכוח לא להגיד "מאמי", עוקפת אותם "ילדות רעות" ומתיצבת לאחר 51 פרקים כדרמה מקורית צעירה ואותנטית. עזבו אתכם מטלנובלה. דרמה אמרתי. השידורים החוזרים שבוודאי יגיעו, יגרמו יש לקוות לעוד הרבה אנשים להבין את זה.
אבל מה שבאמת חשוב הוא, כמובן, עוד עונה. כאשר פחות מחצי תאוותנו בידינו, נעלמת היום "ילדות רעות" מהמסך, לפחות עד אמצע שנה הבאה. צריך לקוות שההפקה היקרה הזאת השתלמה למישהו, ושכבר סוגרים חוזים עם מי שצריך, כי בינינו, מה זה 51 פרקים. ואם חסר כסף, שידברו עם אייזק.
"ילדות רעות", ערוץ 24