וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פג תוקפופ

דפנה לוסטיג

25.6.2006 / 9:29

לטופ אוף דה פופס כבר לא היה מקום בחוקי המשחק הקיימים. דפנה לוסטיג מסרבת לבכות על לכתה מהמסך

פריס הילטון הוציאה השבוע שיר חדש באווירה שטופת שמש, שנקרא "Stars are Blind". את הקליפ שלו היא צילמה בלוקיישן היאה לשיר מסוג זה - בים, כשהיא נמרחת על החול, נמרחת על הגלים, נמרחת על איזה זכר קליפורני ולא נמרחת בקרם הגנה. הייתם מצפים מבחורה כפריס, שקליפ הבכורה המדובר שלה יראה בדיוק כמוה - נוצץ, יקר, ראוותני וחלול - אבל לפריס אין כוונה לספק את הסחורה הזולה הזאת עכשיו.

אפילו היא יודעת שנאה ומיליונרית ככל שתהיה, כשהיא עוסקת בפופ, עדיף שלא תרים את האף המנותח שלה לשמיים. גם היא לא שוכחת את האלבום של נעמי קמבל ואת הדחתה של נעה בן שושן. גם היא מבינה שההיבריס קבר אותן בחיים ואין מצב שהיא חוזרת על הטעות הזאת.

בעולם הפופ הנוכחי, שחוקיו משתנים ומתנסחים כל שבוע מחדש, לכסף ולפירסום אין משמעות. גם אם הילטון תצלה בביקיני קטנטן עד שהסרטן יאכל אותה מבפנים, לפחות במצעדים, סנדי תום עדיין תהיה כוכבת גדולה ממנה. היא לעולם לא תהיה כוסית או עשירה כמוה, אבל היא ושכמותה תמיד יחזיקו את נשק הפס הרחב, שאף סלב לא יכול עליו.

ובזמן שהילטון, בונו, וכוכבים שבעים אחרים חוסמים בגופם דליפות לאינטרנט, באים ילדים מוכשרים עם גיטרה, שמים עליהם זין וגוזרים קופון במשקל עמרי שרון. פתאום ההתנהלות הסופרסטארית הזאת, שמכתיבה, שמעריצים ישבו כנתינים צייתנים ויחכו למוצא פיו של האליל שלהם במשך שנים, נשמעת מיושנת כמו שיר חדש של יו-2.

סליחה, אבל למי בדיוק איכפת? בעידן השירזה והסולסיק, הMP3, האיי פוד ומיליון וחצי תחנות הרדיו של הרשת – מי חשוב מספיק בשביל שנשב ונמתין לו בדממה? אפילו אם לא מצאנו את עצמנו בין כל אופציות הצריכה האלה, הרי שתמיד יש לנו את האנשים הטובים מ- MTV שיפלחו את עצמם למוות למעננו. כך, שגם אם יש איש אחד בעולם שאוהב בלדות רגאיי-גריים של נערי מקהלה משפילד, MTV ידאגו לו לערוץ.

אי החוקיות החדשה של המוזיקה הפופולרית היא מאד מאד ברורה: מי שלא נכנע לעומס, לאינטנסיביות, לקלות הבלת נסבלת ולמהירות הבלתי אפשרית נשאר מחוץ למשחק. וזה בדיוק מה שקרה לטופ אוף דה פופס.

גם את להיט בראש מורידים?

למעלה מ 2000 תכניות של טופ אוף דה פופס שודרו ב-50 השנה האחרונות והשבוע החליטו קברניטי ה-BBC, שאין יותר מקום לתכנית בלוח המשדרים שלהם. טופ אוף דה פופס היא ארכיון מפואר, אולי הגדול מסוגו, להיסטוריה של הפופ.

הפרידה ממנה היא כאילו עצובה, כי בכל זאת מדובר במוסד ובהיסטוריה, אבל אחרי ששילמנו את מס השפתיים המתבקש – נשאל שוב, למי איכפת? האם מישהו מסוגל לשרוד בימינו תכנית שלמה של טופ אוף דה פופס? כשלא היה אינטרנט, כשהכוכבים היו נגישים רק דרך הפילטרים המזככים של הטלוויזיה והעיתונות, לשמוע את קורט קוביין מקלל בטופ אוף דה פופס היה פרובוקציה אמיתית.

אבל בעידן פיט דוהרטי, אחרי שכבר ראינו אותו מסניף לייב חמש שורות בחמש דקות, איזה קיק נקבל מהופעת אולפן מבוימת שלו בפני 50 ילדי צווחנים? ואם נחזור לרגע ליורשת הלוהטת, מה היא כבר יכולה לעשות בקליפ החדש שלה שעוד לא ראינו אותה עושה? למצוץ? והכי חשוב – כמה סימני שאלה עוד יהיו בכתבה הזאת?

טופ אוף דה פופס היתה תכנית מעולה לזמנה אבל מקום בתרבות הפופ של ימינו אין לה. אפשר לצקצק עד מחר ולהגיד כמה זה מצער, ואיך אין יותר כבוד, ושהכל מתדרדר ובלה בלה בלה. אז תרשו לי להגיד על זה דבר אחד: בולשיט.

המוזיקה נמצאת כבר 5 שנים במקום הכי נכון שלה: הקהל קובע מי שולט על המצעד ולאותו קהל יש את הזכות להטיס אמן מעלה, ושבועיים אח"כ להנחית אותו על הקרקע בנחיתת אונס. ואם מישהו מודאג ממכירות הדיסק הפלסטי העגול ומהורדות לא חוקיות, שיבדוק את הנתונים של הארקטיק מאנקיז ונארלס בארקלי ויירגע.

המצעדים מורכבים היום ממדדי ההורדות החוקיות – עניין מבורך, שהופך את עולם הפופ לדינמי, מעניין ומפתיע. טופ אוף דה פופס היתה אולי צבעונית ומחויכת, אבל בשנותיה האחרונות היא לא עמדה בקצב ונותרה עייפה ומקרטעת. בעתיד, אני אשמח לרכוש באמאזון די.וי.די מהודר של טופ אוף דה פופס ולהתפנן במזגן עם קלאסיקות של הביטלס, הבאנגלס והבו רדליז. בהווה, אני מעדיפה בהרבה להיות פאנק רוקר וית' פלאוורז אין מיי הייר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully