"דוקטור הו" היא תופעה טלוויזיונית חריגה בכל קנה מידה: ברחבי העולם וגם בישראל זו תכנית קאלט עם קהל צופים מצומצם אך אדוק, בעיקר בתוך הקהילה הגיקית, כשרק בשנים האחרונות המותג חודר באופן משמעותי ו"להיטי" יותר לשוק האמריקאי. בבריטניה, לעומת זאת, מדובר במונומנט תרבותי חוצה ז'אנרים ובאחד מהקאנונים הגדולים של הטלוויזיה הבריטית לדורותיה. סדרת המד"ב על אדון הזמן, שתחגוג בשבת לא יובל ה-50 (!) להיווסדה עם פרק ספיישל שיועבר בשידור חי ב-75 מדינות (בין היתר אצלנו, בערוץ yes Action HD ב-21:50), היא מוסד בריטי כה יציב ואהוב, עד שבהדרגה הפכו מעריצי התכנית לאנשים שעומדים מאחוריה.
קחו לדוגמה את סטיבן מופאט, מפיק העל והכוח היצירתי מאחורי התכנית בשנים האחרונות: יוצר "שרלוק" ו"זיווגים" האולטרה-פופולריות היה גרופי קנאי של הסדרה בילדותו, ואחרי שהפך לאחד היוצרים הבולטים בטלוויזיה הבריטית, זכה לקבל אותה לידיו ולהפוך אותה למעין פאנפיקשן (יצירת-מעריצים) מסדר גודל בלתי נתפס. מופאט, שכתב את פרק היובל המיוחל, השיב על מספר שאלות באופן בלעדי לצוות ה-BBC לקראת המאורע הטלוויזיוני הרי השיחה לפניכם.
תוכל לתאר איך הרגשת לנהל את "דוקטור הו" בשנת היובל שלה?
"כמובן שזה מאוד מרגש שאני מטפל בשנת היובל. תמיד נראה לי ש'דוקטור הו' היא במרכז תשומת הלב בטלוויזיה, כך שלהיות כאן ברגע הזה, בו הגדלנו את המסיבה והעלינו אותה מדרגה, זה מאוד מרגש. למרות שאם לומר את האמת, הרבה מזה לא מרגיש מאוד שונה, כי אנחנו עושים את 'דוקטור הו' בתוך בועה זה מרגיש כאילו אנחנו עושים סרטונים ביתיים עם החברים שלנו, אבל במקרה הזה אנחנו גם מראים אותם לכל העולם. מצד אחד זו זכות גדולה ומרגשת, ומצד שני הכל כרגיל".
מה יש בסדרה הזו שעזר לה לשרוד במשך 50 שנה?
"'דוקטור הו' יכולה להמציא את עצמה מחדש, ואכן צריכה לעשות זאת בכל כמה שנים. רוב הסדרות מזדקנות, רוב הסדרות מתעייפות, רוב הסדרות הופכות להיות צפויות, בעיקר סדרה שהיא - כמו 'דוקטור הו' - קצת דומה לעצמה בכל סיפור. בכל כמה זמן 'דוקטור הו', עם היתרון שיש גם בגילה המופלג, מצליחה להוסיף ליתרון הזה גם את המעלה של היותה חדשה לגמרי. דוקטור חדש, מלווה חדשה, סיפור חדש זה הופך למסורת עתיקת יומין, אבל גם לדבר חדש ונוצץ. אף סדרה אחרת לא יכולה לשלב את שני היתרונות האלה בו זמנית".
איך זה היה לראות את מאט סמית ודייוויד טננט (שני שחקנים שונים שגילמו את הדוקטור ומשתפים פעולה בספיישל) עובדים יחד בפרק אחד?
"אני חושב שגם מאט וגם דייוויד הרגישו שמדובר ברעיון מורט-עצבים. דייוויד היה כל כך כל ענק בתור הדוקטור, ומאט הוא כל כך ענק בתור הדוקטור, שכל אחד מהם חשב על השני בתור הדוקטור ה'אמיתי'. אתה אף פעם לא חושב על עצמך בתור הדוקטור, אתה חושב על מישהו אחר. מאט היה צופה בדייוויד בתור הדוקטור ואהב אותו, ומאחר ודייוויד הוא מעריץ ענק של 'דוקטור הו', הוא המשיך לצפות בסדרה גם אחרי שעזב אותה, כך שהוא החשיב את מאט בתור הדוקטור. אז אני חושב שהיה רגע שבו כל אחד מהם חשב שהוא 'מזויף' לעומת השני, אבל בצורה די קסומה ומדהימה הם הסתדרו ממש טוב זה עם זה אני מניח שזה בגלל שמדובר בשני אנשים שחיו את החיים האלה ויכולים לדבר על כך בפרוטרוט, אז ברוב הזמן שצילמנו את הספיישל, היית רואה אותם ביחד בפינה, מפטפטים ומרכלים להנאתם. כפי שאנשים עומדים לגלות, זה מופע זוגי מאוד מצחיק, וזה עובד מאוד טוב".
היה לך קשה לכתוב פרק בו משתתפים שני גלגולים שונים של הדמות?
"ובכן, היו שני גלגולים של הדוקטור שידענו עליהם, ועוד אחד שמעולם לא ראינו לפני כן, שזהו ג'ון הארט. מדובר בהיבטים שונים של אותה הדמות מה שאתה צריך לכוון אליו זו העובדה שהם במקומות שונים בחיים שלהם, כך שאם אתה פוגש את עצמך לפני חמש שנים, אתה לא בדיוק פוגש את עצמך אתה פוגש מישהו קצת שונה, שלא חווה את אותן חוויות שחווית, ולא מעסיקים אותו הדבר שכרגע מעסיקים אותך. זו אותה דמות, אבל זו לא אותה דמות. כתבתי פרקים עבור דייוויד, כשהוא היה הדוקטור, ואני גם מכיר אותו באופן אישי. כתבתי את הפרק הראשון של מאט ואני מכיר אותו מאוד טוב, כך שהכרתי את שני הקולות ותמיד רציתי לראות מה יקרה כשהם יפגשו זה את זה".
היית בקומיק-קון ואירועים בינלאומיים אחרים איך זה היה עבורך לראות את הסדרה גדלה ברחבי העולם?
"זה רק מדי פעם שהאנשים שעובדים על 'דוקטור הו' יודעים עד כמה היא נעשתה ענקית. רוב הזמן, בשיא הרצינות, אנחנו מדשדשים בגשם ויוצרים את 'דוקטור הו', ואנחנו אוהבים את זה ואנחנו מאוד רציניים לגבי זה, אוהבים את הסדרה שלנו ואוהבים לצפות בסדרה שלנו. אנחנו לא תמיד חושבים על העולם שמחוץ לסדרה, ואז כשמועד השקת היח"צ לקראת העונה הבאה מתקרב, אנחנו עושים המון ראיונות ואתה פתאום הופך להיות מודע שזו תופעה ציבורית. הפעמים בהם הכי ברור לנו הגודל של 'דוקטור הו' הן הפעמים בהן מזדמן לנו לנסוע ללוס אנג'לס או ניו יורק, ויש לנו הזדמנות לראות מה קורה עם הסדרה, וזה מאוד מרגש. זה היה מדהים בקומיק-קון, לראות עד כמה דומיננטית היא נהייתה היו יותר דוקטורים מאשר כל דבר אחר".
מה הדבר/הודעה/מכתב/מתנה הכי מוזר שאי פעם קיבלת ממעריץ בחו"ל?
"באופן כללי אין יותר מדי מוזרות, יש המון טוב-לב ויש המון יצירתיות. כשהייתי בקומיק-קון בצרפת לפני כמה שנים, נתנו לי ספר יפהפה של אומנות שנוצרה על ידי מעריצים זה היה פשוט מקסים, חכם ומצחיק".
ככה נראים מעריצי הדוקטור:
אם יכולת לכתוב פרק של "דוקטור הו" שמתרחש בכל מקום בעולם, איפה הוא היה מתרחש, ואיך היתה נראית ההרפתקה?
"אני חושב שזה יכול להיות מגניב לצלם בתוך מאיץ ה-LHC, אז אם האנשים שמנהלים את המאיץ רוצים ליצור איתי קשר לגבי הצילומים, אנחנו מאוד נשמח להביא לשם את הטארדיס!"
מה דומה ומה שונה בעבודה על "דוקטור הו" והעבודה על "שרלוק"?
"הרבה מהעבודה בטלוויזיה היא דיי דומה מה שאתה יוצר עשוי להיות שונה, אבל התהליכים הם בדרך כלל דומים. הרבה מזה מורכב מלשבת בחדר ולהקליד, לכתוב או לשכתב ולהגיע לסט. מעבר לזה, ההבדלים הקריטיים הם כשאנחנו 'נועלים' קאט של 'דוקטור הו', לפני מחלקת האפקטים הוא מלא במסך-ירוק ואפקטים חסרים, ומאט סמית מסתובב לו ליד וילון ירוק. אבל כשאתה נועל קאט של 'שרלוק', בחדר העריכה אולי עדיין לא סיימו לייפות אותו, אבל הוא נראה די טוב, ותהיה לנו תוצאה זמנית די טובה, גם אם היא לא הסופית. בכנות, מה שרואים בחדר העריכה של שרלוק הוא די קרוב למה שאנשים יראו בטלוויזיה. ב'דוקטור הו', אתה לא יכול לדמיין עד כמה שונה מה שאנחנו חותמים עליו לעומת מה שאתה באמת רואה בטלוויזיה".
פרק היובל ישדר בכל רחבי העולם עבור חלק מהאנשים זה היה מוקדם מאוד בבוקר או מאוחר בערב עבור אילו רגעי טלוויזיה היית נשאר ער או אכן נשארת ער בעבר?
"אני חושב שנשארתי ער כדי לצפות ב-לייב אייד פעם! אני נהנה מערבי בחירות אני נוטה להישאר ער בשבילם. נשארתי ער גם בשביל ערבי בחירות אמריקניים. אני אוהב להישאר ער בשביל אירועים טלוויזיוניים, ואילו הייתי מעריץ של 'דוקטור הו' בחו"ל, בהחלט הייתי נשאר ער לצפות בפרק הזה!"
מחכים לפרק היובל של "דוקטור הו"? ספרו לנו בפייסבוק