"אני מרגישה יותר נוח על הבמה מבחדר השינה"

מארינה מקסמיליאן בלומין מנגנת שנים על פסנתר. היא למדה לנגן במשך תשע שנים ומגיל 14 היא מנגנת גם עם אורן סלע, עמו הופיעה גם בצמד, אלא שהערב (שלישי), המוזיקאית הזו הולכת צעד קדימה ומרשה לעצמה לעשות דבר שהיא די מפחדת ממנו: ערב סולו לבד על הפסנתר. "ההקשבה שלי לפסנתר היא די ביקורתית, בגלל כל השנים שלמדתי עליו", היא מספרת בראיון לוואלה! תרבות לקראת הופעתה במועדון לבונטין 7 בתל אביב. "לכן בפסנתרנות, נהיה לי סוג של פחד קהל. עולות לי דמעות כשאני מדברת על זה, אבל זו הפעם ראשונה שאני מתמודדת עם הדברים האלו באמת. זו פעם ראשונה שאני עולה עם פחד שאני חוששת להתעמת איתו. יש לי ממש התרגשות אדירה, כמעט בתולית כשאני חושבת על לגעת בפסנתר ולהרשות לעצמי לי לאלתר כמו שאני עושה בבית, כמו שאף אחד לא שומע אותי מלבד האנשים המאד קרובים לי".

"אתמול או שלשום, התאמנתי על השירים ובאופן טבעי אני ניגשת לעשות הרבה דברים ביחד - יד אחת על הפסנתר ויד שנייה על הטמבורין. למזלי, בן הזוג שלי היה לצידי ואמר לי 'תעזבי את זה, תתרכזי בלנגן פסנתר' והוא כל כך צדק. באופן כללי, למזלי יש לידי את האנשים הנכונים שמזכירים לי מה צריך לעשות ברגעים כאלו. אבל זה גם טוב להתרגש וכשמגיע רגע של התרגשות, הבמה מבחינתי זה מקום שאני מרגישה בו הרבה יותר נוח מאשר בחדר השינה שלי".

ההופעה הקרובה מסיימת תקופה מוזיקלית כלשהי אצל מקסימיליאן בלומין, שדווקא החלה במופע הגדול והמושקע "אקספרימנטל", בו הופיעה עם להקה מלאה בעיבודים חופשיים וכאמור די ניסיוניים. "אקספרימנטל, במהות שלו, הוא מופע שבו המוזיקה מוצגת כמו שאני אוהבת אותה, מלאת הפתעות, ולכן אני אמשיך אותו באופן היותר מחתרתי שלו", היא אומרת. "היום למשל (הכוונה ליום ב' – ע.ש) יש לנו הופעה בדירה בתל אביב והופענו במקום קטן כמו האברקסס בעיר. אני מאד אוהבת את הסביבה הטבעית של המוזיקה, כמו שאני מכירה אותה, כמו שאני קוראת לזה – המקומות שלא מתקלחים לפני שבאים אליהם".

"כן, בגלל שאני מגלה שאין מנוס מלתת לכל אחת משלל האישיות שלי את המקום שלה. היום, למשל, אני יודעת שאני אצטרך לפחות דיסק אחד בעברית ודיסק נפרד באנגלית וכעת אני מגלה את האופי הנפרד של החומרים. בכלליות, האופי של החומרים באנגלית הוא יותר פראי וממזרי ואילו השירים בעברית מזכירים את המקומות שאני באה מהם, מקומות שאני נכנסת אליהם בהרבה יראת קודש, כמו עולה חדשה טובה. מופע הפסנתר מיועד למקומות האלו".

האיזכור של מקסימיליאן בלומין את נושא הדיסקים, בעברית או באנגלית, מזכירים כי אחרי לא מעט זמן שהמוזיקאית הזו נמצאת בתודעה הציבורית, אלבום אולפן שלם שלה טרם נראה באופק. אלא שגם כאן, למקסימיליאן בלומין יש חדשות: "סוף סוף מצאתי מפיק שאני מרגישה נוח לשחרר לו קצת חבל מהפרפקציוניזם שלי", אומרת בלומין על תמיר מוסקט, מהבלקן ביט בוקס. "הקלטנו שיר ראשון אפילו וביום ההופעה ניפגש ונשב על המאסטר. תמיר מאד עסוק אז זה ייקח קצת זמן, אבל זה בסדר, כי עדיין יש לי את החשש הזה מהאולפן".

"זה כמו אינקובטור שבו אתה צריך לעבוד ברציפות על השירים, ללא החופש לחזור ולתקן כמו שאני רגילה. דיסק זה שטח שאני חוששת ממנו, גם בגלל שצריך בו המון מתווכים – אם אתה לא עובד עם ה-אנשים, המוזיקה שבו הופכת להיות שולית. זה לא כמו פעם, אני מאמינה שאם הייתי חיה בתקופה של הביטלס, הייתי מוציאה דיסק כל יומיים".