וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שיהיה בריא, כוסאמו, נקניק

20.1.2002 / 11:54

ניסן שור חושב ש"חומר טוב" של יהונתן גפן הוא ספר מצוין, שמיטיב לתעד את הג'יפה שמאחורי הצבריות הישראלית

ההתפלשות המוגזמת של יהונתן גפן בבוץ יחסי הציבור של עיתוני סוף השבוע לא בדיוק הועילה ל"חומר טוב", הספר החדש שלו. למעשה, התמונה שהתקבלה מהראיון רחב המימדים שעשה עימו רון מיברג וכתבת התגובות הזועמות בעיתון "העיר" (עם ה"שיהיה בריא, כוסאמו, נקניק" המצוין של שמוליק קראוס), רק הציגה את גפן באור בלתי חיובי. הוא הצטייר כלכלכן רכלן שבא לסגור חשבון. וכאלה אף אחד לא אוהב. אפילו אם הוא צודק.

כך שאחרי הכתבה הענקית ב"מעריב", שהיתה גם סוג של אוטוביוגרפיה רשמית של מיברג, היינו עוד עלולים לחשוב שגפן הוא יצור ברנז'ה מהזן שבראיונות עיתונאיים שופך רפש לכל הכיוונים, מלבין פני חברים לשעבר ומשתלח בצורה סנסציונית כמי שמודע לכך שעצם הטחת החרא הנכון באנשים הנכונים מספיק כדי להפוך את הספר החדש שלו לרב מכר. אולי גפן הוא באמת כזה, אני לא יודע, אבל ב"חומר טוב" יש כל כך הרבה מעבר לרטוריקה המתראיינת של יהונתן גפן, שזה יהיה חבל במיוחד אם מסע יחסי הציבור שלו יעורר אנטגוניזם אצל אנשים שבאמת יכולים להעריך את הספר המצוין הזה.

מעבר לכך שהספר מכיל "נתחי רכילות עסיסיים על מפורסמים ויפים, ומפורסמות ויפות: אריק אינשטיין ואלונה, אורי זוהר, בועז דוידסון, שמוליק קראוס וג'וזי כץ" (כך על פי העורך יגאל שוורץ), שהם לא באמת עסיסיים (קחו את "מציצים" בוידאו ותבינו את הפואנטה), ומתאר את האינטראקציה המבחילה בחבורת "לול" המיתולוגית (עם כמות ממש מיותרת של ציטוטים משירים של הביטלס), מדובר במסמך שמתעד את המיץ של הזבל של הישראליות.

והכל שם: החבר'ה, הוולגריות, מצ'ואיזם, דו פרצופיות, לאומנות, בוגדנות, כוחניות, רדידות, הומור נמוך, שחצנות. יהונתן גפן קלע בול. ומבול תביעות הדיבה שהוא יחטוף מאנשים כמו צבי שיסל - האיש שנולד עם הזין ביד - או כבוד הרב אורי זוהר, רק יוכיחו את הנקודה. גפן לא רק תיעד בכישרון תקופה שלמה (ותיאורי ההתנהלות התל אביבית בשנות השבעים הם מרגשים באמת), הוא חושף את כל הג'יפה שמאחורי הצבריות הישראלית. כך שמאחורי כל אורי זוהר מתבהם שכזה שמטריד קטינות ומזיין נשים של חברים, מאחורי כל שיסל שמריץ דחקות דוחות, מציץ לזיונים של אחרים ועובד על אנשים בטלפון, מאחורי כל אריק אינשטיין שתקן, מאחורי כל שמוליק קראוס אלים, מאחורי כל חבורת "לול" סקסיסטית, וולגרית, סטלנית, מסתתרים המרכיבים של הזהות שלנו, מסתתרים מג"בניקים אלימים, לאומנים כהי רגשות, ערסים זיינים, כפייה דתית, חברי כנסת מטומטמים ומגיבים ב"וואלה!" שיודעים רק לקלל.

אתם יכולים לקרוא ל"חומר טוב" אלגוריה, אותי הוא בעיקר ביאס. אם למישהו בכלל היה אכפת, אז אנשים היו מבינים שגפן פתח את תיבת הפנדורה של הישראליות. אם תקופה כמו סוף שנות השישים-תחילת שנות השבעים שעברה גלוריפיקציה מטורפת בסרטים וספרים נראית כל כך נורא, אני לא רוצה לחשוב באיזה פח זבל אנחנו חיים כיום.

גפן כותב: "וכן, החבורה שלנו, לדעתי, היתה המהדורה האחרונה של החבר'ה. רק בסוף שנות השבעים, כשחבורת המסטולים התפרקה ליחידים אבודים, אפשר היה להגיד בפה מלא שזהו זה, פירקו את הפלמ"ח". הוא טועה באבחנה. הפלמ"ח עדיין כאן והחבר'ה כאן יותר מתמיד. אז אולי אלה כבר לא החבר'ה של "לול", אבל זה בטח כמה כולירות אחרות שמתחבאות מאחורי בוהמה או חבורה זו או אחרת. ו"לול" לפחות השאירו לנו כמה שירים יפים ומערכונים מצחיקים (שעכשיו מדכא לחשוב מה עמד מאחוריהם), אבל מה יישאר מהאנשים שירשו את המורשת של זוהר ושיסל? מה יישאר מדודו טופז? ויצפאן? ויגאל שילון? ושאר אייקונים ישראלים שמתהדרים בטמטום, גסות וסקסיזם? שום כלום.

את "חומר טוב" לוקח בדיוק שלוש שעות לקרוא. אחר כך תנסו להיזכר מי האורי זוהר שלכם, וכשתבינו שזה לא ממש משנה, אולי תהיה לכם בחילה קלה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully