וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תבוא פתוח

אבי שילון

28.6.2004 / 9:34

אבי שילון חושב שהספר "פתוחה" של איתמר בן כנען הוא גם הזיון וגם הסיגריה שאחרי

איתמר הנדלמן בן כנען אינו מסוגל ללכת בשביל הביניים. הנתיב הזה מרתיע אותו, מאיים לו על תפיסת העולם, הלחימה בשעמום לפיכך היא שגרת חייו.
אחרי ששינה את שם משפחתו ל"בן כנען" מתוך הזדהות עם האסכולה הכנענית, ואחרי ששב לפני שנתיים ל"הנדלמן" מתוך שאיפה להגשים מחדש את אורח החיים היהודי-גלותי, כעת, עם שני השמות גם יחד, הוא בוחר לכתוב את רומן הפורנו העברי הרציני הראשון.

למין השורה הראשונה בספר, "הכוס של א' הוא החלון שלי לעולם אחר. הוא מחלץ אותי מהגלות התמידית שלי", ניכר שהוא הולך עד הסוף. כשהוא ננעל על המטרה לא מעניין אותו שום דבר, לעיתים גם לא הקוראים שלו. התחושה הזו מתחוורת לפרקים במהלך המחצית הראשונה של ספרו החדש, "פתוחה".
אלא שעד תום הספר הקורא לומד להעריך נכונה את הנדלמן בן כנען (להלן ה.ב.כ). ראשית, על האומץ ושנית, על הכתיבה הישירה-פולשנית שנמנעת מתכסיסים ספרותיים ערמומיים. ומאוחר בלילה אולי גם על הצילומים האירוטיים, שמאפשרים לקורא לעמוד על טיבה הגופני של אישתו (ובכך, כמובן, מוצעת לקורא גם אופציה נוספת למימוש ההשקעה הכספית בספר).

החלק הראשון של "פתוחה" מגיש סיכום פרטני של ההרפתקאות המיניות של הגברת א' טרם הכירה את בעלה, א'. עד כאן העלילה די פשוטה, אם כי לזכותה יאמר שלעיתים מגוון הנושאים בה מתרחב. לזין ולכוס מצטרפים גם ענייני סמים, זאת אומרת.

נדמה שבמחצית הראשונה של הספר כל שביקש ה.ב.כ היה לתקוע יתד ראשוני בתחום הספרות האוטו-פורנוגרפית. יותר משהספר מרתק אותך מבחינת קו העלילה שלו הוא בועט בך עם הנועזות שלו, בעיקר כשמכירים בכך שהתכנים שאובים מהמציאות: גם מוח יגע במיוחד יפענח את א' וא' כאיתמר ואולגה עצמם, זוג תל-אביבי ממשי, כאמור.
ההתערטלות הפומבית שלהם מהווה התרסה כלפי העין הבורגנית-שמרנית שוודאי בוחנת אותם בתמיהה ברחוב ביומיום. שהרי איתמר צעיר מרעייתו בעשור; היא עולה מרוסיה, הוא ישראלי; הוא איש של מילים, היא של ויז'ואל; לה יש ילדה, הוא עדיין ילד – אז מה הם עושים יחד? ניתן רק לומר שה.ב.כ, בכוונה תחילה, משיב תוך שימוש בכל ארסנל הסטריאוטיפים הישראליים על בחורות רוסיות.

הצמדת הצילומים – שמוצגים גם כתערוכה – לטקסט ראויה להערכה גם מפני שאולגה יודעת לצלם ולהצטלם במה שנראה, בד בבד, גם כפורנוגרפיה וגם כפרודיה על פורנוגרפיה (האם בכלל אפשר להתייחס אחרת לפורנוגרפיה?), וגם משום שהצורה האמנותית של הצילומים מציגה דווקא את העירום הגופני כפחות גס וישיר מהטקסט.

כל זה נכון עד החלק השני של "פתוחה". בתזמון מושלם עם הרצון של הקורא לעשן כבר את הסיגריה שאחרי, ה.ב.כ חושף גם את יכולתו כסופר מרשים. העלילה צוברת תאוצה כשאולגה משחזרת את החיים במוסקבה גם מעבר לתחום המיטה, ומסתיימת בטוויסט פסיכולוגיסטי-משהו על אודות הסיבות שמעצבות אישיות מינית מתירנית קיצונית, ובעיקר על מידת החבל שגם הגבר הכי פתוח בעולם מוכן לשחרר לאהובה שלו - מה שמשאיר את הקורא תוהה האם במהלך הקריאה הוא שוטט באתר הסאדו-מאזו של בני הזוג, או שמא קרא בעצם סיפור אהבה מרגש שמתאכזר אל עצמו בכוונה.

מכל מקום, אחרי שיש לנו כבר נערת פלייבוי רשמית (אם כי משעממת), ולצד סדרת ספרי הוצאת "כתום", שהגישה לנו לאחרונה פורנוגרפיה עברית-נשית (משעממת בחלקה), מתברר שהנדלמן בן כנען מזריק את התרומה ההורמונלית המשמעותית ביותר לרומן הפורנוגרפי העברי. השאלה עד כמה ספרות שכזו מעניינת כספרות ולא רק כתחליף יקר לסרט כחול (עם עלילה, כן) היא כבר שאלה אחרת, שאלה שנותרת פתוחה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully