רם סמוכה

איזו מוזיקה שמעת בזמן שעבדת על התערוכה?

"כשעבדתי במשרד שמעתי רדיו, 88 FM או גלגל"צ, כי זה מה שהיה שם. בהמשך, כשעבדתי על סקיצות לתמונע בסטודיו, שמעתי את ג'וני מיטשל ואת באך. הם מייצגים מדגם למה שהיה בטייפ. בחרתי בהם כי חיפשתי משהו מרגיע, מדיטטיבי. אצל באך יש רפיטטיביות ואצל ג'וני מיטשל יש ליריות מרגיעה. אני צריך מוזיקה שלא תפריע לי. לעיתים רחוקות אני שם את P.I.L של ג'וני ליידון. הוא מעולה, אבל לא ממש עוזר להתרכז."

מה היה הסרט האחרון שראית?

"אני רואה סרטים בעיקר בבית, והסרט שהכי תפס אותי בזמן האחרון היה 'מסעות ג'יימס בארץ הקודש'. זה סרט גדול בעיניי, מאוד כואב ומאוד נכון. מצאתי בו חיבור לעשייה שלי רק מהמקום של מישהו שחי בארץ ומשמש כסוג של מראה למתרחש".

מה היתה התערוכה האחרונה שראית?

"העונה האחרונה די משעממת בעיניי, ראיתי הרבה תערוכות ואני לא זוכר הרבה. התערוכה שהכי הרשימה אותי היתה תערוכה של מורה שלי לרישום דיו יפני. קוראים לו קזואואישי, 'נשימה אחת', קליגרפיה במוזיאון לאמנות המזרח ברמת גן. הוא קליגרף מעולה, זו היתה זכות ללמוד אצלו. לא תיארתי לעצמי שיש אמן בסדר גודל שלו בארץ. יש אצלו את הקשב שאני מחפש. הקשב, הריכוז והתנועה משובים מאוד בתרבות הזו".

למי היית מכניס מכות?

"אני לא בקטע של מכות. הניסיון המועט שיש לי במכות הוביל אותי להתפרצויות אדרנלין ורעידות. עדיף שאני אנתב את האדרנלין למקום אחר."

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

"אני מדמיין סיטואציה שבה אשב על המרפסת, אחזיק בכוס תה מחוזק עם אנה טיכו, ואחכה שברוס נאומן יגיע כדי שנעבור לוויסקי, או לעארק. לנסות להכיר לו עארק ישראלי."

עם מי היית רוצה לעבוד?

"אני מאוד אוהב מחול. הייתי שמח לעבוד עם שרון אייל, לרשום בתוך המחול שלה, שהוא מופלא ומדהים בעיניי. אייל היא כוריאוגרפית הבית של בת שבע, והיא מתחילה את דרכה. היא יצרה מחול שנקרא 'Love' והוא מאוד רישומי בעיניי. הייתי רוצה לעבוד גם עם עדינה בראון שהיא סוג של גורו. בראון היא אמנית מיצג שפועלת כבר משנות ה-70' והיא האישה הראשונה של המיצג בישראל מבחינתי".

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

"אני מציג את התערוכות במקומות שמכוונים לקהל שאני מחפש. לא רק קהל של אמנות. אני אשמח אם כל היוצרים שיושבים בבית ומחכים לגלריות או לאוצרים או למוזיאונים שיבואו ויגאלו אותם, יגיעו לתערוכות ויראו שצריך לפעול ולא רק לחכות".

מה הלינקים הכי שימושיים שלך?
"אני משתמש באינטרנט בעיקר בכדי לדלות מידע. לכן אני משתמש ב-
www.all1.co.il, אתר שמרכז את כל הפורטלים שיש בארץ. אני מגיע גם ל -www.babel.co.il, אתר הוצאת בבל שגם אני מתארח בו. ואני גולש גם ל www.e-sites.co.il, אתר של אדם פרטי שעוסק בתרבות, קולנוע ואמנות. יש בו משהו פרטאצ'י אבל אני נעזר בו הרבה. יש גם מאגר דימויים מומלץ לקבלת השראה שנקרא www.cdbank.co.il".

רם סמוכה, 38, מלמד אמנות ויוצר מאז שסיים ללמוד בבצלאל בשנת 1992. בעבודות שלו הוא מחפש את הרפיטטיביות, ההתפרצות והצעקה באמצעות הרישום העכשווי. בכדי לא להסתמך על עולם הגלריות הממוסד הוא יוזם תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד בחללים שונים כבר למעלה מעשר שנים.

סמוכה מחפש אינטראקציה עם הקהל, עם האמנים ועם כל מי שרק ישמח להיחשף. הוא לא מפחד להכניס את הקהל לעולם האישי שלו ומחפש דו שיח. בשנת 2000, לפני שנפרד מדירת הרווקות האחרונה שלו במונטיפיורי, ערך בה את התערוכה "קרחות", שהוצגה במשך חודש.

במהלך עבודתו כגרפיקאי התחיל להשתעשע במשרד במסקינטייפ והוליד, בסופו של דבר, רישום בגודל 3 מ' שמוצג עכשיו ב"מסגרות פאר". לצד עבודה זו הוא מציג גם רישום על memos, האלמנט המשרדי הצהוב ביותר (עד 24.2).

בתיאטרון תמונע, במהלך תערוכה משותפת עם מרב שין בן-אלון, הוא משתף את הקהל בלבטיו לגבי מתן שם לילדתו העתידית במיצב "השם יבוא" (עד 4.3). הקהל נכנס לפסאז' עמוס מגנטים ונדרש לשנות את קומפוזיציית המגנט ולהציע הצעות לשם. בסוף הפסאז' מחכה לקהל קיר גבס שמזכיר ערווה. החדירה לעולמו, אם כך, לא נפסקת לרגע. רם סמוכה לא תומך בהפרדה.