כפיר אדרי "לבד" (4:17)
עלמת חמד מסוימת - ככל הנראה מיוחדת במינה נענתה בחיוב לפיתוי של האביב השובב, נפרדה לשלום מאהובה היקר ומהשירים שהוא שר, מחתה דמעה, התעשתה, זקפה קומתה והלכה. אפשר בהחלט להבין מדוע קולו הדק והשסוע של כפיר אדרי, גבר נאה ושבור לב, משמיע עתה דברי צער מדכדכים, מלאי תוגה ורחמים עצמיים. "אורות העיר כבו מזמן / ואין ירח שיאיר עלי", הוא מייבב את קלישאותיהם של אסף אדם ויניב אוחנה (מלים ולחן) והלב, בלית ברירה, נצבט.
זו לא צביטה חזקה מדי, כמובן. המלים הבנאליות מהוות חומה קשיחה למדי בין הלחן הפשוט והטוב לבין הרגשות שאליו הוא מכוון. ההגשה הטבעית והקולחת של אדרי מעין תערובת אורגנית של לירון רמתי ומשה פרץ מצליחה פה ושם לפרק כמה לבנים בחומה הזאת. אבל קשה מאוד להילחם ככה, "לבד", נגד סוללה כה ארוכה של תובנות שטחיות וגנריות.
קצת חבל שכך, בהתחשב בעובדה שאדרי מצולם על עטיפת הסינגל כשהוא שכוב אפרקדן בתוך אמבט נטוש בלב יער, כשרגליו מורמות, הבעת פניו קודרת ושיערו מרוח בקרם לחות ומסורק לאחור בקפידה. כלומר אוקיי, "לא אשקר לך שאצלי נשאר אותו דבר / שעון הקיר מוחק הכל ולא עוצר ת'זמן", בלה-בלה-בלה, אבל מה באמת קרה שם? למה אדרי באמבטיה? איך הוא הגיע ליער? מהו סודו לשיער בריא ומלא ברק? כן, את כל הדברים הנחוצים להבנת הסיפור הוא צנזר, הממזר, והותיר אותנו פה "לבד", בלי תשובות לשאלות החשובות, ועם עוד בלדה ים תיכונית לרשימת האכזבות.
(שני כוכבים וחצי)
נתי לב "שברים" (3:34)
שירו החדש של נתי לב, זמר די צעיר (בן 30) שעל פי הקומוניקט "מסומן בארץ כמי שנדרש באירועים, בטקסים ממלכתיים, בפסטיבלים ובוועדי עובדים גדולים (עיריית ראש העין, עיריית פתח תקווה, אגף תנועה ראשי, דואר ישראל, שופרסל, בנק לאומי וצה"ל), ממחיש באופן חד וברור את הפתגם הידוע שהמצאתי הרגע: "אין מרחמין על כד שנשבר". מדוע, שאלו חז"ל, אין מרחמין עליו? משום שאין טעם לעשות כן, שהרי הכד ממילא כבר שבור ואינו שלם עוד. ומדוע, המשיכו חז"ל והקשו, יש לתת את הדעת לעניין זה, שהרי הוא ברור מאליו? משום שהכד, כשלעצמו, אינו העיקר בדין המדובר, שהרי האדם הנושא בנטל אסיפת השברים הוא זה הראוי לרחמין, ולא הכד.
ואכן, מייגעת ומייסרת היא מלאכת איסוף השברים שהיו פעם, לפני ה"שמעתי שאחר הקים לך בית / כמו צל אני שבוי בתוך חייך" (כן, חרוז פגז), נתי לב. השברים בשיר הזה רבים מדי: הטקסט נשמע כמו מחולל סטטוסים של פעוט שלקחו לו את הדובי, הלחן אוחז ברמת מורכבות של מוט סלפי וההגשה המעודנת והמאנפפת של לב מעלה חשד בנוגע לכמות הילדים ששימי תבורי הצהיר עליה במשרד הפנים. נסו, ילדים, להרכיב מזה בלדה מרגשת, רק אל תשכחו לקחת קודם שלושה כדורי אופטלגין.
(חצי כוכב)
"אם תבואי" רז חזות (4:16)
פרידה היא דבר כואב. כן, חשתי צורך לומר זאת שוב, אף על פי ששני השירים הקודמים המחישו זאת היטב, כדי להדגיש את העובדה שלא משנה כמה פרידות יעבור אדם בחייו, הדבר הזה תמיד יכאב. עכשיו, לדוגמה, אני כבר אחרי שתי פרידות קשות במיוחד בחיי, ובכל זאת נדמה שעוצמת הכאב שבלבי ובנשמתי רק הולכת וגוברת מפרידה אחת למשנתה.
את הפרידה הנוכחית - "אם תבואי", שירו החדש של רז חיות - אני כבר לא בטוח שאצליח לשרוד. הסיכוי היחיד שלי לעבור את זה בשלום ולהמשיך הלאה, אל השיר הבא, הוא לנסות לשכוח ממנה בכוח, להשאיר אותה מאחור, להפסיק לחשוב עליה כל הזמן אבל, כפי שכל פגוע פרידה יודע, זה לא ממש אפשרי. על אחת כמה וכמה, כשמדובר באישה שגרמה לי (ועכשיו גם לכם, חחחח) להיתקל במשפטים בלי מוח כמו "אם תבואי, תבואי מחר / ותגידי שעוד לא מאוחר / תוותרי לי על כל מה שעבר". לא, אי אפשר להמשיך ככה. מצטער, פרידות ים תיכוניות, זה לא ילך בינינו. תהיו חזקות. ביי.
(חצי כוכב)
נדב גדג' "Golden Boy"
בסופה של כל פרידה מגיע חופש - והנה, גם פה יש אחד כזה, בדמות שירו החצי-מזרחי של נדב גדג', שעתיד לייצג את ישראל באירוויזיון הקרוב. אמנם לא מדובר בחופש אירוויזיוני טוטאלי מהסוג הפינג-פונגי או הטיפקסי, אבל גם "Golden Boy" מרשה לעצמו לא מעט.
החופש בשיר הקליט והמהנה הזה לא בא לידי ביטוי רק בפטור שדורון מדלי (מלים ולחן) ונדב גדג' קיבלו מהאילוץ לשלב שורות בעברית, בטקסט העוסק במשיכה מינית, בלחן המדמה פופ אמריקאי עכשווי ובעיבוד הממזג בין בתים, שנבראו בצלמם של פארל וויליאמס וג'סטין טימברלייק, לפזמון ברוח אגן הים התיכון. זה מגניב, אבל זה לא הכל.
יש ב-"Golden Boy" עוד משהו, גדול וחשוב הרבה יותר, שנובע ישירות מהייעוד של השיר (תחרות האירוויזיון). עצם הרעיון לשלוח לתחרות הזאת, ארכאית ומיותרת ככל שתהיה, שיר ישראלי שמשלב בין דאנס עדכני למוזיקה ערבית הוא סוג של הברקה בקנה מידה אירופי.
כידוע, אירופה של ימינו היא לא האירופה של "הללויה" האלגנטי והמעונב או של "אבניבי" הדיסקו-טראשי. היבשת החביבה הזאת שינתה את פניה הדמוגרפיים ללא היכר במהלך ארבעת העשורים האחרונים, וכיום היא, בין השאר, ביתם של מיליוני מוסלמים כאלה שגדלו על מוזיקה בסגנון הפזמון שמדלי הלחין לגדג' והביאו לעולם ילדים שערבבו את זה עם היפ הופ, אר.אנד.בי, דאבסטפ, וכל מה שהולך היום אצל הצעירים באמריקה.
במילים אחרות, "Golden Boy" הוא כפפה נהדרת על ידה של אירופה החדשה. הוא יכול להצליח שם. יותר מזה: הוא יכול להצליח שם ולקדם, גם אם במעט, את תדמיתה של מדינת ישראל בעיני לא מעט אירופים ששומעים בבית מזרחית.
טוב, אני סתם מנסה לפזר פה קצת אופטימיות אחרי מה שקרה בשירים הקודמים. אין סיכוי שזה ייקרה. נו, באמת.
(שלושה כוכבים וחצי)