ושוב, כבכל שנה בצאת חג הפסח, ניאסף כולנו בבית סבי וסבתי מצד האם, נסב אל שולחן מט לנפול מרוב דברי מתיקה, מיני ריבות, שתייה קלה, שתייה חמה, שיכר ומפיות בשלל צבעים וגוונים, ונציין יחדיו, בקריאות רמות, את חג המימונה הבא עלינו לטובה, בעזרת השם (שטויות במיץ עגבניות. אני אשכנזי ממוצא פולני-הונגרי-ליטאי, מעולם לא חגגתי או ציינתי את המימונה ואף פעם לא הוזמנתי לחגוג או לציין את המימונה אצל אף אחד).
בערב המימונה, דלת ביתם של סבי וסבתי מצד האם נשארת פתוחה לכל אורך החגיגות גם כתזכורת לכך שהחג סימל פעם אחווה בין מוסלמים ליהודים (וכיום הוא מהווה הזדמנות לפוליטקאים אשכנזים לחבק מזרחים מול מצלמה ולהתלהב יתר על המידה ממופלטה), וגם כדי שסבי וסבתי מצד האם לא ייאלצו לקום כל שנייה כדי לפתוח את הדלת (מה שמהווה מטרד לא קטן עבורם, בהתחשב בעובדה שהם אשכנזים, לא חוגגים את המימונה וקבורים בבית עלמין ירקון).
בנוסף לאכילת הממתקים, לשתיית הקולה בכוסות הפלסטיק, לשאגת הקולולו המפורסמת, לריבוי בשמחה, לאווירת החברותא ולאמירת הברכה הלבבית "תרבחו ותסעדו", נהנים המסובים סביב שולחן החג בבית סבי וסבתי מצד האם גם להאזין לשירי החג המרוקאים, שאת מילותיהם יודעים כולנו בעל פה, ובחלוף השעות, עם עלות הסוכר והשיכר, אנו פוצחים יחדיו, סימולטנית, כבמעשה קסם, בשירה גדולה, אחוזת שלהבת, עד לב שמיים.
ר' דוד בוזגלו - "אתם יוצאי מערב"
קצת רצינות מעולם לא הזיקה לאיש, ולכן גם אנחנו, עד שיגיעו המתוקים, ננסה להיכנס רגע למצב הצבירה הזה, כי באמת, המימונה הוא לא סתם חג. אחת הסיבות האפשריות לכך שהוא פחות מסוקר ופופולרי מחנוכה, פורים, פסח וכו' היא שבשנים האחרונות זה לא כל כך באופנה לאהוב זרים. הרעיון שמאחורי החג, כפי שהוא מובע גם בפיוט המרגש הזה של רבי דוד בוזגלו, מגדולי הפייטנים של חזנות מרוקו (שהיה גם עילוי בתורה), הוא להודות לגויים (כלומר, למוסלמים במרוקו) על כך שקנו מהיהודים את החמץ לפני פסח (ובכלל, על נחמדותם הכללית), ולקרב בין הלבבות של כל העמים. זה לא בדיוק הנרטיב השלט בשיח הציבורי כיום וגם המימונה, חג חמוד שכמותו, משלם על זה.
"ש??מ??ה ע?ב?ר?ים ו?ע?ר?ב?ים / י?ח?ד??ו כ??ל??ם מ?ס?ב??ים", כותב בוזגלו בפיוטו המצמרר והמנותק לחלוטין מהכאן והעכשיו, "ו?א?ת ל?ב??ם מ?ט?יב?ים / ע?ם כ??ל?י ש??יר ו?נ?ג?ינ?ה / ו?ל?ב?ש??ה ה?ע?ב?ר?י??ה / ת?ל?ב??ש??ת ע?ר?ב?י??ה / ו?ג?ב?ר ע?ם א?ד?ר?ע?י??א / ו?ק?ט?ר?ת מ?ר ו?ל?בו?נ?ה / ו?ל?א נ?כ??ר ה?ע?ב?ר?י / ל?פ?נ?י א?ח?יו ה?ה?ג?ר?י / א?ם ע?ירו?נ?י או? כ??פ?ר?י / רו?ח? כ??ל?ם נ?כו?נ?ה / ש??ם ט?ש??ט?ש?ו? ה?ת??חו?מ?ים / ב??ין י?ש??ר?א?ל ל?ע?מ??ים".
כנראה שגם העובדה שזה הביצוע היחיד (בעברית) שאפשר למצוא לפיוט הזה ביוטיוב אומרת משהו על הקשר בין מה שמובע בו למה שקורה במציאות.
חיים זריהן מחרוזת מרוקאית ענקית
לפני שניתן למחרוזת המרוקאית הענקית הזאת לעשות בנו את זממה הקסום, בואו ניתן רגע לקולו הדק והמדויק של חיים זריהן לרבוח, לסעוד להתיישב בניחותא על הקצב המהיר והמהנה של הדרבוקות, כך שניתן יהיה להשחיל, אחת לשתיים-שלוש מלים, סולו קטן של גיטרה חשמלית בסולם ערבי. יאללה, אפשר להתחיל.
אשר אלמגריבי "אל מימונה"
המימונה בוערת בעצמותיו של הפייטן והחזן הלוהט אשר אלמגריבי, שהוציא בשנה שעברה אלבום שכולו מבוסס על שירי החג. נכון, יש לו מקטורן לבן ועניבה תואמת, אבל נראה שזו לא ממש סיבה לדאגה. לבחור יש ניסיון רב שנים בחגיגת מימונות ובאכילת מופלטה בזווית שבה שום דבר, מתוק ודביק ככל שיהיה, לא יכול לטפטף עליו. חוץ מזה, מה כבר יכול לקרות? במקרה הכי גרוע ניקוי יבש.
להקת שפתיים "הללה מימונה מברכה מסעודה"
גם את חיים אוליאל, מנהיג להקת שפתיים השדרותית, אי אפשר להאשים באדישות כלפי המימונה. לא מן הנמנע שהעובדה שהחג הזה עדיין נחגג קשורה, בין השאר, לעובדה שחיים אוליאל עדיין שר. "הללה מימונה מברכה מסעודה" הוא אחד מלהיטי המימונה היותר מקפיצים של להקתו הוותיקה, ששמה הושאל מהחלק הראשון בגוף שפוגש את המופלטה בדרכה אל הקיבה. תופים, קחו את זה מפה.
ישי ריבו "אהלן וסהלן"
להקת שפתיים, כאמור, לקחה לכולם את כל שירי המימונה, ביניהם הלהיט הבין-דורי הזה, שעושה שמות גם בחתונות. אין טעם, אם כן, לתקוע גם כאן את הגרסה שלהם ל"אהלן וסהלן" (שיר עממי מרוקאי), את זו החביבה של ענת, או, שלא נדע, את זו של התיירים (שמתחילה בשאלה הנוראה "אתם נהנים?"). נכון, הגרסה הזאת, של ישי ריבו, עושה עוול עצום ל"שפתיים", ובעיקר לאוזניים, אבל מי שיישאר עד הסוף יזכה בפרס יקר ערך. סתם, הוא לא יזכה בדבר. שווה, אגב, לשים לב לכרוז שאומר בתחילת השיר "די ג'יי חיים סרוסי". הוא מאוד מכובד.
מייק קרוצ'י "מחרוזת ילה יללה"
ספק אם קיים אדם כזה, אבל בכל זאת אניח את זה פה לטובת מי שאיכשהו, במקרה, בדרך-לא-דרך, פספס את הופעתו של הפייטן המרוקאי המצוין (הוא באמת אחלה) מייק קרוצ'י, במלון רימונים ים המלח. אין ברירה: האיש נחמד, שמו קראנצ'י ומחרוזתו מרימת ראש ועושה חשק להרביץ יללה או, אם להיצמד לנוסח האקדמיה ללשון עברית - צהלול. כן, כזה שיישמע עד חו"ל.
ג'ורג' בר "מברוק עליק"
נכון, זה בכלל שיר עיראקי, לא קשור לכלום, אבל, כאמור, המימונה נועד, במקור, לגשר בין תרבויות, עמים, דתות וגלויות, כך שאפשר להבין מדוע החליטו לא מעט משפחות מרוקאיות לתת לשיר החתונות הזה להיכנס אליהם הביתה בערב המימונה ולהפוך, אגב כך, גם לאחד מלהיטי החג. לי ולכם ביחד אין מספיק אצבעות כדי למנות את מספר הגרסאות שבוצעו לפזמון הסוחף הזה, רווי האדרנלין ויצר הפורקן (זהבה בן, רינת בר, שריף, ציון גולן ורובי חן הם רק דוגמאות ארעיות למבצעיו), אבל זו הישנה והטובה של ג'ורג' בר (שמוצאו, אגב, לבנוני-פולני) לוקחת את כולן בהליכה איטית, אחרי אלף מופלטות וסמבוסק בולגרית. יאללה, חג שמח. תהיו נחמדים לזרים. ביי.