רשיון להרוג

זה שקפה ברזילי נפתח מחדש (יוצא שקצת הגזימו עם שמועות הסגירה, לא?) עדיין לא אומר שעיריית תל אביב הפסיקה להתעמר בבעלי עסקי הבילויים בעיר. עיינו ברשימת ה"עסקים ללא רשיון" באתר העירייה הרשמי, וראו כי רובם נמצאים בקטגורית ה"דיסקוטקים ומועדוני בילוי". הסיבות בוודאי חורגות מאיצטלת מגבלות הרעש הדרקוניות, אולם כשאושיות עינוגים מרכזיות כמו האומן 17, הזמיר, ברזילי, גת רימון, מקסים, דום, כמה בלילינבלום, בשונצינו והמסגר אינם פועלים עם רשיון וסופגים מנחת זרוען של הרשויות, זה לא רק מוזר. בעיר שעיקר מיתוגה נשען באופן רשמי (ושוב - מהאתר) על "תרבות ללא הפסקה", מדובר פשוט בשערוריה.

וכמו בכל שערוריה, גם כאן הציניות היא חרפתית. הלא שכונות שלמות מוצאות עצמן בין לילה ממוקמות מעל כביש בינעירוני איילוני, שמלבד רעש האימים הבלתי פוסק ומסך העשן המהביל שהוא מייצר, גם מנתק אותן מהעיר או ממוסדות הלימוד, והכל באישור העיריה ובכפוף לחתימת שר התשתיות. או להיפך. שכונה אחרת קובלת כבר שנים על משחטה שפועלת בלבה רק בשעות הלילה ובאין מפריע, למרות שהאזור נמצא מחוץ למתחמי הרעש המותרים; שלא לדבר על מטרדים תברואתיים ומדממים שמתגוללים השכם וערב בכניסות לבתים, או על הנרקומנים שהעיריה מעדיפה לשכן דווקא בלב אותה שכונה. ומה על תחנות דלק לא חוקיות שפועלות שנים ללא היתרים תוך זיהום וסיכון הסביבה כולה, וחניונים למקורבים או של חברות תחבורה ממסדיות שלא ברור מה התקן על פיו הם פועלים? הדוגמאות הן רבות ומקוממות, שכן מדובר במאבקים ציבוריים כושלים שנמשכים שנים. מתגנב החשד שזה בסדר להקים מעבדת נפץ פלילית שמסכנת שכונה שלמה, העיקר שלא תרעיש בין 2 ל-4 בבוקר, אבל ברגע שזה מגיע לתלונה על מוזיקה שבוקעת מבית מרזח, או אז נתקפת הרשות באמוק של אחריות ציבורית וממהרת לסגור את העסק.

השכנים שתלונתם נענתה קונים את השטיק הזה, ומוכנים להגן על ראש העיר כאילו באמת פעל לטובת הציבור. אבל בואו לא נשכח שכל אותם בתי עינוגים לא מתמקמים בשכונות הסוגה-עילית בעיר, אלא דווקא בשכונות השוליים המוזנחות שהרשויות הפקירו, ועל כן עלות תפעולם נמוכה יותר. יסלח לי אדון שלוותי מלילינבלום, אבל איזו איכות חיים בדיוק אבדה לך מאז שהשכונה הפכה למוקד בילויים סימפטי? הלא עשרות שנים שימש רחוב הבנקים שלך מרכז לסחר פלילי בדולרים מכובסים של השוק השחור, האפור, או איך שלא קוראים לזה. שלא לדבר על הדימוי המפוקפק שמשך לשם עוד כמה טיפוסים מהעולם התחתון שבטח הוציאו לך את החשק לצאת לטיול לילי עם הפודל לפני השינה, או את החשק לגדל שם ילדים. בנק לאומי, ממסד מהסוג ה"חיובי", אמנם ניכס שם די הרבה "מבנים לשימור", אבל מפחיד לחשוב על הסיטואציות המפוקפקות שהתרחשו במגרש החניה שהוא עשה מהקולנוע הראשון בעיר, "עדן".

גם פלורנטין נמצאת בכוננות פיתוח גבוהה כבר 20 שנה בערך. צעירים רבים שקנו את הסיפור הזה ועברו לגור בחורבות השכונה, גילו שבניגוד לדימוי המגניב של הסדרה בטלוויזיה, מדובר במתחם מתפורר שהביוב זורם ברחובותיו כמו היה אחד מפרוורי קלקיליה. רק בתקופה האחרונה, כשעשרות בתי קפה וברים קטנים שנפתחו בו הבריחו חלק מההומלסים תאווי הזקנות שחוזרות מביטוח לאומי עם תיק תפוח (הומלסים, אגב, זאת בעיה של העיריה) - יותר ויותר צעירים "בני טובים" מוצאים את המתחם ראוי למגורי אדם. ועוד לא דיברנו על בר ה"מעליה" (שמה של המעלית הראשונה בעיר) ועל מתחם גן החשמל המתפתח (על הברזילי ושלל הלבונטינים), והדוגמאות רבות. ואיך לדעתכם קידמה העיריה את היזמים הצעירים שהעלו את ערך החורבות ששיפצו וגם דואגים באופן קבוע לנקיון המדרכה שצמודה לעסק שלהם במקומה? כרגיל, בממטרים כבדים של צווי סגירה. כנראה שהרבה יותר קל לגזור קופונים ציבוריים על כתפיו של רמי בעל הבר מלילינבלום, מאשר לדאוג ממש לרווחת התושבים ולשלוח פקס לפקיד אלמוני מהממשלה שהדרך ללשכתו רצופה סיבובי לחיצות ידיים במסדרונות אפלוליים.

תל אביב היא אחת הערים האינטנסיביות בעולם מבחינה בליינית, ובאופן כללי מתפקדת על תקן בירה נורמלית של יזמות. בעלי עסקי העינוגים הללו, שבזכותם מדי כמה חודשים הופכת שכונה עלובה אחרת לסוהו הבא של המדינה, לא רק שאינם מחרבים את העיר, אלא הם חוד החנית של הנורמליזציה הזאת, והדופק שמשקם רובעים שלמים מכליה עבריינית. למרות העיריה, לא בזכותה. הברים החדשים כנראה באמת מטרידים את מנוחת השכנים, אבל גם עסקנותם נמוכת הדציבלים של הכייסים הקטנים ונרקומני החצרות לא בדיוק היטיבה עמם. עם כל הכבוד לשכנים המוטרדים, עדיין מדובר בחבר'ה צעירים שבאים לבלות ולשמוע מוזיקה - לא משהו שאי אפשר לפתור עם איזה דאבל גלייזינג. הרי סורגים הם כבר ממילא התקינו שם על כל החלונות.