"איך היא עושה את זה?" היא קושיה שבה מתחבט כמעט כל מי שהזדמן לו לעבוד באותו משרד עם אישה שמנהלת בו בזמן קריירה ומשפחה. זו קושיה מתבקשת, שכן אנו חיים בחברה שבה מצופה מן האשה לשאת כמעט בכל האחריות לגידול הילדים ולתחזוק הבית. כיוון שזו כשלעצמה מלאכה במשרה מלאה, לא ברור כיצד מי שלוקחת אותה על עצמה מסוגלת לעמוד גם בנטל נוסף.
נוח לגברים להגיע למסקנה שבאמת אי אפשר לעשות זאת, וכתוצאה מכך להניח שאם מישהי בכל זאת רוקדת על שתי החתונות אז היא מתרשלת באחת מהן, או שלכל היותר היא פשוט מקרה יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. מחשבה זו מאפשרת לשמר את הסדר הישן, שמיטיב עם המין הגברי: כל עוד הוא קיים, פחתה התחרות בחצי וקל להם יותר להתקדם בסולם הדרגות המקצועי.
בדומה לבני מינם בכל תעשייה, גם למרבית העובדים הזכרים בעולם הקולנוע היה נוח לא לערער על הסברה כי אשה אינה יכולה לשלב קריירה ואמהות. כתוצאה מזאת, עד כה השתדלה הוליווד לא לגעת בסוגייה.
בעשור האחרון, אולי גם מפני שהרבה יותר נשים החלו להשתלב בחברות ההפקה ובאולפנים, התמונה החלה להשתנות. בתחילה, אפשר היה לראות עוד ועוד סרטים על נשות קריירה שנכנסות להיריון, למשל "בייבי מאמא". עם זאת, לא זכינו לחזות ביצירה קולנועית על מה שקורה לאחר שאותן נשים יולדות ואז גם חוזרות למשרד מחופשת הלידה. כלומר, היה לנו את "הדייט שתקע אותי", אבל לא את "יום ההורים שתקע אותי".
התקדמות זו מתרחשת עתה, הודות ל"אין לי מושג איך היא עושה את זה", עיבוד לספרה של אליסון פירסון שהגיע לבתי הקולנוע בארצות הברית ובישראל בסוף השבוע האחרון. כאן הגיבורה היא כבר מישהי שהחליטה, כלשון האמירה המפורסמת של פרס על שלום וטרור, להקים משפחה כאילו אין לה קריירה ולנהל קריירה כאילו אין לה משפחה.
מדובר בקייט (שרה ג'סיקה פרקר), בכירה בחברת השקעות שהיא גם אשת איש ואם לשני ילדים. איך היא עושה את זה? לאף אחד אין מושג, אבל ברור שזה נהיה קשה מרגע לרגע. וכך, דווקא בשעה שהיא מקבלת את הפרויקט התובעני והחשוב בחייה המקצועיים, גם המשימות האישיות שעומדות בפניה הולכות ומתרבות.
כתגובה לכך, קייט יכולה לזנוח את המשפחה. אחרי הכל, הקולגה החדשה שלה, גבר אמיד ושרמנטי (פירס ברוסנן) מחזר אחריה בנמרצות ומציע לה לחיות איתו חיים רומנטיים יותר, מפנקים יותר ובעיקר שלווים בהרבה מאלה שיש לה. מנגד, לאור העובדה שבעלה האמיד בהחלט מסוגל לכלכל בעצמו את הבית, היא גם יכולה לעזוב את העבודה כליל או פשוט להוריד את הרגל מהדוושה ולוותר על חלומות הקידום, וכך למצוא את כל הזמן שאין לה כדי לטפל בנחת בילדיה.
אך כמו להטוטן שתופס משהו ביד שמאל ומיד זורק דבר אחר ביד ימין, גם קייט מתעקשת להמשיך לפעול בשתי החזיתות ובכך להוכיח לסביבה שלה, מעמיתיה המשחרים לטרף ועד אמה המצקצקת, שהיא יכולה להצעיד את התאגיד קדימה בלי לפגוע בהתפתחות של ילדיה, ולהיפך.
ההתעקשות של הסרט על הנקודה הזו, והסירוב שלו לאפשר לקייט להתפשר, הם שמקנים לו ערך ייחודי וחדשני. הייחודיות והחדשנות הזו מאפשרים לו גם להתעלות על מגרעותיו ולהתגלות כיצירה שמעניין וראוי לצפות בה.
אז נכון, אפשר לומר כי "אין לי מושג איך היא עושה את זה?" מבטא תפיסת עולם שמרנית שבה מלכתחילה האשה חייבת להביא ילדים לעולם ולהקים משפחה. אבל צריך להכיר בכך שאמריקה היא חברה שמרנית, ובהתאם לכך כל אותם סרטי הריונות שבהם דנו קודם אפילו לא הציגו את ההפלה כאופציה. אך בתוך המסגרת השמרנית הידועה מראש הזו, "אין לי מושג איך היא עושה את זה" לפחות מטלטל קצת את הסדר הקיים, וזה משהו שאין להקל בו ראש.
כמו כן, אפשר גם להגיד כי העשייה של הסרט, פרי עטו של דאגלס מקגארת, אינה מתעלה מעל רמה טלוויזיונית. יש בזה משהו במובנים רבים, "אין לי מושג איך היא עושה את זה" הוא באמת לא יותר מקומדיה רומנטית סוג ב'.
עם זאת, בכמה קומדיות מסוג כזה תמצאו מסרים כה מעניינים? ובכמה סרטים שכאלה תמצאו שחקני משנה בסדר הגודל של כריסטינה הנדריקס, הלוא היא ג'ואן מ"מד מן", שמגלמת את אחת מן הקולגות של הגיבורה. הנ"ל מביאה איתה לכאן את כל המטען של הסדרה, המתרחשת בדיוק ברגע שבו השינויים במעמד האשה החלו להשפיע גם על העולם המשרדי, ובכך הופכת את המימד ההיסטורי שלו למרתק עוד יותר.
נוסף לכך, הודות לנקודת המבט הנשית הייחודית, גם מן החולשות המובנות של הסרט נולדים רבדים מקוריים. כך, למשל, בקומדיות רומנטיות מסוג זה אנו רגילים לראות דמויות נשיות משניות שטחיות לגמרי. כאן, לעומת זאת, דווקא הדמויות הגבריות המשניות הן אלה שמעוצבות כמו קריקטורה. אז נכון, עדיף לראות סרטים בלי קריקטורות בכלל, אבל אם זה כבר קורה, לכל הפחות זה מרענן לגלות אותן בצד השני של הכביש.
בכלל, הרעננות היא המאפיין העיקרי של הסרט וגם של הכוח המניע אותו שרה ג'סיקה פרקר. האנרגיות שלה סוחפת, הכריזמה שלה מדבקת והחינניות והאמינות שלה מעוררות הזדהות. כתוצאה מכך, הדמות שלה והסרט בכלל מצליחים לשכנע.
אולי פרקר השכילה להיכנס לתפקיד בצורה כה שלמה כיוון שהיא בעצמה, בדיוק כמו דמותה, אשת קריירה ואשת משפחה. למען האמת, היא מטפלת אפילו בילד אחד יותר מאשר לגיבורה הראשית כאן, והנה, בכל זאת היא הצליחה גם לגדל משפחה גדולה ונורמלית וגם להפוך לאחת האיקונות המשפיעות בעולם הבידור האמריקאי של שני העשורים האחרונים. אין לי מושג איך היא עושה את זה, אבל היא עושה את זה טוב.
איפה ומתי רואים את "אין לי מושג איך היא עושה את זה?"