ספרי גודש

"החמישית של צ'ונג לוי" הוא ספרו השלישי של יואב אבני (קדמו לו קובץ סיפורים קצרים ורב המכר "שלושה דברים לאי בודד") והרומן העברי הראשון לו יצא קדימון. אבני, איש הי-טק בעל בלוג באתר רשימות, יד קלה על המקלדת, הומור בריא ודמיון מפותח, מכיר היטב את הקהל שלו ומבין את הלך הזמן. הוא משווק את הספר שלו ביו-טיוב, בבלוג שלו, בנגישות שלו לקוראים על ידי פתיחת תיבת דואר לכל אחד מספריו.

ספרו של אבני מתרחש ב-2017 ומציג לנו עולם לא מאוד רחוק ושונה מזה שאנו מכירים כיום. העולם הזה מלא באפליקציות סלולריות ולמי ששוחה בנבכי הרשת והפלאפונים קל לדמיין את ההתנהלות הגזורה מחיבור האונליין והאופליין. בעתיד לפי אבני כולנו נהיה מחוברים למכשיר בשם מולטיסקרין שישלב בין סלולרי לאינטרנט ויאפשר גישה לכמויות אדירות של מידע בזמן אמת, כולל המלצות ואפשריות חיפוש מתוחכמות. ב-2017 לשר הביטחון קוראים לורד אוף ביטחון, מלחמת לבנון ה- 3 כבר התקיימה ויש עדיין בלגן עם האיראנים. זהו עולם שבו הציבור המתנגד לגלובליזציה גם מפגין נגד קפאין, שבו אנשים עדין משנים את שמם ומגלים נטיות רוחניות בשקל. אחת הדמויות למשל היא פליטת הודו בשם דנה/ דניה בעלת חתולה בשם פרוואתי שמציבה נרות על שולחנות בית הקפה ומטהרת לאנשים את הקרמה.

במרכז הסיפור צ'ונג לוי, בן לעובדת זרה מסין ואבא בית"ריסט ירושלמי. צ'ונג הוא בן 23, בעל בית קפה בבאזל המאוהב בדוקטורנטית בשם יערה, שמתקשה במתמטיקה עד כדי כך שהיא נאלצת לקחת כדורים כדי להבין כיצד להשתמש במספרים. לצד סיפור האהבה הבלתי אפשרי והחד צדדי של צ'ונג ליערה אנחנו נזרקים לעולם של קונספירציות ביטחוניסטיות בו ענייני אבטחת מידע, פוליטיקה ושלום המולדת שלובים יחדיו (גדודי ההאקרים של עז-א-דין אל-קאסם למשל מהווים איום ביטחוני ממשי). ההמצאה היפה ביותר של אבני היא דווקא משחקי הצלליות שאימו של צ'ונג לימדה אותו. המישור הויזואלי של עולם הצללים מעניק לספר רכות ולקוראים הפוגה מעומס המידע וגודש העלילה/ות.

אבני לא הלך רחוק מידי עם העולם שברא: הפרטים הטכניים של המכשירים (ביניהם אובייקט סודי בשם "קפסולטור") לא מבלבלים או מתישים יתר על המידה. סגנון הכתיבה לעומת זאת מאתגר מאוד. כל הספר כתוב בגוף שני ומלא בתובנות פילוסופיות שחלקן היפר מערביות - "כל בני האדם נולדו עצמאים, אתה חושב, אבל לרובם קורה משהו בדרך והם נהפכים לשכירים" (38) - וחלקן לקוחות מספר שנקרא "צל הרהור לבם הנצחי של זקני הכפר". לעתים גם נדמה שהן לקוחות מפנים עוגיית מזל סינית. אבני מתפרש ליותר מידי כיוונים בו זמנית, מגלגל יותר מידי ערוצי עלילה במקביל, מייצר יותר מידי מידע. נראה שהוא לא רצה לוותר על אף אחת מההמצאות היפות והאמרות השנונות וגם לא על הדמויות וקווי העלילה שהוא מייצר. התוצאה מסקרנת אך עמוסה וגדושה. יש כאן חומר ליותר מספר אחד. אולי אפילו, כפי שמרמז שם הספר, לחמישה?