מה שהילדים מסכמים: סיכום השירים ברשת של השנה

כבר הרבה זמן לא היה שיר שגרם לי לקוות שיישבר לי הלב שוב, רק כדי שאוכל להזדהות איתו. האמת היא שהתקווה הזו תקיפה לגבי כל שיר שנמצא על "Broken Dreams Club", האי-פי האחרון של גירלס. הבעיה היא שעם השנים הלב נהיה עמיד יותר ולא כל שטות נגמרת בשברון לב. ככה שאם כבר כן יגיע אליי שברון הלב הבא, אצמד רק לשיר הזה כי אין טעם לבזבז נפילה מבורכת שכזו על בררה.

הצ'יל-ווייב הוא לא סתם ז'אנר עם שם מעצבן. הוא גם הקונספט הטוטאלי של לא מעט שירים מעולים.

אמנם אני מחליף את דעתי בעניין הזה חמש פעמים בשבוע, אבל נראה לי - לפחות כרגע - ש"הליקופטר" הוא השיר הכי טוב שיש על "Halcyon Digest" המצוין של דירהאנטר. יש בו פשוט את כל מה שהפך את דירהאנטר למי שהם - החולמניות, הבדידות, השכבות, האיטיות המרסקת. זה שיר מושלם, באמת.

כמעט בטוח שגרייטסט היטס הולכים להוציא את אחד מהאלבומים הטובים של 2011 כי כל שבריר שיר שהגיע מהם השנה (ועוד לא במסגרת של אלבום) היה לא פחות ממדהים. "You’re Just An Uptown Girl" הוא השיר הראשון ששמעתי מהם, ואין לו מתחרים - בעיקר בגלל שאני רוצה להקדיש אותו לכל כך הרבה בנות שהן סתם אבל אין להן מה לעשות בנוגע לזה.

כולם עפים על האלבום המלא של ג'יימס בלייק, שדלף ממש בשבועות האחרונים, אבל אני עדיין לא התאוששתי מהרצועה הנ"ל, ששונה ומעניינת יותר מכל שיר על האלבום המינימליסטי להחריד שלו.

בשנתיים האחרונות יצאו מיליון שירי חוף אבל רק עם "Your Beaches" באמת הצלחתי להזדהות, כנראה כי החוף שמוצג בו הוא קודר פי אלף מכל חקייני הביץ'-בויז ששם בחוץ. כי בואו נודה בזה - החוף הוא מקום מפחיד, יש בו אנשים חשופים שלא אמורים להיות חשופים ומלא מלא חול. וחול זה מלוכלך. ולכלוך זה השטן. תכל'ס, כל מה שמפריד בין החוף לגיהינום הוא שבחוף - למרות הכל - אין גשם של זיתים.

מעולם לא הזדהיתי עם שיר יותר - גם אני אמיתי מדי בכדי להתנהג כל כך בזיוף.

בתחילת העשור, בשיר "Never Change", ג'יי-זי אמר "לעולם לא אשתנה, אני תקוע מדי בדרכי", אבל אחרי שעבר שינוי ברור, הגיע השנה ל-"Light Up", שיר על האלבום של דרייק. בשיר הזה הוא כבר אמר: "אני מצטער אמא, אני יודע שהבטחתי שלא אשתנה, אבל הייתי הופך למשוגע אם הייתי נשאר אותי אני", ואז הוסיף "פאק ניגרז, פאק ביצ'ס, כל מה שיש לי זה כסף, וזה יספיק". כלומר - שינוי בשביל אהבה לא באמת עובד, אבל בשביל עושר כולנו יכולים לעבור תהליך. לכן נראה לי שכשג'יימס מרפי מבטיח פה בשיר שהוא יצליח להשתנות אם זה יגרום לה להתאהב בו, הוא יוצא למשימת התאבדות. ועדיין, זה קצת מרגש לראות אותו מנסה.

גם אני זוכר את הפעם ההיא שהייתי היי איתך. רק שבניגוד לכוונה של קולראנינגס, אצלי בראש כל פעם יש מישהי אחרת במשבצת של ה"איתך".

אם יש מישהו שלא מפחד מהחול והחוף זה נת'ן וויליאמס, האיש שמאחורי Wavves - וזה שיר המלוכה שלו.

השנה הזו היתה השנה של הגרגורי ברדרס - חוץ מזה שהם הצליחו להכניס את אנטואן דודסון (איש השנה של הרשת, לדעתי) ואת סיפור הכמעט-אונס של אחותו אל מצעד הבילבורד, אל המקום הראשון במצעד הלהיטים בכמה מדינות באירופה, אל הטופ של חנות האייטיונס, ואל המקום הראשון במצעד הסרטונים הנצפים ביותר ביוטיוב, הם גם הצליחו - לראשונה אי פעם - לעשות שיר באמת מוצלח מהמים של אוטו-טיון-דה-ניוז.

אבל הם לא היו לבד, ואחרי ההצלחה שלהם הגיע גם ג'ונת'ן מאן, שלקח קטע מהעונה האחרונה של אופרה ווינפרי, הכניס אותו למערבולת האוטו-טיון והוציא ממנו קטע מעולה, כזה שיכול לעמוד בגאווה לצד כל השירים האחרים שיצאו השנה, בעיקר כי הוא ממש מרגש, קצבי וכיפי. מן הסתם, ג'ונת'ן מאן לא היה מצליח לעשות כלום בלי ההכנה של הגרוגרי בראדרס, ולכן שניהם נכנסו יחד אל המקום ה-15.

אמינם תמיד היה הכי טוב בשירי מלחמה ומסתבר שגם ניקי מינאז'. כשהם ביחד נגד מטרה משותפת - ליל' קים, במקרה הזה - הם רותחים בצורה חסרת תקדים. ג'יזס, איזה פחד.

מזל שג'ואנה ניוסום במקום ה-13, כי היינו חייבים משהו פסטורלי ועדין שכזה, שירגיע אותנו מהכאוס שיצרו מינאז' ואמינם.

קומפיוטר מג'יק אומרת שהשיר הזה הוא עליי. אם הייתי מאמין לה, אולי הייתי מכניס אותו למיקום גבוה יותר ברשימה.

השיר הכי טוב של בסט קוסט (אחרי "When I'm With You" של 2009) הוא ללא ספק הקטע הנ"ל, שבכלל לא מופיע על האלבום, אלא רק על האי-פי "Something In The Way". השורה הכל-כך פשטנית "אני תמיד מתעוררת עם משהו בתוך הראש שלי/ השעה היא 6 בבוקר ואני במיטה של מישהו אחר/ איך הייתי רוצה שהוא יהיה אתה" קורעת אותי בפנים - אולי כי זה המשפט שהכי גרם לי להזדהות עם בחורה בכל חיי.

עזבו אתכם מקליפ הג'ינג'ים וכל הדיון שהוא יצר. הוא בכלל לא רלוונטי לעובדה שהשיר הזה, שכמעט וגנוב מסואסייד, הוא הדבר הכי Pאנק שקרה השנה במוזיקה. קשה לזכור, אבל לפני שהוא יצא, M.I.A היתה בפסגת העולם, כשכולם, בעקבות ההצלחה של "Paper Plane", רצו חלק ממנה (מג'יי-זי וקניה ווסט ועד כריסטינה אגילרה וליידי גאגא). M.I.A לא הסתנוורה (ותתעלמו מכל מה שעיתונאית רודפת טראפיק תגיד) והוציאה את השיר הקשה והרפטטיבי הזה, לצד אלבום מוצלח שרוב העולם בכלל לא ידע לבלוע.

הרומנים הכי טובים בעולם מאחדים אהבה למוזיקה עם אהבה לבחורה. קרייג פין מההולד סטדי תמיד ידע את זה ובשיר המחווה הזה לפייבמנט, האסקר דו ו-Heavenly הוא גם מתרגם את זה בצורה שלא משאירה מקום לספק: "גן עדן זה מתי שנוכל להיות ביחד/ לשבת על הרצפה שלך ולהאזין לתקליטים שלך/ גן עדן זה מתי שנוכל להיות ביחד/ לנעול את דלת חדר השינה שלך/ ולהאזין לתקליטים שלך".

למה דווקא קינגז אוף ליאון התפוצצו בשנתיים האחרונות בפנים של המיינסטרים זה מעבר לבינתי. הכבוד הזה לגמרי היה צריך להיות של ארקייד פייר. הרוק האפי שלהם מתחנן לאצטדיוני ענק.

השיר הזה הוביל לקאמבק ביני לבין אקסית מאוד משמעותית. הקאמבק כשל, אבל לשיר הזה לנצח יהיה מקום עצום בחיים שלי.

"מה אני עושה? אני עושה אותי". כך אומר דרייק כשהוא מנסה להסביר את ההצלחה האדירה שלו על ביט פומפוזי שמזכיר את הרגעים הטובים של פאף דדי משנות ה-90.

"Everything In Between" של נו אייג' הוא האלבום הכי טוב שלהם. פאק, מדובר בריליס כל כך מדהים שלקח לי כמה חודשים להבין את הגדולה שלו - כשכתבתי עליו, פה בוואלה! תרבות, עדיין לא לגמרי קלטתי את זה. היום הייתי כותב משהו אחר לגמרי. בכל אופן, למרות הרעש, השכבות והדיסטורשנים, דווקא "Common Heat" העירום, שמלווה בעיקר בגיטרה אקוסטית, הוא זה שמתבלט החוצה. לא מאמין שגם אני נפלתי במלכודת הבלדות הזו.

גובל גובל הם כל מה שיו שיו היו צריכים להיות ב-2010.

האלבום שאני הכי מחכה לו ב-2011 הוא הבכורה של טניס. כי לפעמים כל מה שצריך זה בחורה עם קול טוב ששרה שירים חמודים על אווירה פיל ספקטורית. וזה בדיוק מה שטניס עושים - אבל בצורה הכי טובה שאפשר.

גם "Blame Game" של ווסט התחרה על המיקום הזה, אבל ברגע ששומעים את תו הפסנתר שפותח את "Runaway" זה ברור שהוא השיר שצריך להיות כאן, גבוה ברשימה. גם בזכות כברת הדרך המשוגעת שקניה עבר השנה, גם בגלל הסרטון הקצר (הנקרא גם הוא "Runaway") שהאסתטיקה המרשימה שבו מיד קופצת לראש כששומעים את השיר הזה, וגם בזכות הכאב שמושפרץ מהשיר הזה - כאב של מישהו שיודע מה הוא צריך לעשות בשביל להיות מאושר, אבל פשוט לא מצליח להביא את עצמו לעשות זאת.

הבחירה הנ"ל לשיר השנה של המדור בטח תרים לא מעט גבות, אבל פאק איט. לא בגלל זה נבחר השיר. פשוט האזנתי לשיר הזה המון ובריפיט, בכל מני שלבים אחרים של השנה. גם באופן אובייקטיבי, מדובר באחד מהשירים הכי יפים - אסתטית - ששמעתי בחיים, אפילו שמדובר בקאבר לסטנדרט די ותיק. בכלל, השילוב הזה של פיפטיז, Twee וקצת צ'ילוייב, הוא הדבר המקסים ביותר שקרה השנה. אבל גם בלי כל אלו, מדובר בשיר אהבה טוטאלי, שמתחיל ב"היית כלום לפני שפגשת אותי", וממשיך אל הטיעון האובססיבי שקורה רק כשמתאהבים על אמת, והוא "יש לי עיניים רק בשבילך".