יש סרטים שהם קפסולת זמן, בין אם התכוונו לכך ובין אם לא. "טריינספוטינג" תפס הוויה סקוטית מפוררת של בני מעמד הפועלים שמעדיפים להסתמם מלהתבגר. "מציאות נושכת" עשה את אותו הדבר עבור דור האיקס האמריקאי האבוד של הניינטיז. "מועדון ארוחת הבוקר" נתן קול לבני שנות השמונים הצעירים, ו"איזי ריידר" לימד אותנו מה זה להיות ילד פרחים במקום שבו מריחואנה הפכה לבחירה פוליטית.
"הרשת החברתית" היה אמור להיות סרט קפסולת הזמן של העידן שלנו. אלא שבפועל, למרות שהוא ללא ספק סרט מעניין לכשעצמו, הוא נעשה מתוך עמדה של התבוננות מבחוץ, כאילו דיוויד פינצ'ר יצא לבדוק מה הילדים אוהבים וחזר עם דו"ח. הוא קריר, מהוקצע, ומלוטש כל זה מצוין אולי, אבל את רוח הזמן הפרועה והכאוטית של עידן הפייסבוק הוא לא תופס.
"קאטפיש", לעומת זאת, הוא סרט על פייסבוק כמו שסרט על פייסבוק צריך להיות מלוכלך, מבלבל, מתגנב ומשאיר אותך על קצה הכסא לכל אורכו. חלק מהיופי שלו הוא בזה שהוא מריח אותנטי, ושכמו פייסבוק הוא אינו מושלם ומשויף. אין לו באמת נקודת סיום אחת, ובדיוק כשנדמה לך שכבר הבנת הכל, ממשיך האיוונט להתרחש ומביא איתו עוד ועוד פיסות מידע נוספות.
על הסרט "קאטפיש" אומרים כולם שאסור לגלות עליו שום דבר כדי לא להרוס, וצודקים לחלוטין. אבל את בסיס נקודת המוצא שלו אפשר בכל זאת לחשוף מבלי לספיילר שום דבר. יניב (ניב) שולמן (הורים ישראלים לשעבר, אמריקאי לכל דבר) הוא צלם ניו יורקי שאאוט אוף ד'ה בלו פונה אליו דרך פייסבוק, כמובן אבי, ילדה חמודה בת שמונה שמספרת לו שציירה ציור לפי אחד מתצלומיו. די מהר מסתבר שאבי היא ילדה מדהימה למדי, יצירתית ומבריקה. הקשר יוצא הדופן שמתנהל בעיקר דרך הרשת בין הילדונת הציירת המחוננת והצלם הצעיר מעניין מספיק את אחיו וחברו הטוב כדי שיתחילו לתעד אותו, בלי כוונה סופית מסוימת.
הקשר הווירטואלי, מתרחב לקשר עם אמה של הילדה, ובעיקר עם מייגן, אחותה הגדולה, המוכשרת לא פחות והיפהפיה. די במהרה נסחף ניב לרומן בשלט רחוק עם בחורה נהדרת שלא פגש מעודו. מכאן ואילך, באמת שאסור לספר שום דבר ואפשר רק לומר שהסרט התיעודי שלא לגמרי ברור בתחילה מדוע נעשה ומה הביג דיל לגביו הופך להיות משהו שבין "פרוייקט המכשפה מבלייר" ל"חיזור גורלי".
היופי ב"קאטפיש" הוא שזהו סרט שאין בו ממש מרחק בין הצופה לבין המצולמים בו. מה שמתועד כאן הוא לא שוליים חברתיים ולא סיפור אנושי שנקודת הפתיחה שלו קיצונית לכשעצמה. כל אחד מאיתנו יכול היה למצוא עצמו בדיוק באותו מקום, ובעצם מדובר בכמה חבר'ה צעירים שנפלו על סיפור מטורלל לגמרי במקרה. מאחר ובעידן הפייסבוק כולנו עוסקים ממילא בתיעוד עצמי אובססיבי והאפשרות לצילום באיכות סבירה הפכה להיות נגישה לכל מי שרק חפץ בה, חבורת "קאטפיש" פשוט היתה בזמן הנכון ובמקום הנכון. אם להוסיף לזה את העובדה שניב שולמן הוא מושא צילום כריזמטי ואינטליגנטי, שבמקביל משדר נורמטיביות ונגישות, הסרט מהמם במיוחד מפני שהוא פוגש את הצופה הממוצע בדיוק בגובה העיניים.
עוד בוואלה!
פייסבוק כבר מזמן הפך להיות המקום שבו אנחנו מוצאים עבודה, דירה, ספה יד שנייה, אהבה, חברות ושיר חדש שעוד לא הכרנו. הטבע הכאוטי והמבעבע של הרשת החברתית משטיח את הדברים לכדי אותו מישור שבו הרהור רנדומלי שבחרנו לשתף בו בסטטוס מקבל את אותה חשיפה כמו שינוי הסטטוס הפרטי שלנו לאחר שהתחתנו או נפרדנו. יותר מכל דבר, עבורנו דור הביניים שחווה את פריצתה של הרשת החברתית הזו על אפשרויותיו החדשות, אבל עדיין זוכר טלפון באסימונים פייסבוק מעמיד במבחן את שאלת האמיתיות. האם מה שאני חווה הוא כמו "הדבר האמיתי"? איך ייתכן שאני מרגיש קרוב לאדם שמעולם לא פגשתי? או, מבלבל אף יותר, מרגיש אליהם קרוב יותר מלאנשים שמקיפים אותי על בשרם, דמם וחום גופם?
הסימולטניות שבה דברים קורים היום תביא לזה שבעקבות "קאטפיש" סביר שנחווה מבול אפידמי של סרטי פייסבוק שינסו לשחזר או להתעלות עליו. יותר מזה סביר להניח שבעוד "קאטפיש" עצמו נעשה, נעשו במקביל עוד כמה עשרות סרטים המתעדים את סיפורי הפייסבוק של אנשים שונים, מעניינים יותר ופחות (בעיקר, כנראה, פחות). כשם שעל כל סרטון חתולים ביוטיוב שזוכה למיליוני צפיות, יש אלפי סרטונים חתולים מיותמים שמעניינים רק את יוצריהם, סרטים על פייסבוק יש ועוד יהיו בשפע. רק שכאמור, היו אלה יוצרי "קאטפיש" שנפלו לגמרי במקרה עם הראש לתוך ביצה מהבילה של דרמה. למרבה השמחה, לא היה להם רק מזל אלא גם שכל ואינסטינקטים בריאים שהובילו אותם להשלים את הסיפור המורכב והמותח וגם לייצר לו פאנץ' ליין מבריק שמסביר את השפמנון שעל שמו קרוי הסרט.
"קאטפיש" הוא לא רק סרט תיעודי מרתק. הוא גם מדגדג את הדמיון והמחשבה, מעלה שאלות פילוסופיות על האופן שבו הטמענו את הטכנולוגיה לתוך החיים שלנו לפני שהבנו את כל משמעויותיה, ותופס רגע בזמן שדרכו אפשר יהיה גם בעתיד לקבל מושג על הרגע הנוכחי בהסטוריה האנושית. לייק.