• וואלה! ראשי
  • הפוך לדף הבית
  • שלום אורחקרא דוארפתח תיבת דואר חינם!
  • מזג אוויר
  • מפות
  • קניות
 
אשת אשכולות: ריאיון עם ז'ולייט בינוש
24/07/14 6:49
מאת: אבנר שביט, קאן, מערכת וואלה!
צפו: הטריילר לסרט "מיתה טובה"
23/07/14 11:01
מאת: מערכת וואלה!
סלע קיומנו: ריאיון עם דוויין "דה רוק" ג'ונסון המככב ב"הרקולס"
23/07/14 7:52
מאת: דודי כספי, לוס אנג'לס, מערכת וואלה!
סגור
קולנוע

קינת דוד

מאת: אלון הדר, הארץ
פייסבוק טוויטר

דוד וולך התחיל כתלמיד בישיבת פוניבז' ועכשיו הוא מקפיד לנסוע ביום כיפור. את חומרי חייו יצק ל'חופשת קיץ', סרטו הראשון

דוד וולך. אם אתה מקבל דימוי עצמי אליטיסטי הוא יתבטא גם אם תעבור צד, חברה, תרבות (יחצ)

דוד וולך. אם אתה מקבל דימוי עצמי אליטיסטי הוא יתבטא גם אם תעבור צד, חברה, תרבות (יחצ)

ערב אחד טייל דוד וולך במרכז ירושלים. מבעד לזכוכית הגבוהה של מלון המלכים הוא הבחין בשני אנשים מזדקנים יושבים בלובי. וולך, אז תלמיד ישיבת פוניבז', יישר את החליפה השחורה ונכנס פנימה. "המראה שלכם סיקרן אותי", נימק מדוע ירא שמים כמוהו מתעכב ליד זוג כופרים. "מותר לך להיכנס לכאן?" שאל אחד מהשניים, גבר קמוט פנים, והזמין אותו לשבת. אחר כך הציג את עצמו: "אני דוד אבידן. אני המשורר הכי טוב בארץ". התפתחה שיחה ארוכה, שבסיומה הזמין אבידן את וולך לביתו בתל אביב.

"חשבתי שהוא חולה לחלוטין", אומר וולך. "הוא דיבר כאילו הוא משיח. אבל התנסח בבהירות. החלפנו טלפונים והוא התחנן שנלמד ביחד. בשיחה דיברנו על ליבוביץ, שאותו הכרתי כילד בירושלים. הוא אמר לי שגם הוא לא מעריך אותו. ופתאום נהיינו חברים והכל התאים".

למרות החוויה החזקה, וולך לא נענה לאתגר. היו דרושות לו עוד כמה שנים כדי לחצות קווים. כלפי חוץ המשיך לנהל אורח חיים של תלמיד ישיבה, בן למשפחה ליטאית מכובדת משכונת מקור ברוך בירושלים ואח ל-19 אחים ואחיות. אבל בתוכו, הסקרנות כלפי עולם הרוח החילוני לא נתנה לו מנוח.

עשרים שנה לאחר המפגש, בן 37, עמוק בצד החילוני, וולך מציע ביקור גומלין. הפעם הוא מזמין את החילונים להתארח בביתו של איש ירא שמים. הביקור האינטימי מתרחש בסרט הבכורה שלו, "חופשת קיץ", המספר על היחסים במשפחה של רב חרדי, שאותו מגלם אסי דיין; הרב ואשתו יוצאים עם בנם היחיד לחופשה בים המלח, שם קורה להם אסון. הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה בניו יורק, אבל הוא שונה מסרטים ישראליים מצליחים אחרים, ולא רק משום שכל הדמויות בו הן חרדיות. הסרט של וולך, שכל ניסיונו הקולנועי מסתכם בשנה אחת של לימודי קולנוע באוניברסיטה הפתוחה, מתאפיין בשוטים ארוכים, אווירה קודרת ושתיקות ארוכות. יש בו לא מעט הדים לקולנוע של קישלובסקי וברגמן.

היכולת של וולך לגבש יצירה, המתרחשת בחברה אולטרה-אורתודוקסית, ובו-בזמן מדברת בשפה קולנועית זרה, היא תולדה של ביוגרפיה מורכבת. המעבר מעולם אחד לעולם אחר, האוטודידקטיות הנוקשה שכפה על עצמו; גם הדיבור שלו, שעדיין שומר על ניגון חרדי, כמעט בלתי ניתן למעקב. בראיון, שהתקיים בביתו בשכונת פלורנטין בתל אביב, בית ישן המזכיר את הבתים הסגורים של השכונות החרדיות הוותיקות בירושלים, קפץ וולך מעניין לעניין, העבר זלג להווה, רעיונות פילוסופיים ותיאולוגיים מורכבים התפתלו עם סיפורי רחוב. איכשהו כל השברים האלו התאחו בסוף לשלם גדול ומגובש.

למה נמשכתי לחילוניות מילדות


אסי דיין ב"חופשת קיץ". לא רציתי שהצדיקות של הדמות תגנוב את ההצגה, הצדיקות באה מאליטיזם  (יחצ)

אסי דיין ב"חופשת קיץ". לא רציתי שהצדיקות של הדמות תגנוב את ההצגה, הצדיקות באה מאליטיזם (יחצ)

"בגיל שלוש הולכים ללמוד אל"ף-בי"ת. לוקחים אותך עטוף בטלית על העיניים כדי שלא תראה מראות אסורים. אפילו לא נשים צנועות. להאדיר בקדושה. שנים יש לי הזיכרון של הדרך במונית מהבית לגן, למרות שהעיניים שלי היו מכוסות. בדיעבד אמרתי, באותו יום חזרתי בשאלה.

"תמיד היתה לי הנטייה לראות את החיים מעבר למה שמגדירים אותם. חבר שלי פגש אותי בגאולה וראה אותי בלי לבוש חרדי. הוא אמר 'דוד, אני משתגע. יום אחד כשהיינו בני 12 הלכת איתנו וראינו על אוטובוס פרסומת של תחת. אתה הסברת לנו שיש תחת כמו אגס, תחת כמו תפוח'.

"כילד הייתי הולך לדבר עם ישעיהו ליבוביץ. הוא התנהג כמו סבא טוב. שאלתי אותו איך הוא חי את הדת שלו, מצד אחד נאמנות אורתודוקסית ומצד שני עוינות למסורת. התשובות שלו לא סיפקו אותי, ולא בכדי: הוא שנא פסיכואנליזה. הדבר היחידי שיכול היה לעזור לו זה טיפול רציני. בעיני הוא קופירייטר של הפילוסופים. יכול למכור לך גבינה בלי לטעום אותה.

"אחרי הלימודים בפוניבז' עזבתי לישיבה של הרב זילברמן, שם למד אורי זוהר, בעיר העתיקה בירושלים. זילברמן לא רצה לשלוח את הילדים שלו למוסדות ופתח להם חיידר שהוא לימד בו. אחר כך הם גדלו, וכך נבנתה הישיבה. הם לא היו מעורים בכלל בפוליטיקה חרדית, אבל היו פריקים של דת. חבשו תפילין כל היום. מבחינתי זו היתה התקדמות דתית. הדת מזמינה אותך לטוטליות ובשבילי ללמוד בישיבה שלו זו הזמנה לטוטליות בתנאים קונפורמיסטיים.

"הייתי חייב למצוא את הקטע שלי. הלכתי להתייעץ עם הרב שך. רציתי את האישור שלו. הוא היה אוטוריטה. אתה מדבר עם הרב שך - זו גדלות, נסיקה מבחינה אישית. הטרדתי אותו גם לפני כן בשאלות. אבל לא היתה לי הערכה כלפיו, הוא לא היה מפותח בתחום הדתי בעיני. התעסק בפלפול התלמודי, לא איש של מחשבה והגות.

"אצל זילברמן הגעתי לשיאים מטורפים של עבודת האלוהים. הייתי מתקלח בארבע בבוקר במים קרים-קרים בחורף כדי לשבור את היצר. להתמסר. נכנסתי גם למקווה רותח. דמיינתי שזה הגיהנום. אתגרים דתיים כדי לזהות את הגדול מהחיים.

"אחרי חצי שנה עזבתי. הטוטליות נותנת לך מעורבות, והמעורבות נותנת לך ידע. שניהם נותנים לך עצמאות וחירות".

למה נרתעתי מהחינוך החרדי


וולך מקבל פרס (יחצ)

וולך מקבל פרס (יחצ)

"מה זה אליטיסט? שאין לך הרבה סמכויות תרבותיות מעליך. החינוך בבית היה מאוד אליטיסטי. אבא שלי, יצחק, היה תלמיד חכם. המעמד הובהר לי. משהו מנצח. אם אתה מקבל כוח של דימוי עצמי אליטיסטי הוא יישאר בך, ויתבטא גם אם תעבור צד, חברה, תרבות. כמו שרובין הוד הוא בן עשירים.

"בחברה החרדית אין פוליטיקלי קורקט. הכל על השולחן. כמו מעמדות במאה ה-18 באנגליה. זה דבר מקובל ולגיטימי לומר לבחורה 'אני לא יכול לקחת אותך, כי את מבית עני'. אתה רואה חובה גלויה לתחזק את המעמד שלך. מפחד לאבד משהו מהחיים. המחויבות לפנטזיה של העליונות מפחידה אותי. זה מראה לי את ההצלחה של החינוך החרדי הגזעני לשכנע אותך שלא תהיה אחר. זה כל כך יהודי, זה כל כך חרדי.

"כשרציתי להסביר לאסי דיין על הדמות המרכזית בסרט, אמרתי לו 'תחשוב על המשפחה שלך ותעשה הסבה. תבין את האליטיזם, המעמד. ישנו משה דיין, לבן שלו קוראים אסי דיין'. לא רציתי שהצדיקות של הדמות תגנוב את ההצגה. הצדיקות באה מאליטיזם.

"זה לא סקס אפיל להיות דתי. תמיד החרדי ירגיש נחיתות והתנשאות מול הישראלי. החרדיות היא מוטציה, לא מובן מאליו. בלי המוח אין לה קיום. החרדי התפתח בכוח, מכוונים אותו. החומרנות החילונית היא עבור החרדי כמעט רוח. אין להם גישה לחומר, ולכן הם יותר נובורישים. אין להם טעם עצמאי. הם יצרכו קיטש ומותגים. מי שיש לו כסף יקנה מכונית אמריקאית גדולה, ולא רכב של אהבה ספציפית. יש עליבות רוחנית בלחקות הישגים חומריים. החומר שלהם הופך למטומטם וחסר השראה".

למה עישנתי סיגריה בשבת


מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

"בדרך כלל מדברים על החוזרים בשאלה שיש להם מצפון או פחד. לי לא. הפעם הראשונה שעישנתי בשבת עשיתי את זה באהבה. בירכתי 'ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשן בשבת'.

"אחרי שחזרתי מהישיבה של הרב זילברמן התחלתי לפתח בוז חזק למערכת החרדית, בוז למנגנון, דמות האב שלך מתערערת. ואז לאט לאט אתה מרשה לעצמך במעשה. מתחבר לאנשים שדומים לך בשיחות, בחיי הבטלה, בסולידריות עם ההיפרדות מהמחויבות. ללכת בלי כובע וחליפה ברחוב זה מהפכה. ממש טירוף.

"היתה לי כיפה שחורה מעור. גרתי בירושלים בדירה שכורה. יום אחד חבר קרוב אמר לי 'אתה לא כאן, ולא כאן. ואתה בן 25. אולי כדאי לך להתחתן?' קבעתי לי דד-ליין של ארבעה חודשים: או שאעבור לתל אביב, אוריד את הכיפה לגמרי ואלמד קולנוע, או שאתחתן בסביבה חרדית ואשמור על קודים של לבוש.

"באותם ארבעה חודשים הלכתי ושיכנעתי את עצמי וגייסתי כוח נפשי. הייתי נוסע בליל שבת עם האוטו, מחנה רחוק, אוכל ארוחת שבת אצל ההורים שלי ואז נוסע לדירה. אבל שבת אחת לאה, אמא שלי, תפסה אותי מעשן. אמרתי לה 'הו, אני כל כך רוצה שלא תראי את זה'. היא אמרה 'זו הבעיה? לראות?' בשבילי זו היתה הדרך לחיות, בשבילם הדרך לכאב. זה שבר אותם. סיגריה בשבת זה אומר שאתה במצב קשה, שמודיעים שהבן שלך חולה בסרטן מתקדם ואין מה לעשות. הטאבו כל כך חזק, שאם אתה עובר עליו, אתה יכול לעשות הכל. הסיגריה היתה המדרון. תוך כדי האסון הבנתי שהוא ראוי.

"בעיני המשפחה עזיבת הדת היא בגידה, כישלון. זה שיגע אותי. זה לא כיף לגרום להורים להרגיש מצוקה. כל דבר היה בשבילם אסון. לא היה קיים תהליך מתמשך שיש להבין אותו, רק אסון אחרי אסון. בגידה בישות, בקהילה. יש מתח בין החברה החרדית לחילונית ופתאום אתה עובר צד. להיות חרדי זה לא חוויה עצמית, אלא עמידה מול החברה החילונית.

"אוטומטית ההורים הפסיקו לדבר איתי. וזה נמשך הרבה שנים. הרגשתי ששילמתי מחיר גבוה מאוד, שאין לו ברירה אלא להיות משולם. ילד אוהב את ההורים שלו. יש לי 19 אחים ואחיות ואמא שלי שמורה, מתוקתקת. לא תאמין, אבל היא אף פעם לא צעקה עלינו. אומרת 'לא עושים' וזהו. אמא מאוד מיוחדת. עברתי תקופה מאוד קשה. הרגשתי כל הזמן מופסד, והמצפון אמר 'מה אתה עושה להורים שלך'.

"הייתי בודד לגמרי מבחינת המשפחה, אבל היו לי חברים, בחורה שהלכה איתי במסע הזה. היתה לנו אהבה, תלות, קשר, אבל זה תמיד לבד. דברים כאלו עושים לבד. זה שינוי מהותי. לא פניתי לארגונים כמו הל"ל, לא התחברתי לרעיון של משפחה אומנות. אבל אין תמורה לחירות. זה גמירה מתמשכת. זה ממש משכר.

"חרדים אומרים לי, בשביל מה להיות חילוני? אם אתה רוצה מין - לך לזונות. אם אתה רוצה פרסום - לך לתקשורת החרדית. אמרתי, מדובר באיזו תרבות אני רוצה לחיות".

למה דמיינתי סרט כחול


פשוט עמדו לי דמעות. וואו. קולנוע. אינגמר ברגמן (רויטרס)

פשוט עמדו לי דמעות. וואו. קולנוע. אינגמר ברגמן (רויטרס)

"בית הקולנוע אדיסון שכן בין השכונות החרדיות לחילוניות. הוא היה שיא הטומאה. מהמודעות לסרטים הייתי בטוח שבתוך האולם כולם יושבים עירומים. זה גירה אותי להיכנס, אבל הפחיד אותי. אחרי שנים קלטתי שהמקום הטמא הזה, מקור הרשע והחוצפה החילונית, הוא עבורי מקום קדוש.

"הסרט הראשון שראיתי היה 'זמנים מודרניים'. לקחתי את הכובע והחליפה בתיק והלכתי למוזיאון ישראל. חשבתי ש'זמנים מודרניים' אומר שיהיה מין חופשי והכל. ואז אני בא, חשכו עיני, שחור-לבן. במהלך הסרט הצלחתי לעבור טרנספורמציה מאכזבה לעניין גדול. החוויה היתה מאוד גדולה. ראיתי בקולנוע כלי ביטוי.

"אחרי שעזבתי את הבית של ההורים הייתי בתקופת חיפוש גדולה. חשבתי שאהיה סופר. זה היה החלום האמיתי שלי. כתבתי גם שירים. ואז יום אחד במהלך זפזופ נתקלתי בסרט 'מחיי המריונטות' של ברגמן. ראיתי מסך לבן, דמות קרובה של אדם מדבר בחקירה משטרתית. פשוט עמדו לי דמעות. וואו. קולנוע. אבל מה אפשר לעשות. התחלתי לברר מי זה הברגמן הזה.

"כשעברתי לתל אביב נרשמתי לבית הספר לטלוויזיה וקולנוע 'חשיפה' של האוניברסיטה הפתוחה. למדתי שם שנה ומאוד נהניתי. זו היתה הפעם הראשונה שהייתי במסגרת חילונית. ישבתי ביחד עם אנשים שהיו עבורי האחר כל השנים ופתאום אנחנו ביחד. פעם ראשונה שהייתי בסולידריות עם חילונים, לקחת חלק במשהו משותף. מלבד כתיבת התסריט של 'חופשת קיץ' שלי ועוד תסריט ביוגרפי לא עבדתי בתחום".

למה בחרתי להתבטל על הספה


מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

"אחרי שנת הלימודים הראשונה התחילו חיי היצירה: בטלה, ניסיונות פרנסה מזדמנים ומחשבות. למזלי פגשתי בחור בשם סמי כנפו שעשה מסיבות על גגות בפלורנטין. הוא למד פעם באור שמח, עבד כמתווך דירות וזיהה אותי. נדבקו אליו אמנים מסוגים שונים. הוא איש חברה במובן האמנותי של המלה.

"עשיתי שיפוצים, טלמרקטינג. השלמתי עם חוסר החירות הכלכלית. הייתי מבקש הלוואות מסמי, והוא אמר לי שיש לי מנטליות של תלמיד ישיבה. היום כשיש לי 300 שקל בכיס, אני מרגיש ברווחה. יש לי מפעל גדול אז מה פתאום אתעסק בכסף, כמו שלמנכ"ל סלקום אין זמן לפתוח חנות פלאפל.

"את כל התהליך של הסרט עשיתי על הספה. הייתי יושב עליה וחושב. עשיתי טיפול לעצמי. אף פעם לא הייתי בטיפול פסיכואנליטי או פסיכולוגי ואני מאמין גדול בפסיכואנליזה, הכל מתחיל משם. הבנתי שהבטלה היא כמו כל עסק. ראיתי בבטלה סוג של מקצוע. לחקור את עצמי, להבין מערכות חברתיות.

"לילה אחד שמעתי מהמרפסת זוג אנשים שמדברים איך לגנוב את האופניים שלי, שהיו קשורים ברחוב. רציתי לזרוק עליהם אחד מבקבוקי הבירה שיש לי במרפסת, אבל נבהלתי מעצמי. כשגונבים אותך מסלקום, לא תבוא למשרדים שלהם עם בקבוק זכוכית. לא קמתי להבריח את הגנב. לא רציתי להעליב אותו. הוא לא צריך את האופניים, אלא כסף לסמים. קמתי בבוקר עם חיוך. האופניים לא היו שם".

למה אני מרגיש כמו עבריין


בעיני הוא קופירייטר של הפילוסופים. ליבוביץ' (יחצ)

בעיני הוא קופירייטר של הפילוסופים. ליבוביץ' (יחצ)

"פעם התביישתי לומר שאני אמן. אבל כמו שהבסטיונר בשוק אומר בלי בושה 'אני מוכר תפוזים מצוינים', כך אני. זה מידע, לא שיווק. יהללך פיך ולא זר.

"אמנות היא סוג של עבריינות. זה מאוד סודי. בשביל לעשות אמנות טובה צריך להיות הנביא המקולל, לחתור תחת המוסכמות. תחושת צדק המנוגדת לצדק הקיים. אני בטוח שפורעי חוק טובי לב אומרים את זה לעצמם. כשאתה עבריין, אתה חושב על האחר. רק זה מעניין אותך. האמן שאני מכבד הוא זה שבתוך לבו מוכן לסיווג המטריד הזה. האיש שחייב לערער את הסדר הטוב. זו מלאכה מאוד קשה. סוג של אורח חיים. הרעיון של להיראות משוגע. 'משוגע איש הרוח'.

"כשהייתי בבית הכנסת באמסטרדם, איפה שהחרימו את שפינוזה, התעקשתי להיכנס בלי כיפה. שיכנעתי את השומר שאני יהודי ועושה זאת מתוך כבוד וסיבות דתיות. נכנסתי בלי והרגשתי שהחזרתי את הכבוד של איש מופת, החילוני הראשון. מאוד התרגשתי מזה".

למה עתיקות מרגשות אותי


מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

"הספה שאני יושב עליה משנות ה-40 בניו יורק. היא כמו שברולט. גסה, נוחה, מעניקה ביטחון, בעלת כוח. אמריקה. ספה עם השראה, געגוע, משהו חי שנצבר עם השנים. את הכיסא קניתי ב-1,600 שקל מסוחר עתיקות כשקצת היה לי כסף. הוא שימש במשרד של עורכי דין גדולים בשנות ה-50. אני מדמיין את העורך-דין יושב על הכיסא.

"את מיטת העץ הזוגית קניתי במכירה פומבית שמארגן יבואן עתיקות ומגיעים לשם סוחרי עתיקות מהארץ. החיבה לחפצים עתיקים הגיעה מהבית. אבא שלי, מלבד היותו תלמיד חכם הוא מומחה יודאיקה גדול בתחום כתבי יד. נעזרים בו חוקרים מהאוניברסיטאות בעולם וספריות שמקבלות כתבי יד. הגיעו אלינו הביתה אנשים מחו"ל לשמוע חוות דעת. העיסוק שלו היה מסתורי. הוא לא שיתף אותנו וסירב להכניס אותנו לתחום. רצה שנעסוק רק בתורה".

למה נשבר לי הלב מהחתול


מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

"מושי ונמריש, החתולים שלי, נוגעים בי בצורה בלתי רגילה. הם המורים שלי. אני לומד מהם הכל. לומד מהם מה זה עצמאות, רגישות, תקשורת, אהבה. הם יודעים עלינו הרבה יותר מאשר אנחנו עליהם. הם החברה הכי אינטליגנטית שלי.

"על מושי הייתי באבל. אתה לא יכול להצהיר: 'חבר'ה, מתה לי חברה, בואו לשבעה'. אבל הלב שלי נשבר. היתה משאית גבוהה ליד המרפסת. ראיתי שהיא רוצה לקפוץ לה על הגג. הייתי מסטול כנראה ועזבתי את הבית מתוך הנחה שהיא תעלה על הגג ותחזור. כשחזרתי הביתה היא לא היתה.

"זה היה יותר גרוע מעצב. הבנתי שמעכשיו אני אצטרך לחיות עם לב שבור. ירדתי למפעל למטה, קיבלתי את הטלפון של המשאית והמסלול שלה. התברר שהיא נסעה לבת ים וחנתה לילה בחניון. במשך שישה שבועות, לילה-לילה יצאתי עם האופניים שלי לבת ים וקראתי לה. חברים ראו אותי כמו משוגע. בן אדם אבל, מה תגידו לו. יצאתי להשלמות של צילומי הסרט חצי בן אדם, הייתי אדיש בחדר העריכה. לא ידעתי מה אני מעדיף, שהסרט ייצא או שהיא תחזור. עד היום אני לא יודע את התשובה.

"בינתיים נמריש התחיל להשתנות. החתול הזה הוא מרוחק. פתאום הוא התחיל להתקרב, לדבר איתי. הבנתי שקיפחתי אותו כל הזמן. יום אחד חזרתי הביתה ושמעתי אותה ליד הבית. היא צרחה אלי. היתה מלוכלכת עם פצעים. ברור לי שהיתה פה המשאלה של המוות של החתולה. זה נורא מפחיד. מרוב אהבה אתה רוצה לראות את הקץ".

למה אני נוסע במכונית בכל יום כיפור


מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

מתוך "חופשת קיץ" (יחצ)

"אני מתמיד לנסוע ביום כיפור בתל אביב. זה מאוד קשה לי. אני חוזר עם דמעות, לב כואב. קוץ בתחת. זו חוויה מאוד קשה. לא רוצה למרוד באף אחד. אני ממש חולה מזה יום. מרגיש פושע.

"זה לא זכות, זו חובה. חובה אזרחית. אני יכול לכבד את יום כיפור יותר מכל אדם אחר. אבל בישראל חמור שביום כיפור כולם הופכים לחרדים. הכולנו הזה מאוד מפחיד אותי. הוא על בסיס דתי. לשמר את כל הדברים המכוערים בדת: אנחנו העם הנבחר. זה פתח לדיכוי. אדם שנוסע ביום כיפור אמור להיות פטור מכל החובות האזרחיות. הוא כמו אדם שהציל את המדינה שלו מפצצה אטומית. בפעולה הזאת פתאום אני מרגיש שאני אזרח".

למה אני עדיין קצת חרדי


התמכרות לגפילטע פיש (נגה משל)

התמכרות לגפילטע פיש (נגה משל)

"לפעמים יש לי התקפים לאכול קישקע, גפילטע-פיש, טשולנט. הלב רעב לזה, לא רק המעיים. זה הרגל עם זיכרונות ילדות, סבא-סבתא, שבתות, רגעים. טעם ואוכל, הפה לא נפרד מלינוק מהציצי. זה לא געגוע למה שאין. זה משהו שנשאר שם.

"חברים שלי אמרו 'אתה הורדת את הכיפה, אבל נשארת חרדי. תראה איך אתה מדבר, תסתכל על תנועות הידיים'. מבחינתם זה סוג של כישלון. בחר לא להיות דתי, אבל זה לא עזר לו. הוא נשאר דתי. בזמן שאני מסטול אני מדבר כמו שהייתי נשמע היום אילו הייתי נשאר חרדי.

"אתה יודע כמה מאמץ נפשי צריך כדי להדחיק את זה, שלא יראו עליך, שלא ידבק בך סממן שמסגיר אותך, שלא יזהו את הרעב שלך להשתלב? אדם לא רוצה להיות רעב בסעודה יותר מהאחרים".

קישורים:

 

תגובות
הוסף תגובה

צילום תגובה
מאת:
נושא:
  בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאים הבאים:
אין לפרסם באתר תגובות המפרות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות בעלות אופי מיני בוטה, תגובות מאיימות, גזעניות, מוציאות לשון הרע, מעודדות לביצוע הסתה, פוגעות בפרטיות, מזיקות, פוגעות ברגשות הציבור, מפרות זכויות קניין רוחני ותגובות בעלות אופי מסחרי ו/או מידע פרסומי. האחריות הבלעדית לתוכן התגובה הינה של כותב התגובה. וואלה שומרת לעצמה את הזכות למסור את פרטי כותב התגובה לכל גורם בהתאם לשיקול דעתה ושומרת לעצמה את הזכות לפרסם רק חלק מהתגובות ו/או למחוק תגובות שפורסמו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהאמור בהוראה מהוראות תנאי השימוש באתר או בכל דין אחר.
הוספת תגובה
מאת:
נושא:
תוכן:
בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאים הבאים:
אין לפרסם באתר תגובות המפרות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות בעלות אופי מיני בוטה, תגובות מאיימות, גזעניות, מוציאות לשון הרע, מעודדות לביצוע הסתה, פוגעות בפרטיות, מזיקות, פוגעות ברגשות הציבור, מפרות זכויות קניין רוחני ותגובות בעלות אופי מסחרי ו/או מידע פרסומי. האחריות הבלעדית לתוכן התגובה הינה של כותב התגובה. וואלה שומרת לעצמה את הזכות למסור את פרטי כותב התגובה לכל גורם בהתאם לשיקול דעתה ושומרת לעצמה את הזכות לפרסם רק חלק מהתגובות ו/או למחוק תגובות שפורסמו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהאמור בהוראה מהוראות תנאי השימוש באתר או בכל דין אחר.
מדור פירסומי