ההתרגשות של המשלחת הישראלית לטקס האוסקר מלווה יותר מתמיד בציפיה גדולה שנארזה עוד בארץ; נאמנה לקלישאה שעיני מדינה שלמה נשואות אל עבר יוסף סידר, והרבה מעבר לרק להחזיק לו אצבעות. המעמד של הטקס החשוב בעולם, קל וחומר בתעשיית הבידור, מזמן השנה תחרות "ספורטיבית" מול אירן, היריבה המרה ביותר של ישראל. במקביל ללו"ז הצפוף של פמליית "הערת שוליים", בין ראיונות עם עיתונאים מכל העולם וכלה באירועי חגיגיים מטעם גופים יהודים בלוס אנג'לס, מעניין לבחון כיצד זה אצל המתחרים, נוכח הסוגיה הטעונה.
בעוד יוסף סידר כבר נחת בארה"ב לפני שבועיים, במאי הסרט האירני "פרידה" אסגר פרהדי יגיע רק יומיים לפני הטקס. אחרי הכל אין לו פה קונסוליה או נציגות רשמית שתחבק ותקבל את פניו במהלך שהותו. "באופן כללי יש גאווה מההישג, דווקא כי זו כותרת חיובית שלא כמו מה ששומעים במדיה העולמית על העם האירני בדרך כלל", מספרת ביטה מילאניאן, נשיאת חברת יחסי הציבור "באטרפליי באז" בבברלי הילס המתמחה בקהילה האירנית המקומית, "אבל אין אירועים מרכזיים שמתוכננים עבור הבמאי או חברי הצוות".
"עד שלא שאלת בכלל לא שמעתי שזה עניין שמתייחסים אליו כאן, בעיקר מתרכזים במה שמפורסם סביב המועמדות שלנו אבל לא ראיתי בסיקור אצלנו או ברשתות החברתיות שום אזכור לזה", היא מתוודה באשר לסיטואציה הטעונה-כביכול במועמדות מול ישראל, "אני חושבת שזה דבר יפה ששני הסרטים מועמדים יחד באותה קטגוריה, ויותר מכל זה מראה שהאמנות מגיעה להציל ולחבר בין אנשים ולהגיע ככה לקשרי ידידות ושלום".
הנושא של אותו תיק של כבוד לאומי שמצטרף אל כל נציג ישראלי במעמד בינלאומי מוערך כמו האוסקר, סטטוס שבעל כורחו נכפה עליו באופן לא רשמי לייצג אומה שלמה שחולמת על פסלון מוזהב, לחלוטין נתפס בצורה הפוכה בכל הקשור לאירן. "אם הסרט שלו אכן יזכה, זה ישים את הבמאי אסגר פרהדי במעמד מאוד לא פשוט באירן", מסביר פרופ' אחמד קארימי חקק, ראש המרכז למחקרי תרבות ושפה פרסית באוניברסיטת מרילנד, "אם הוא יהיה זה שיעלה על הבמה לקבל את הפרס, הוא הולך לקבל הרבה מאוד ביקורת מצד אירן, לרבות תומכי אחמדינג'אד. אבל אני לא חושב שנשקפת לו סכנה ממשית".
"עוד כשיצא הסרט, הרבה אירנים כאן באמריקה התבטאו שהוא מלווה בפשרות כדי שבכלל תתאפשר עשיית הסרט וקידומו, הרבה מעבר לצד האמנותי", מוסיף פרופ' קארימי חקק, במסקנה שבעצם מה שמבדיל את המצב של הנציג האירני זה שהוא מתמודד במסגרת אמריקאית מובהקת, דבר המסמל בעבור המוסלמים השיעים האדוקים באירן אות של כניעה למערב יותר מכל אספקט אחר והרבה לפני מעמד של תחרות מול ישראל.
"הממשלה באירן מתכחשת לכל סוג של אמנות ויצירה, כדוגמת הסרט 'פרידה', ומנתקת עצמה מראש מכל מי שקשור בזה", הוא אומר, "בשנת 2003 כששירין עבאדי האירנית זכתה בפרס נובל לשלום, זה עורר גאווה ואושר בקרב אנשים כמוני החיים מחוץ לאירן, אבל הממשלה לא הגיבה. שום ברכה או התייחסות, והיא למעשה נעשתה אישיות לא רצויה והיא מאז מתגוררת מחוץ לגבולות המדינה. אז במקרה של האוסקר ייתכן ולפרהדי תהיה סיטואציה דומה כשישוב לאירן".
בניגוד מוחלט לסידר, פרהדי ממעט בראיונות לתקשורת, גם בגלל שהאנגלית שלו אינה טובה. במשפטים הספורים שהוא כן העניק, עת זכה בפרס גלובוס הזהב בחודש שעבר, הוא אמר שהוא רוצה שהעולם יידע שהעם האירני הוא עם אוהב. בין אם הוא יתקבל באירן חזרה כשאבק הכוכבים ההוליוודי יתפזר או לא, ברור מעכשיו שהקהילה האירנית-אמריקאית כבר מחבקת אותו. "הקהילה חשה סיפוק רב וכבוד מהמועמדות לאוסקר על סרט שיש לו אמירה ומשמעות על החיים באירן", אומרת סודי סמנדארי, עורכת מגזין "זאן" לקהילה האירנית אמריקאית בלוס אנג'לס, "עצם הנוכחות של אסגר פרהדי תביא את הקהילה כולה לצפות בטקס ולעודד אותו".
"הרעיון שיש פה משהו שחוצה גבולות גיאוגרפיים ובעצם כל מה שנוגע לתרבות ופוליטיקה, זהו בעצם כוחה של היצירה. גם הסרט 'הערת שוליים' מציג עבודת אמנות מופלאה שמותירה חותם והשפעה, מעוררת הערכה בפני עצמה", היא מפרגנת, "יותר מכל, מדובר פה בשני סרטים שמציגים מערכות יחסים מורכבות. תעשיית הקולנוע באירן גדלה בשנים האחרונות ומצליחה לפרוץ גבולות ולקבל מקום של כבוד בדמות פרסים בינלאומיים. לקהילה פה נפתח הלב כשנודע שיש לה מועמד באוסקר מהמולדת שלנו".
האם משמעותי שנזכה באוסקר נגד הסרט האירני? ספרו לנו בפייסבוק