"הסיפור של יוסי", החדש של איתן פוקס, הוא קודם כל ומעל לכל סרט מהנה. יש בו כל מה שהקהל הרחב מצפה לקבל בקולנוע: סיפור פשוט וטוב, עם דמויות שכובשות אותך כבר מהתחלה, ומביאות אותך לזיכוך רגשי רגע לפני שנדלקים האורות באולם. כנראה צריך הרבה אומץ, כדי לספר סיפור פשוט וטוב בקולנוע הישראלי, כי יש מעט מאוד סרטים מקומיים שמנסים לעשות את זה. כאשר הדבר גם נעשה במיומנות וברגישות, כפי שזה קורה ב"הסיפור של יוסי", וגם שומר לכל הדרך על תחושה של אותנטיות, התוצאה היא אחד הסרטים הטובים שנעשו כאן בשנים האחרונות.
בעצם כל הדברים הטובים האלה, שמאפיינים את "הסיפור של יוסי", אפיינו גם את הסרט שאת עלילתו הוא ממשיך "יוסי וג'אגר". דרמת הטלוויזיה הזאת, שאיתן פוקס ביים ב-2002, לפי תסריט של אבנר ברנהיימר, פרצה אז את גבולות המסך הקטן, והפכה ללהיט מפתיע בסינמטקים המקומיים וגם בפסטיבלים ברחבי העולם. הסרט גולל סיפור אהבה בין שני חיילים קרביים (אוהד קנולר ויהודה לוי) במוצב בדרום לבנון, והיה אחד מסימני הדרך של התעצמות הקהילה הגאה בחברה הישראלית ובתרבות שלה. "הסיפור של יוסי" חוזר לדמותו של יוסי (קנולר) עשר שנים אחרי, כאשר הוא עדיין מתקשה להתגבר על מותו של אהובו ג'אגר בסוף הסרט הראשון, ועדיין נמנע מחשיפה ברבים של נטייתו המינית.
בעצם, "הסיפור של יוסי" הוא שני סיפורים של יוסי, שהיו יכולים באותה מידה לתפקד כסרטים קצרים נפרדים, אך החיבור ביניהם מעניק לסרט מבנה מתוחכם ומיוחד במינו. הסיפור הראשון מתמקד במסעו של יוסי, שהפך בינתיים לרופא לב (כמה סמלי), לעבר השתחררות מעול הזכרון של ג'אגר, באמצעות יצירת קשר עם הוריו. הסיפור השני מלווה את יוסי בגישושיו המהוססים לעבר אהבה חדשה במהלך מסע דרומה, שבו הוא פוגש את הקצין הצעיר והלוהט תום (עוז זהבי).
בניגוד לגסות מסוימת שאפיינה את שני סרטיו הקודמים של פוקס, "ללכת על המים" ו"הבועה", בעיקר בכל הנוגע לטיפולם בפוליטיקה, "הסיפור של יוסי" מתנהל לכל אורכו באלגנטיות מעודנת. אז אמנם הוא נמנע מאמירות פוליטיות בוטות, אבל האופן הטבעי והנוגע שבו הוא מציג אהבה הומוסקסואלית הוא אולי המהלך הפוליטי האפקטיבי ביותר שאפשר. הדמויות בסרט מעוררות אמפתיה מובהקת, והכמיהה שלנו להצלחתן היא מוחלטת. הידד לתסריטאי איתי סגל (שהיה מוכר עד היום בעיקר כמבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות") ולבמאי פוקס, שיצרו את התנאים הטובים לכך, וכמובן לשחקנים המצוינים, שידעו להפיק מהם את המיטב.
לאוהד קנולר יש תפקיד קשה, שדורש ממנו להסתובב עם פרצוף אומלל חלק ניכר מהזמן, ולשדר דיכאון מהחיים. עם זאת, בזכות ההתמסרות, הכנות וההליכה עד הסוף שהוא מביא לתפקיד, ההופעה שלו בסרט שוברת את הלב ואחר-כך גם מאחה אותו מחדש. הישג נפלא באמת בסרט שייך לעוז זהבי, שאחרי התפקיד המבריק שלו ב"התגנבות יחידים" של דובר קוסאשווילי והתפקיד הניואנסי והווירטואוזי בסרט הנוכחי, אפשר להצהיר ללא חשש שמדובר בשחקן אדיר. זהבי מסיר מעצמו לחלוטין את פרסונת הגברבר הקשוח שלו, ומעצב באופן מפורט ומדוייק דמות של הומו צעיר, רגיש וחצוף, שקשה לא להיכבש בקסמו. ראויות לציון בסרט גם הדמויות הנשיות: אורלי זילברשץ החזקה כמו תמיד, ואולה שור סלקטר, שעד היום היתה רק כוכבת תיאטרון, וכאן מפגינה נוכחות משכנעת ביותר, שעשויה לפרוץ את דרכה גם בקולנוע.
בשורה התחתונה, "הסיפור של יוסי" הוא סרט מקסים, שמגיע לו להגיע לקהל הכי רחב שאפשר. איתן פוקס הראה בסרטיו הקודמים, שהקהל הרחב אינו נרתע מלראות אהבת גברים על המסך, כשהיא באה עטופה בסיפור טוב ושחקנים סקסיים, ועל כן אין שום סיבה שזה לא יקרה גם הפעם, וביתר שאת.
"הסיפור של יוסי" - האם תצפו בו בקולנוע? ספרו לנו בפייסבוק
"הסיפור של יוסי" - מתי ואיפה רואים?