בשנים האחרונות התרגלנו לגחך על האופן שבו תוכניות הריאליטי מצליחות לזקק את החוויה שלהן לכדי מלודרמות זולות. הנרקומן לשעבר שאכזב את אמא מכין את הדג המרוקאי שלמד ממנה בילדות, הדוגמנית היפה מזילה דמעות של מסקרה בחדר האח אחרי שנאמר לה שהיא "לא אמיתית". בהקבלה לדירת רווקים, הטלוויזיה הזאת היא תמצית כל החומרים שנשארו במקרר. כשרעבים פשוט מערבבים אותם יחד ואוכלים מהר, לפני שנבין מה קרה כאן באמת. אבל מ"עובדה", התוכנית שמסתובבת כבר יותר משני עשורים עם תווית האיכות הטלוויזיונית ועם הפאתוס שאומר "כאן חושפים את האמת", מצופה לעשות הכל כדי לא להפוך לחלק מהג'אנק פוד הזה.
עצם הנושא שנבחר לתוכנית פתיחת העונה ה-22 של "עובדה" (חלק ראשון מתוך שניים) מעלה תמיהה. שולה זקן, האישה שאת מעלליה וסיפוריה שמענו בהקלטות סודיות, בעדויות מחקירות משטרה ובאינספור מהדורות וכתבות חדשותיות בשנים האחרונות - דווקא היא נבחרה לעמוד במוקד התוכנית החשובה ביותר של העונה. זקן אפילו עברה כבר את שלב הקאלט והפכה מעבריינית מורשעת לפרזנטורית של פרסומות. תהילתה, שנעשתה רובה ככולה על חשבון הפרשות המחליאות שבהן היתה מעורבת, היא סוג של הרצחת וגם ירשת. מצד אחד אשת סוד ששולטת בכל פרט ומנגד הדמות החדשה של הנוקמת הגדולה ששלחה את פטרונה, אהוד אולמרט, לסחרור שעלול להוביל אותו אל מאחורי סורג ובריח. האם יש עוד משהו משמעותי שזקן לא אמרה עדיין בכל אחת מהפלטפורמות השונות, ותבחר לומר דווקא לאילנה דיין? מתברר כמובן שלא.
האסטרטגיה של זקן היא אימוץ דמות הנבגדת. הנרטיב הוא של מזכירה תמימה ופעורת העיניים שמסתכלת על מעסיקה במשך ארבעה עשורים כמי שפולט דברי אלוהים חיים. בלי לפקפק, בלי לשאול שאלות, גם כשברור לה מעל לכל ספק שהוא מעורב בפעילות מפוקפקת. הפרקליטות, שהגיעה עם זקן לעסקה שאפשרה את פתיחת קופת השרצים עליה שמרה סגורה כל השנים, היתה חייבת לנהוג בה בכפפות של משי. אילנה דיין ממש לא היתה חייבת לה יחס רך שכזה. ובכל זאת, נראה שדיין קנתה מהרגע הראשון את הנרטיב של זקן. את התשובות המקוממות שהיא מקבלת ממנה אין לה כוונה לאתגר. הגימיק כנראה הרבה יותר חשוב מהתוכן. במקום לדחוק במי שידעה ושתקה להתמודד עם המציאות, דיין מאמצת את מודל הדמעות והייסורים המלאכותיים כמעט בלי התנגדות.
כשזקן מופיעה על המסך מדהים לפעמים לקשר בין האישה הבוגרת והמתוחכמת, לבין המסרים שהיא פולטת כלפי המראיינת מבלי למצמץ. "אהוד עשה הכל", היא פוסקת, "הוא תדרך אותי, הוא לימד אותי. הוא שלט בכל סכום. אני לא ידעתי לעשות שום דבר לבד". העובדה שסכומים עצומים מצאו את דרכם למימון ההגנה המשפטית שלה לא מבלבלים אותה לרגע. "זאת היתה ההגנה של אהוד על עצמו, לא ההגנה שלי", היא פוסקת. דיין לא מנסה לשבור את הנימוק הזה. אם זקן אומרת שלא ידעה, שלא הבינה אחרת, היא כנראה צודקת. דווקא דיין, שמזוהה כאחת הנשים החזקות בתרבות הישראלית ומי שדיברה לא אחת בעד כוחן של נשים, מאפשרת לזקן להחזיר את השיח הציבורי 20 שנים לאחור. הגבר הגדול והחזק עשה הכל והאישה הקטנה רק ישבה מאחור ועשתה כפי שנאמר לה.
חשוב להדגיש שוב שהתוכנית המוקדשת לריאיון עם זקן כוללת שני חלקים, והאפשרות שדיין תזנח את מידת הרחמים ותתייחס למרואיינת שלה כמו שהתייחסה לאנשים רבים אחרים וחשובים לא פחות שישבו בכיסא מולה, עדיין קיימת. גם אם זה אכן יקרה, החלק הראשון יעיב דרמטית על האפקט של שינוי שכזה. חלק שבו אישה, שהוגדרה על ידי כל ערכאה משפטית כחכמה ובעלת תושייה, זכתה לקבל פטור כמעט מוחלט מאחריות, לעפעף בדרמטיות, להדגיש מחנק ספק מדומה בגרון ולדבר על תחושת בגידה וחוסר אונים. באחד מרגעי השיא של הפרק פונה זקן לדיין ושואלת "מסר ואולמרט היו הבוסים שלי, שאני אעביר עליהם ביקורת?", מובן שלא. בעולם הריאליטי, שאומץ כנראה על ידי "עובדה", הגיבורים הטלוויזיוניים לא מעבירים ביקורת, לא מושכים אש ומקבלים תמיכה אוטומטית, מחבקת וחמה מהממסד שזקוק להם כדי למכור פרסומות. עכשיו רק חסר שהפרק הבא יסתיים בביתה של זקן, כשדיין יושבת אל השולחן ומקבלת דג מרוקאי חם, ישר מהתנור.