העולם מתייחס היום ל-Kitsune, הלייבל הקוליסטי מצרפת, כמו חבר שיש לו טעם מעולה במוזיקה ולא מפסיק להפתיע ולקנות את לבכם בעזרתו. ברשימת החתומים שלו ניתן למצוא אינדי-אלקטרו מרגש (טום ווק, קאט קופי וקלקסונס), אלקטרו-האוס רחבות להרגעת הדי ג'ייז (דיגיטליזם, Benjamin Theves, אדאם סקיי וטומבוי), קצת פרנץ' האוס בשביל אהבת המולדת (אלאן בראקס, אלכס גופר) ואלקטרוניקה ווירדית (מרקוס דה-סאנטוס, Fox N' Wolf), אבל כולם כולם בטוב טעם אופייני. על כל סימפוניית ההייפ הזו רבותיי אל תקלו ראש, מדובר בלייבל הכי משפיע של הרגע (כשהוא תופס ביד ימין את ילדי האינדי ביד שמאל את הקלאברים) - מנצחים 6 אנשים בלבד, שמריצים לייבל שלם בעצמם.
כיאה ללייבל צרפתי 'אופנתי' - הוא מתעסק גם באופנה. כלומר, בתור לייבל שהשם השני שלו זה סטייל, הוא מטפח גם חנות קטנה בפריז ואין מאחוריו אף חברה מסחרית גדולה שמספקת לו חסות. Kitsune לא המציאו את הקונספט הזה של לייבל-חנות-בגדים-לייפסטייל-וכו', לפניהם היו Colette, כלבו המעצבים הפריזאי עם המחירים המוגזמים-בכוונה והאוספים התקופתיים שנערכו בידי מכתיבי טעם עולמיים (DFA והאחים סולווקס). אך בניגוד ל-Colette, שמזמן כבר נחשבים צרפתים מלאים בעצמם וחסרי פוקוס, Kitsune הוא ה-לייבל שלא מפספס אף פעם, שמחבר בין אופנה, סטייל ומוזיקה באלגנטיות יצירתית.
עוד בוואלה!
אני עשיתי אותך
על כל פנים, Kitsune טוענים שהם מתעסקים בלהוציא תקליטים, לעצב בגדים ולנהל את החנות שלהם. למרות שזה באמת נראה ככה, אני חושד שאת רוב זמנם הם מבלים במייספייס - במרדף אחר להקות והרכבים חדשים, שבאמת אף אחד לא מכיר (גם אנשים שמכירים להקות שאף אחד לא מכיר), להקות שמחכות לקבל מהם הודעה בלשון דומה לזו: "שלום, ביקרנו בעמוד שלכם. אנחנו אוהבים את המוזיקה. רוצים לעשות משהו מיוחד לאוסף הבא שלנו?". ולרוב, לאחר ההלם הראשוני, הן נענות בשמחה.
כך קרה ש-Kitsune הפכו את בלאקסטרוב, הוט צ'יפ ודיגיטליזם מהרכבי נישה מוערכים למי שהם היום. גם סימיאן מובייל דיסקו וקלקסונס בדרך. האוסף הקודם שלהם, "Kitsune Maison 2 ", היה הכי מוצלח בינתיים - היה בו את "ג'ופיטר רום", קטע שהיה "החדש של דיגיטליזם סוף-סוף", לא הופיע בשום מקום לפני זה והפך ללהיט איביזה של השנה. תגידו "אז מה, איביזה, גם לדי. ג'יי טייסטו הולך שם". אני אגיד: "אם הצלחת לגרום לקהל הטייסטו המסומם מהתחת לחבב אותך, ואתה גם נחשב ליקיר קהילת האינדי - כנראה עשית משהו מאוד נכון". והיו שם סימיאן מובייל דיסקו, עם "האסלר" הגאוני והקליפ המחרמן עם הלסביות, ג'ואקים עם "I Wish You Were Gone" המענג, ונו, עוד הרבה אחרים שווים לאללה, אבל היה בו גם משהו שחסר לנו עכשיו: אלמנט ההפתעה. לפני חצי שנה, כשהוא יצא, אפשר היה להגיד ש-Kitsune הם פרספקטיביים ורטרוספקטיביים באותה מידה. רוצה לומר, Kitsune תמיד הקפידו להיות שישה חודשים לפני כולם ושישה חודשים אחרי כולם. האוסף היה מלא במפיקים שבאותו רגע, לפני חצי שנה, זו היתה השניה הנכונה להאיר עליהם עם הזרקור. זו היתה השניה להגיד: קבלו אותם.
די מאכזב, לגמרי פנטסטי
עכשיו, חצי שנה בלבד אחרי, יוצא אוסף שלישי, מרגש במיוחד בשביל כל שוחר דאנס ואינדי ממוצע (ומי מאיתנו יעיד על עצמו שהוא לא). "Kitsune Maison 3", בשורה התחתונה, די מאכזב. לאלו מכם שתוהים מה הם כל הפרצופים על העטיפה: מקיץ 2001, האנשים הטובים ב-Kitsune מציירים את הפרצופים של החברים שלהם, של המשפחה, המוזיקאים, היצרנים, וסתם גיבורי-על על העטיפות. זה פרוייקט שמתפתח לאט ומייצג את הזהות של Maison. החוק היחיד הוא שאף אחד לא נעלם, אלא נטמע והופך ליותר ויותר קטן. נכון, האוסף החדש מכיל את הקטעים הנכונים של התקופה, אבל אלמנט ההפתעה נעלם. אז יש לנו קטע חדש של בויז נויז שכבר הסתובב בבלוגים, במייספייס והתלהבנו ממנו ועכשיו נמאס. מופיע פה *עוד* רימיקס חדש ל-"Zdarlight" של דיגיטליזם כשיר נסתר? פיהוק. הנקודות החיוביות, איפה, הן השיר השווה של Oh No! Oh My! (מתוך אלבום הבכורה הסתמי שלהם), קטע חדש של אלכס גופר וגם בלדה פופית חדשה לגמרי ואופורית של סימיאן מובייל דיסקו. אפשר למצוא בו גם רימיקס דאפט פאנקי כשר למהדרין של Van She לקלקסונס ההם. קטע הסיום שמור לפרוייקט החדש של ארלנד אוי המתוק, שמראה לנורווגי הממושקף שעדיין אכפת לנו ממנו.
בסדר, אתם יודעים מה? הכל פה מעולה, באמת מעולה. אבל מ-Kitsune. רצינו זיקוקים, זרקורים, אופנה חדשה וסטייל; רצינו שיראו לנו כבר את הקולקציה הנכונה של אביב 2007, ולא את המלתחה שהיתה לנו בחצי השנה האחרונה ממילא. האוסף החדש נשמע בעיקר כמו Kitsune שמרוב הלחץ שבלהיות Kitsune, מרוב הרצון לחדש ולעניין, איבדו מיקוד לחלוטין. Kitsune מנסים להיות כל-כך פופיים, שזה מרגיש כמו בריטני ספירס מקיאה באיזו מסיבת קוקטייל. למה הם לא יכלו לחכות? מה היה דחוף להם להוציא עוד אוסף שמתאר התרחשות אופנתית כל כך מעט זמן אחרי הקודם? הם היו, למשל, יכולים לנבור במייספייס עוד קצת; או אולי לחכות ש-Nightmoves יסיימו להפיק את הקטע שהובטח להם. מה שכן, בשביל אלה שרוצים מוזיקה טובה, נגישה, ומסיבתית במיוחד; בשביל אלה ששיח האופנתיות, החיפוש אחר הצליל החדש וההתפתחות המוזיקלית מרדים אותם - האוסף הזה הוא לא פחות מפנטסטי.
אמנים שונים, "Kitsune Maison 3"
