הפסנתר כבר לא חסר: בחוברת המצורפת לאלבומו החדש, "עיר" מודה שלומי שבן ל"כל מי ששאל, התעניין, עודד ודרש את זה האלבום, בהופעות, ברחוב, בדואר או בכל דרך אחרת, תודה". כן, שבן עצמו יודע שהוא לא יכול להתחמק מהשאלה המתבקשת בנוגע לשבע השנים שעברו עליו מאז צאת אלבום הבכורה ועד להנפקתו של הנוכחי.
רבות דובר בהמתנה הארוכה שהמיט שבן על קהל מעריציו, שמנגד שלפו את הסטיקר המנצח - הגיע הזמן לשני של שבן - והפעילו על המוזיקאי המוכשר לחץ פיזי מתון: "אחרי שהוצאתי את האלבום הראשון היו שנתיים של חסד, ואז לאט לאט, כשהסביבה הקרובה והפחות קרובה שמה לב שלא קורה אצלי כלום מבחינת אלבום חדש, התחילו השאלות. הייתה תקופה שלא כתבתי חומר חדש והייתי בלי שירים, ואז השאלה 'מה עם האלבום?' הייתה מציקה לי. בהתחלה נקטתי טקטיקה של התעלמות, לא הייתי שומע את השאלה כשזה לא היה לי נוח. אחר כך התעסקתי בהופעות ובפרויקטים בהם הייתי מעורב.
"אבל זה דווקא נחמד שעם הזמן ההתעניינות לא נעלמה ואנשים המשיכו ושאלו. זה נתן לי כוח לעשות עוד אלבום. אני מרגיש בר מזל שאנשים מביעים עניין אחרי כל כך הרבה זמן, אני רואה בזה משהו מאוד מיוחד שראוי לתודה."
הדחיקות מבחוץ לא תרמה לשבן להתמודד עם הבלאגן מבית. מה לא עשה כדי להפעיל את גלגלי המוח ולפתוח את הלב ליצירת עוד שיר מושחז, אך ללא הועיל: "עברתי איזשהו משבר כתיבה, בהתחלה לא כתבתי ואז שכבר התחלתי לכתוב לא אהבתי את מה שיצא. ניסיתי לזמן שירים טובים בכל מיני דרכים", מצחקק שבן, "בהתחלה לחצתי, אחר כך הירפתי, אחר כך התעלמתי, הופעתי הרבה, הפסקתי להופיע, עד שבסופו של דבר משהו השתחרר. אם הייתי רוצה נורא הייתי יכול להוציא תקליט אחד או אפילו שניים כבר מזמן כי לאלבום הראשון כתבתי והקלטתי הרבה יותר שירים מאלה שנכנסו בסופו של דבר לתקליט. אבל לא ראיתי טעם להוציא אלבום שלא מרגיש דחוף. השירים האלה עכשיו הרגישו לי דחופים."
הוא דווקא גבר רומנטי
הפסנתרן עם התלתלים הספיק לשחרר כבר שני סינגלים מהאלבום החדש, "מוכן לאהבה" ואחריו "אינטואיציה", שיר שיפה יעשה הבוגר הג'ינג'י הצעיר (נו, זה שלא מקפיץ אותן הביתה) מבית הספר רימון אם ילמד ממנו איך כותבים על מין וזוגיות לא בטון מתנשא ושוביניסטי, אלא בשנינות ובהומור.
לשיר "אינטואיציה" מתלווה גם קליפ שיעלה חיוך מופתע ומסופק למראה גורי אלפי בחליפת לאטקס ושלשלאות: "הקונספט לקליפ הגיע מהבמאי רועי ורנר. בהתחלה כשהציגו לי את הרעיון לצלם במועדון הדאנג'ן ביפו מאוד לא אהבתי אותו. אין לי שום דבר נגד סאדו באופן כללי, אבל זה לא נראה לי קשור, הבטיח לי שבסופו של דבר אבין את הקשר. עכשיו שאני רואה את הקליפ אני חושב שיש משהו נורא יפה שהשיר מספר על הגבר שאומר שהוא רוצה לעזוב את הבחורה ושהיא לא מספיק אינטליגנטית, אבל אחרי הצפייה אתה חושד שהוא לא באמת רוצה לצאת מזה".
אז אחרי שהשוט, העור השחור ובד הרשת אושרו נשאר רק למצוא את השחקן הראשי: "חיפשנו מישהו שמצד אחד יוכל להיראות כמו איש עסקים בתחילת הקליפ ומצד שני יכול להפוך לסוג של פרוורט בהמשך הקליפ. פנינו לגורי אלפי, ובניגוד לאנשים במעמדו, מיני כוכבים, שנוטים להיבהל מדברים כאלה וחושבים מה יוציא אותם טוב ויפה, גורי - מהשנייה שאמר 'כן', לא אמר 'לא' לשום דבר. הוא לקח את זה למקום כנוע וכלבי כזה, לא סוטה".
אם תמצמצו לרגע במהלך הקליפ תסתכנו בהפסד נוכחותו המנימלית של שבן בפריים. הקליפ החדש מתווסף לזה הקודם, "מוכן לאהבה" בכיכובו של יצחק קלפטר, ולזה שיגיע אחריו כסדרה של שלושה קליפים כשהקונספט הכולל הוא ששבן משתתף בהם רק בהופעות אורח וכל קליפ מקבל פרשנות של שחקן או אמן: "אני חושב שזאת נטייה טבעית שלי מאז ומתמיד- אני אוהב להיות בפרונט בהופעות, לא מרגיש שאני מסתיר את עצמי בכתיבה יותר מדי, אבל מצילומים וראיונות, שהרבה יותר קשים וחושפניים עבורי, אני משתדל להימנע כמה שאני יכול. אבל אני מקווה עוד להשתפר בזה".
דילן פינת אבידן
כזכור שבן הגיח כמטאור לחיינו בשנת 2000 עם אלבום בכורה, אריק, דניאלה ושרמוטה פוריטנית אחת. בהופעות לאורך השנים הקהל דרש, וגם קיבל, את הלהיטים הגדולים שהוא מכיר מהרדיו, אך לאט לאט שבן החדיר גם חומרים חדשים: "עם 60% או 70% מהשירים באלבום החדש כבר הופעתי מול קהל. זה לא היה ממש כדי לבחון את השטח, אלא פשוט מעין משב רוח רענן. שמחתי שיש לי עוד שירים לשיר בהופעות, כי יחסית הופעתי די הרבה עם רפרטואר של אלבום אחד."
רשימת הקרדיטים של האלבום השני כוללת את המפיק המוזיקלי אסף תלמודי (שעבד עם שבן גם באלבום הבכורה), ורשימה נכבדת של מיטב המוזיקאים בשוק, ביניהם אסף אמדורסקי, חברי להקת הבילויים (נועם ענבר, ימי בנימין ויסלר, שלומי (כרובי) לביא, מאיה דוניץ ויוני סילבר), גיל סמטנה, עידו אגמון, אדם שפלן, עודד פרח, תום מוכיח, ערן צור, אריק כהן, רוני עיברין ואנסמבל סולני ת"א בניצוח ברק טל.
על הדרך סיפח לו שבן גם טרובדור נודע אחד בשיר "מותק, את אצלי בראש": "לא קמתי בוקר אחד והחלטתי לאזור אומץ ולתרגם את בוב דילן. באותה תקופה קניתי סידרת בוטלגים שלו שלא הכרתי, ופתאום שמעתי את השיר הזה, 'Mama you've been on my Mind', שהוא שיר לא ממש מוכר, מעין סקיצה, רק הוא וגיטרה. תרגמתי אותו כדי להעביר את הזמן ונורא אהבתי איך שזה יצא. התחלתי לשיר אותו בהופעות וזה נכנס לי לדיסק בסופו של דבר. הדבר היחידי שאני לא שלם איתו בתרגום זה 'מותק', כי זה לא הכי מדויק. חשבתי אולי על 'מאמי' אבל ויתרתי."
חוץ מתרגום מוזיקאים שכותבים שירה צרופה בניכר, שבן החליט לאמץ לחיקו גם שירה ישראלית, ובחר בשיר "בעיות אישיות" של דוד אבידן: " הוא המשורר הישראלי שאני הכי מחובר אליו, יש עוד אבל הוא שלי. בטקס פרסי ספיר לפני כמה שנים הציעו לי להופיע עם שיר של אבידן. כבר אז ניסיתי להלחין אותו אבל זה נתקע, ועכשיו זה יצא. את השיר הזה ביצעתי יחד עם רונה קינן במקור - שנינו אמנים שמוזמנים למיני אירועים ספרותיים - אבל בדיסק רק אני שר. נורא הצטערתי אחר כך שלא הקלטתי עם רונה, ורציתי לשנות אבל נגמר הזמן ונגמר הכסף. בסוף השיר יש קטע שבו אני מקריא את הטקסט, ונורא רציתי להכניס קטע מוקלט של אבידן מקריא את זה, חיפשתי ודיברתי עם אספני אבידן, אבל למרבה הצער אין הקלטות אישיות שלו".
שבן תעשיות בע"מ
כזכור, בזמן שחלף מאז האלבום הראשון שבן הספיק לשלוח את תלתליו הכשרוניים לכל עבר, מהמופע המשותף החד-פעמי עם רמי פורטיס, "מקרה פסנתר", הפסקול לסרט "האסונות של נינה" יחד עם אסף אמדורסקי, פרויקטים מיוחדים עם ערן צור ("הוא והוא") ולהקת המחול "בת-שבע" ("pianojunkyard") ועוד.
למרות לידתו הטרייה של האלבום השני, שבן לא שולל על הסף להוסיף עוד מיזמים מוצלחים לרזומה: "כל פעם שיוצא לפורטיס ולי לדבר אנחנו אומרים שנעשה את זה עוד פעם. קיבלתי הצעות טובות לקולנוע ולא הייתי יכול להיענות כרגע. גם תיאטרון ומחול מאוד מעניינים אותי כי פחות יצא לי להתנסות בהם. יש לי תיקיית פרויקטים בלפ-טופ ויש שם תוכניות שיספיקו לי לעשר השנים הבאות. מקווה שאעשה חצי מזה."
בחודש אוגוסט יכנס שבן לחזרות אינטנסיביות לקראת סדרת מופעים: ב-1 בספטמבר בתיאטרון ירושלים, וב-6 וב-7 בספטמבר בצוותא ת"א. רגע לפני הוא משחרר הצהרה מעודדת: "לא נראה לי שיעברו שבע שנים עד האלבום הבא, זה לא מרגיש ככה. אני חושב שזה יהיה מהיר יותר ממה שאת חושבת".