יהונתן משעל (29) משתתף בתערוכה הקבוצתית "מלאכת כפיים" בבית הגפן בחיפה.
חללי תצוגה
המקום שאני הכי רוצה לראות כחלל תצוגה הוא דיזנגוף סנטר. אפשר לדמיין את כל המקום הזה הופך ביום אחד לגלריה ענקית. אולי להשאיר כמה חנויות כחלק מעבודת האמנות.
אמנות טובה
אמנות טובה בעיני היא בדרך כלל פשוטה, ויש לי משיכה לדברים יפים ומעט לא מובנים.
אמנות גרועה
הגלובוסים ברוטשילד
אמנים שהשפיעו
יש הרבה, אבל שלושת המרכזיים הם הצלמת סופי קאל - אחרי שראיתי את הספר האדום מהתערוכה שלה במוזיאון תל אביב אי שם בשנות התשעים ידעתי שמצאתי משהו גדול שאני עוד לא לגמרי מבין. השני הוא מיקי קרצמן שלימד אותי שנתיים אני חושב שהסגנון שלו מנחה אותי: הוא מחייב אותי לנקוט עמדה בצילום ולא להסתפק באסטתיקה בלבד, ומירב היימן, שנותנת לי תחושה בעבודות שלה שאני ממש מכיר אותה.
פרוייקט העיר החדשה
פרוייקט ביוזמתי שמטרתו חיבור בין אמנות לקהילה בשכונות דרום תל אביב. חשבתי שפורמט כמו פר"ח יכול גם להכיל תכנים של אמנות ואפשר להוציא סטודנטים לאמנות שיעסקו בכך במסגרת הלימודים שלהם. במשך שמונה חודשים גלגלתי את הרעיון, עד שאירגון "בינה" שהייתי בקשר איתו הציע את הפרוייקט ליאיר גרבוז. גרבוז התלהב והכניס אותו לתכנית הלימודים במדרשה למשך שנתיים, תחת אימוני ההוראה של הסטודנטים להוראת אמנות. הייתי רוצה שבשלב שני אפשר יהיה להוציא מעבודה כזאת קבוצות של יוצרים שיעבדו בפורמטים כמו גלריה "קו 16 " בשיתף הקהילה סביבם.
אמנות פוליטית
אין לי את הפריווילגיה של לשאול מה זאת אמנות פוליטית. כל דבר הוא פוליטי, ואמנות היא לא יוצאת מן הכלל הזה. אני לא יכול להתעלם מהזמן שעבודה מוצגת, מה יש בה, וגם מה נבחר שלא יהיה בה. מצד שני, אמנות רצינית ופוליטית מדי יכולה לאבד את הכח שלה מהר מאד. אף אחד לא אוהב שמטיפים לו.
תיק עתונות:
יהונתן משעל מבקש לעצור על רגעים כמעט חסרי חשיבות בחיים. האם אי פעם יצא לכם לסעוד במסעדה מעוצבת למשעי ובדרככם לשירותים נתקלתם בנבכי המסעדה בערימת ארגזים מרוטים ומעוכים המנוגדת לחלוטין לאווירה מתוחכמת שניסו לצור עוברכם, ועצרתם לתהות על ההבדל התהומי בין הפאסון המעוצב לשאריות הזנוחות?
הוא רואה בסיטואציה הזו חלק בלתי נפרדת מהחיים. המאמץ הכביר שמושקע בשמירה על חזות חיצונית לעולם אינו מצליח. תמיד יהיה רישול מסויים שיחמוק החוצה באופן לא מתוכנן. הוא מנסה להשתהות על הרגע הזה ולהעצים אותו: "אני רוצה להצביע על הפרטים הקטנים שמקיפים את אותנו, אלו שאנחנו נוטים שלא לשים לב אליהם אבל שוחים בהם כאילו היו מים. העשיה שלי סובבת סביב מציאות החיים שלנו: מסתתר בה משהו מרושל או מביך שהוא הרבה יותר דומיננטי ממה שהיינו רוצים לחשוב ".
ברוב עבודותיו עוסק משעל, סטודנט שנה ד' לצילום במנשר, בקשר בין האדם לסביבתו: "מעניין אותי איך אנשים פועלים במרחבים שונים, ובעבודות החדשות שלי אני מנסה לבדוק איך אנשים פועלים במרחב שזר להם". הוא לא מסתפק בהצבעה על היחסים בין אדם לסביבה בעזרת הצילום, אלא מנסה גם להשפיע על הסביבה שהוא חי בה באופן אקטיביסטי יותר, כפעיל חברתי. למשך תקופה הוא הצליח לאחד את שני העולמות, ויזם את "פרוייקט העיר החדשה": הוא העביר קורס במדרשה עם האמנית קרן גלר, חלקו תיאורטי וחלקו פרקטי. במסגרת הקורס יצאו סטודנטים מהמדרשה ללמד ילדים בדרום תל-אביב אמנות, ובשיעור עסקו בקשר בין אמנות וחברה, ו"איך עושים אמנות שמחוברת לאנשים, לקהילה".
הצילומים שהוא מציג בתערוכה "מלאכת כפיים" הנפתחת ב-8.12 בבית הגפן בחיפה הן מעין זיקוק של התחושות והרעיונות עליהן הוא מדבר. ההתערוכה מתייחסת למלאכות נשיות מזווית ביקורתית חברתית ומגדרית, ומשעל בחר לבחון את הבית כמאחז האחרון אליו נסגה האפליה המגדרית : "אשה נמצאת בבית שהוא העורף של התרבות. גם כשלנשים היום יש קריירה, הן עדיין הפוסקות ביחס לעניייני הבית". הוא בחר לצלם בתקריב פינות נסתרות ומוזנחות ברחבי בית שעשוי אף להיות מרשים באופן חיצוני: "הסלון בבתי מגורים הוא הכי מוקפד, ובו לא אמצא את מה שאני מחפש. במקומות אחרים בבית זה נעשה בהיסח הדעת, זה כבר שקוף, בלתי נראה".
משעל מציין כאבחנה וכמטפורה, שגם במטבחים הכי מצוחצחים אותם מנקים באופן יסודי מידי שבוע תמיד יסתתר מאחורי המקרר או התנור פס שחור של לכלוך שכולם חיים איתו בהרמוניה מוזרה, משום שהוא מנוגד לתפיסות התרבותיות שלנו, הדורשות מאיתנו אסתטיקה וחזות של ניקיון.
הצילומים המוצגים בתערוכה הם חלק מסדרה בשם "350 תמונות בקופסא", מתוכה מוצגים הצילומים "חשמל" ו"גז". הפעולה שלו מתחקה אחר הרוטינה של אישה בביתה: הוא צילם פרטים מוזנחים משבע פינות ביתיות, כחמישים תצלומים לכל פינה שאינם שונים זה מזה באופן קיצוני. הוא מזדהה ברגעי הצילום עם המבט האגבי והלא בוחן של עינו של מי שחי בתוך שגרה ומתבונן באותם פינות שוב ושוב בלי לשים לב להבדלים הפעוטים הקיימים בין נקודות שונות בזמן.
הוא מצלם את הבית באופן גס ובלי מניירות, ללא נסיון לסגל לעצמו נטיה אסתטית מובחנת או סגנון כלשהו, מסוג הצילומים שעובר אורח יכול היה לבטל בהינף יד מתוך מחשבה שהיה יכול לצלם כך בעצמו. משעל לאו דווקא מאוכזב מתגובות כאלה: " הצילומים יוצרים לפעמים הזרה, חוסר יכולת להבין מה בדיוק קרה בזמן הצילום. תגובה כמו 'גם אני יכולתי לצלם את זה' היא לא תגובה רעה בהכרח, היא מעידה על כך שיש אפשרות להזדהות, מישהו יכול להעמיד את עצמו במקומי בסיטואציה. אם מישהו מזדהה עם עבודה יש לו יכולת להתקרב אליה, וזה יכול לאפשר פרשנות שתעסוק גם בתוכן ולא רק בצורה".