האמן 17: שרון בלבן

עבודות הוידיאו של שרון בלבן "Innovator FC-08" ו"אקליפטוס" מוצגות בתערוכה הקבוצתית "נופים פנורמיים" במוזיאון הרצליה, החל מה-6 בספטמבר.

לפני זמן-מה הייתי בנוף, שהיה מאוד טעון בעיני, של פריחת כלניות, ומעליהן ראיתי מעוף טיסנים. כעת אין פריחת כלניות, ועלה בי הרעיון להעביר את הטיסנים לאולם הקולנוע. הקולנוע הוא יריעה רחבה לעומת העבודות שלי, שמאופיינות על-ידי מבט קלוז-אפי, ומסרטת הקולנוע יוצרת דימוי "כפול"- הא' ב' של צילום, העיסוק באור וצל. זה משליך על המקום של צילום בתוך הוידיאו-ארט. הצילום הוא תחום מאוד משמעותי עבורי, ועבודות שלי נמצאות הרבה פעמים על הגבול בין סטילס לוידאו. זה מאפשר לי לשאול ולבדוק את הגבול בין תנועה לחוסר תנועה.

זהו שמו של המודל הטיסן שמופיע בעבודה, אותו מטיס טיסנאי בתוך אולם קולנוע. מצאתי לנכון לקרוא לעבודה בשם המודל משום שהביטוי "מחדש" (פירושה של המילה innovator באנגלית- מ.ו) עניין אותי בהקשר של תעופה וקולנוע, שני תחומים שמשקפים באופן מרתק בעיני את החיפוש אחרי פריצת גבולות של המציאות האנושית.

אני מעונינת ללכוד את הצופה, ולהפעיל עליו מניפולציה על ידי ערעור תבניות ראיה שלו או הבניות תרבות מוגדרות. אני מחפשת בעיקר תגובה רגשית וגופנית ממשית- צחוק, בלבול, רתיעה, תהיה. הקשר עם הצופה הוא מופשט: הצופה יוצר את היצירה בעצמו. הקשר עם צופה ש"נלכד" (אם נוצר) הוא סוג של שותפות.

אני מאוד מושפעת מצלמים סוריאליסטיים כמו מאן ריי וראול אובק: ¬השימוש שלהם במצלמה, ההיפוך, המבט על גוף או אובייקט מרתק אותי, וגם מהאנס בלמר שצילומי הבובות שלו משנות השלושים של המאה הקודמת, מרגישות עכשוויות 80 שנה אחרי. אחד האמנים שלא מפסיקים להעסיק אותי ולהשפיע עלי הוא גורדון מטה קלארק. הכח שלו ליצור טרנפורמציה של היומיומי והבנלי במהלך פשוט, כמו בעבודות חיתוכי הבתים שלו, לא פחות ממסעיר בעיני. אמנית כמו אווה הס מרתקת אותי בגלל האופן שבו מתעוררת תגובה חושנית אצל הצופה בעקבות עבודותיה, ובגלל הדרך בה היא מהלכת על הגבול הדק שבין הקונקרטי והאבסטרקטי. הרעיונות של ה Situationist International משפיעים עלי ובמיוחד המושג Détournement – מהלך של ניתוק אלמנטים תרבותיים מההקשר המקורי שלהם, וחיבורם להקשר חדש, רצוי חתרני.

"אני אוהבת את האפשרות להמציא", אומרת שרון בלבן, "באמנות יש הרבה המצאות".
בלבן ממציאה ומאלתרת דימויים רבי משמעות בשילוב מפתיע בין קפדנות, סבלנות ושובבות החל מימי לימודיה בסוף שנות התשעים בבצלאל. היום, כעשר שנים אחרי, כושר ההמצאה שלה מבצע תפנית מעניינת ומעט חידתית, בתערוכה "נופים פנורמיים" במוזיאון הרצליה.

בעבר אפשר היה לסמן את בלבן כאמנית שמתעסקת באמצעות הומור בגוף, מיניות, חושניות והקשר שלהם לתרבות- פרק כף יד הופך בצילום תקריב לאגן ירכיים פעלתני שרוקד לצלילי "Fast Love" של ג'ורג' מייקל, ישבן נשי ענוג שבוקעת ממנו בזקפה מגוחכת משרוקית מתנפחת של ימי הולדת בקול תרועה, כפות רגליים נשיות שלעקבן הוצמד מה שנראה כפולקע של עוף, ומקנה להם לרגע מראה של נעלי עקב מהודרות. "העבודות שלי החלו ממשהו מאוד חושני", אומרת בלבן, "בשר, גוף, מיניות. התענינתי בתבניות של מיניות, בהוגים בטאיי ובקטיין, והתעסקתי הרבה עם האנוס ועם הפה, נקודות התורפה בגוף, הגבול בין משהו תרבותי לביולוגיה".

עם הזמן נוכחות הגוף האנושי בעבודות הלכה ונעלמה, ובעבודה “domestic landscapes” הציגה אובייקטים מהזירה הביתית, שחלקם מקבלים משמעות אירוטית- זרם מים שנראה כאגן ירכיים נשי, בקבוק סבון כלים שנראה כטורסו נשי, ורבם ככולם יוצרים אשליה של נוכחות גופנית- כפות ידיים שאוחזות בכוס מים והאור שמאיר אותם יוצר דימוי של כלוב צלעות בצילום רנטגן, או כונכיית פסטה שנעה באטיות ונראית לרגע כחלזונות מזדווגים.

בעבודות חדשות יותר נוכח העיסוק בגוף קיבל משמעות רחבה יותר: עבודות כמו "בננה", בה כף יד אוחזת בקליפת בננה ומטלטלת אותה כך שהיא נראית ספק כאוזני ארנבת וספק כציפור, “bird” בה כף יד אוחזת בפגר של ציפור ו"מטיסה" אותו בתוך מים, “rabbit” בה תנועת אוזניה של ארנבת נדמתה לבלבן כתנועה של אנטנה, והעבודה החדשה יחסית "Triumph" בה שיער נשי מבצבץ מקסדת אופנוע, ללא נוכחות פנים, מתלטף ועוטף את הקסדה שנראית כלוע של טורף.
"' Triumph " היא דוגמא מהפנטת לצירופים שמייצרת בלבן. "העבודה באה מתוך סקרנות לגבי מייבשי שיער גדולים של פעם, כמו במספרות", מספרת בלבן, " וכל זה מתוך זיק של הבנה בעקבות דימוי של אשה שישבה תחת מייבש שיער כזה". מייבש השיער הפך לקסדה שהיתה זרוקה בסטודיו של בלבן זמן רב. "הגילויים האלה הם הקסם, היפוך משמעות של משהו. ההבנה שהקסדה היא לוע, למשל. מעניין אותי הרגע של הטרנספורמציה, דבר מוכר ויומיומי שעובר הזרה. המניפולציה שפועלת על הצופה. ברגע שהוא מרגיש אותה- זה כאילו ש'תפסתי' אותו".

את הצירופים המשעשעים והחצופים שמשדרים לעיתים נונשלנטיות היא יצרה בעיקר לבד בסטודיו הפרטי, באמצעים ביתיים ובצניעות, חלקם באופן סיזיפי. את תנועת הפסטה העדינה מ“domestic landscapes” בצעה באמצעות מייבש שיער, כמו גם את התנועה העדינה והמדויקת של נחשול השיער שנע סביב הקסדה בעבודה "Triumph" שדרשה שליטה והיכרות עם כלי העבודה. עד כה אפשר לומר שבלבן היתה מאוד לואו-פיי מבחינת החומרים בהם השתמשה, וייתכן שבעבודה החדשה הנאמנות לאמצעים הצנועים מעט התערערה. בלבן מצידה לא חושבת שהבחירות שלה נבעו מתוך אג'נדה כלכלית: " זאת לא עמדה אלא המציאות שלי, אבל גם אם הייתי אדם עשיר זה לא היה משנה. כרגע אני עובדת על פרויקט שדורש ממני לראשונה להגיש בקשת תקציב. זה חריג בעבורי, ונתפש כ"הפקה", התעסקות שלא מוכרת לי. העשיה שלי היא מינימליסטית בכל המובנים. העבודות שלי הן לא הפקות גרנדיוזיות, ויחד עם זה המחוייבות שלי לפריים היא מקסימאלית. הצילום באולם הקולנוע ב”Innovator” הוא פשוט, וזה חשוב לי דווקא מתוך המקום של האהבה והמחויבות לצילום".

בעבודה הנוכחית, " Innovator FC-08" מוצג טיסן הנראה כמטוס שעף מול המסך באולם קולנוע, ובמקביל אליו נע הצל שלו. היא עדיין צנועה יחסית, אלא שהעושר של הדימוי הצבעוני נעלם לטובת גוון מונוכרומטי, ורוח הנעורים הוחלפה באווירה רצינית יותר. בלבן מעידה שהיא לא אבדה את חוש ההומור: "ההומור הוא בעיני כלי חזק מאוד באמנות, ואני מאמינה שבהתעופפות המטוס יש מעט מרוח השובבות של העבודות הקודמות".

את השינוי הניכר לעין היא מסבירה כחלק מאותם תהליכים העוברים על יוצרים, וכהתגלגלות והמשכיות טבעית של גוף העבודה שלה. "מעניינת אותי מאוד התעופה", אומרת בלבן, "זה ניכר בעבודות עם הבננה, והציפור בתוך המים. כבר שם אפשר לראות את השימוש במים, שהם ספק שמים כרקע, לעומת השימוש הקודם בסביבת הסטודיו. המטוס נותן ביטוי לסקרנות שלי כלפי הטכנולוגיה, הנסיון שלנו להיות על אנושיים. הקונטור של המטוס נראה כאותו דימוי של מטוס מימי מלחמת העולם השניה, דימוי שאנחנו מכירים רק על ידי תיווך- של הקולנוע או של התקשורת. יש משהו מרתק בשילוב בין קולנוע לתעופה, שני תחומים בהם האדם פרץ את הגבולות- את גבול המציאות ואת גבול התעופה".