אילוף בורים

"הילד שלי מצייר יותר יפה מזה", הוא לא משפט נדיר מדי בתערוכות אמנות עכשווית. "מה אמנות בזה?", "לא מתחבר לזה" ו"כבר לא עושים אמנוות כמו פעם", מגבים את ההערה הזאת לרוב. זה בסדר. רותם רוזנטל ולאה אביר, שתי אושיות פעילות בשדה האמנות המקומית, החליטו שהגיע הזמן לתת מענה לאותן שאלות ולתסכול הגובר של אנשים שמאוד רוצים לאהוב ולהבין באמנות, אבל פחות חזקים בתיאוריה. אז הן פתחו קבוצת לימוד אינטימית ומצומצמת שנקראת "הסלון". סלון ביתה של רוזנטל במרכז תל אביב שהופך מידי שבוע למקום מפגש מזמין, לקבוצות קטנות של עד 6 אנשים. תוך 10 מפגשים, הכוללים שני סיורי גלריה ומפגשים עם האמנים, המשתתפים מוכנים לצאת בביטחון יחסי לג'ונגל הגלריות המאיים ולפלס את דרכם בקלות מיומנת בין כל תחומי האמנות העיקריים.

רוזנטל ואביר הכירו במהלך עבודתן המשותפת במוזיאון לאמנות עכשוויות בבת ים. אביר (30) אוצרת ומבקרת, למדה לתואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני באוניברסיטת חיפה. רוזנטל (28) היא עיתונאית ומפיקה (שאצרה והפיקה יחד עם גבי רון את ערבי "ווידאו פליי" ב"סופה ביט" ואת התערוכה "שלוש ערים נגד החומה") למדה לתואר ראשון בתולדות האמנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ולומדת לתואר שני במכון כהן.

השילוב ביניהן כמנחות באותה קבוצה לא נתפס כמובן מאליו. רוזנטל היא חדת לשון וזריזת מחשבה, שולפת אנקדוטות, דוגמאות וסלוגנים במהירות מטאורית. ואילו לאה שקטה יותר, מהוססת, מסייגת לרוב את דבריה. השילוב הזה לטענתן, הוא בדיוק מה שהופך את הדיונים אצלן למעניינים יותר מכל מסגרת לימודית אחרת.

רוזנטל: "רצינו לתת משהו אחר. הרעיון היה ללמוד תולדות האמנות באווירה אינטימית ולא בכיתות גדולות עם מרצים שלא מקשיבים או נותנים לשאול שאלות. רצינו להתחיל דיון שהוא לאו דווקא אקדמי, אלא אישי ואנושי, עם אנשים שאינם מומחים אבל שיש להם גישה לתחום".

אביר: "כדי לשמור על האווירה נינוחה ומאפשרת, בה כולם ירגישו שהם יכולים להתבטא אפילו אם הם לא מכירים את המושגים, החלטנו להגביל כל קבוצה לשישה אנשים".

רוזנטל: "התחלנו את הסלון בשאלה 'מה זה אמנות?' ובניננו מערך של מהלכים תיאורטיים בניסיון לענות עליה תוך הקביעה כי זה לא ערך אלא הגדרה מוסדית. לוקח זמן לחולל באנשים את ההבנה הזו, כי זה ממש דורש שינוי בתפיסת העולם במקרים מסוימים."

אביר: "נכון. אנחנו רגילים להסתכל על דברים ומהר מאד לשפוט אותם ולקטלג אותם כטוב או רע, יפה או מכוער. אנשים נאחזים בערך שהם רגילים להעניק והתהליך הזה לעיתים מערער. אבל בסלון אנחנו משתדלות לפתוח חלל לדיון בלתי שיפוטי לדיון בו הכל יכול להיכנס תחת עינית הביקורת."

אביר: "אנחנו שואלות על תפקיד האמן באמנות, על תהליך העבודה, על המושגים במרכז היצירה ומושגי היסוד של ניתוח יצירות כמובן דרך שימוש במושגים בסיסיים".

רוזנטל: "המהלך הוא של סקירה היסטורית, קריאת מאמרים וסקירת עבודות. המשתתף יצא עם כלים להתבוננות וניתוח של כל היצירות שהוא יראה. אפשר להגיד שברמה האמורפית, המשתתפים יקבלו את היכולת לגשת לתערוכות עכשוויות, אירועים אמנותיים וטקסטים אמנותיים עם קצת יותר הקשר לגבי הבסיס של האמנות, ויכולת לקשר את זה למה שקורה היום."

אביר: "המהלך הראשון שעשינו עם הקבוצה האחרונה היה לבחון אמנות דרך הפריזמה של הנצרות ולהבחין באופן בו הנצרות השפיעה על האמנות בעבר ועד היום. דיברנו על סגנון, איקונוגרפיה, ניתוחי קרבות, סימנים וכו' וכעת המשתתפים יוכלו לשים לב לדברים מתוך מודעות להקשר ההיסטורי ואף לנתח יצירות לאחר מפגש אחד של שיחה סביב הנושא."

רוזנטל: "ממש לא. הגישה והדעה שלנו לגבי יצירות רבות לעיתים הפוכה. אנחנו מסכימות על נושא ועל יצירות שנביא כדוגמאות, אבל לא בהכרח על הפירוש שלהן."

אביר: "אבל זה חלק מהעניין. אנחנו מגלמות לעיתים קרובות את הדיון הכללי שמתבטא בחילוקי הדעות בינינו. זה הופך את השיחות לסוערות לפעמים, כי זה פותח נושאים שאין עליהם הסכמה נרחבת."

רוזנטל: "במובן הזה זה שונה ממה שמקבלים בשיעורי תולדות האמנות באוניברסיטה, כשהמרצה הוא האוטוריטה, ולדעה שלך יש חשיבות משנית אם לא בלתי קיימת."

רוזנטל: "בטח! בהתחלה הם היו הרבה יותר ביקורתיים כלפי יצירות שלא הבינו ומהר מאד הם התחילו לשאול שאלות מכוונות כדי לנסות להבין. הנקודה הכי חשובה שהשתנתה היא הגישה ההתחלתית שיש משהו מאחורי הבחירה האמנותית, ושמתפקידנו לגלות מה הוא."

*** המפגשים מתקיימים בראשון או שלישי ב-19:30 למשך שעה וחצי ועל פני 10 פגישות.
ניתן לפנות במייל:
hasalon149@gmail.com