ב-22 באוקטובר 1963, כשהחל משבר הטילים בקובה, התנגן ברדיו האמריקאי השיר "A Hard Rain's Gonna Fall" של בוב דילן. השיר האפוקליפטי, שזכה לאורך השנים לכיסויים רבים, לרבות אלה של אביב גפן ודני ליטני, נקשר באופן טבעי באותם אירועים, עד שבהמשך נפוצה האגדה לפיה דילן כתב אותו על התקופה מורטת העצבים, שבה ציפתה אמריקה לשואה גרעינית. הגשם היה לגשם חומצי. רק שבפועל, דילן ביצע את השיר לראשונה כחודש לפני תחילת המשבר, ולאורך השנים נפוצו פרשנויות רבות סביב משמעותו, החל מתיאור מוראות מלחמת העולם השנייה ועד לשיר מחאה נגד מירוץ החימוש הגרעיני באופן כללי. אלא שמבחינת אמריקאים רבים שחיו באותה תקופה, הוא ייקשר לעד לאותם 13 ימים של אימה.
ייתכן שלימים צפוי "תרגיל בהתעוררות" לגורל דומה. מצד אחד, אני מקווה לכך: לא ייתכן שיצירה כל כך חשובה, אבן דרך מקצועית בחייו של יוצר מוכשר אך שנוי במחלוקת, תיוותר מיותמת בצד הדרך של תשע"ד. עיתון אחד הכתיר את שירו של שבן כחשוב ביותר של השנה, ברשת ג' הוא נבחר לשיר השנה, אבל מנגד כמה מבקרים התעלמו ממנו לחלוטין בסיכומי השנה בעוד בשניים מהמצעדים השנתיים, זה של גלגלצ וזה של התחנות האזוריות, הגיע השיר למקומות נמוכים. אפשר לסמוך על התרבות הישראלית שתיקח הלאה את מוקי עם ילד של אבא ואת אייל גולן עם אבא ותשכח את השיר שהצליח גם לנבא את "צוק איתן", גם לאפשר לרבים לשאוב נחמה מסוימת במהלך המבצע הארור וגם לחזות את שכחתם והשכחתם של אותם 50 ימים עוד לפני תום השנה העברית. מצד אחר, אני מקווה ש"תרגיל בהתעוררות" יישכח: אם ייזכרו בו, זה יקרה בפוסט מורטם של ישראל כפי שהיכרנו אותה. השיר הזה נשמע כתפילת האשכבה שלה.
אינני יודע אם שבן, מעריץ ידוע של דילן, שאף ביצע שיר שלו ("מותק, את אצלי בראש"), ראה בעיני רוחו את "גשם כבד עומד ליפול" כשהגה את "תרגיל בהתעוררות". דבר אחד בטוח: המתכונת של שיחה בין אם (ככל הנראה) לבנה בדרך כלל אינה מבשרת טובות במוזיקה: החל משיר העם הבריטי "לורד רנדל" מהמאה ה-17, שבמהלכו מתגלה כי הבן הורעל על ידי אהובתו; דרך המילים חסרות הרחמים של דילן ("ראיתי אקדחים וחרבות חדות בידיהם של ילדים"); ועד לדיאלוג בין שבן לאלברשטיין. עצם הבחירה בגברת הראשונה של המוזיקה העברית-אשכנזית לדואט היא סמלית: במהלך הקריירה המרשימה של אלברשטיין היא התקבעה בתודעה כזמרת הזיכרון הלאומית, בזכות "שחמט", "החול יזכור" ועוד יצירות רבות אחרות. אפילו כשהיא מתפרעת קצת, כמו ב"כרגע זה נראה לא טוב" השובבי מתוך אלבומה האחרון, היא בעצם נזכרת בהתמודדותה עם מחלתו של בעלה המנוח. גם בגלל נוכחותה, סביר להניח שעורכים מוזיקליים ימצאו את "תרגיל בהתעוררות" מתאים להשמעה ביום הזיכרון הקרוב, שלו הצטרפו חללי "צוק איתן".
אף ששבן אינו אמן פוליטי מוחצן, כמו גפן למשל (שהדעות הפוליטיות שלו הן מיינסטרים יש עתידי המוסתר באיפור כבד), קשה שלא לדעת מה דעתו על המתרחש במדינה, גם בזכות הופעות אורח עוקצניות ב"מצב האומה". לעתים הוא עושה זאת באופן בוטה יותר, כמו ב"תמונה משפחתית עם ראש הממשלה" מאלבומו הנוכחי, ולעתים הוא הופך את הישראליות המיליטריסטית לחלום בלהות, כמו ב"האזרח האחד" מאלבומו הקודם, "עיר". "תרגיל בהתעוררות" שייך לזן המסויט.
כשהשיר יצא, בפברואר השנה, ישראל הייתה מדינה בהדחקה כבדה, כפי שקורה לה בין מערכות, עסוקה בסדר יום אזרחי, בכלכלה ובכסף, שוכחת מקיומו של הקונפליקט. השמיים היו צבועים וניל, אך האופק היה מפויח. כשהחל המבצע, פתאום הכל נראה ברור: "הכל חוזר אדום יותר, מן השוחות ובצריחים, אמרי האם אנחנו מנצחים?", שואל הבן הנואש והמבולבל, כשלפרקים נדמה שהוא כבר אינו בין החיים ("מדוע קר לי, קר לי כל כך?", הוא תוהה, "זה לא מאוד מסובך", עונה אמו בריחוק כמעט מרושע). הכל שם: המפקדים גלויי המגף שנפלו להתפלל, הילדה שחמקה מן המסגד, הפרשים ברקע, הריח המר שעולה מן הרעשים והשמש, הטוב והרך, שנעלמים כליל בזמן מלחמה. שבן מדבר על תקופת קרבות, אבל קשה לומר שהוא המציא משהו: המלחמות בישראל - ותקופות החושך האיומות שמתלוות אליהן - חוזרות כמו שעון, אחת לשנתיים-שלוש. ובכל שנה, ביממה שבה השירים של אלברשטיין מושמעים בלי הפסקה, זוכרים שמות נוספים.
רק ש"תרגיל בהתעוררות" לא מדבר רק על מלחמה, אלא גם על היחס הפתולוגי של הישראלים אליה. הבן לא קולט שזה הדבר האמיתי, שנפל דבר, שמשהו חייב להשתנות. "אם כך בעצם, דבר לא קרה, אם כך הכל כשורה", הוא אומר, ואמו עונה: "תמיד היית עשוי לפשרה. אתה שובר את לבי, אני ממש לידך!". כמותו העם שלו, ששוכח חיש קל מהמלחמות וחוזר לחייו היומיומיים ולאדישותו הפוליטית, שבעטיה נשאר אותו ראש הממשלה מהשיר האחר בשלטון שנים כה רבות. בקטע היחיד בשיר שבו הדיאלוג מתהפך, ואלברשטיין שואלת שאלות, היא אומרת: "מתי בדיוק כל זה מתרחש?, "בזמן שכתבתם שירים", עונה הבן. "ומה איתם, אם כבר מדברים?", "נותרו למי שזוכרים". מי שזוכר את טראומת "צוק איתן" וירצה למנוע את המלחמה הבאה, יזכור גם את "תרגיל בהתעוררות". השאר ימשיכו לנמנם, לפחות עד שנשמע שוב פרשים.
הוקלט באולפן ?קאבום?, טכנאי הקלטה ומיקס: זיו וולפסון.