וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פייר, אני מה זה לא מאוכזב

ניב הדס

2.12.2006 / 12:54

העונה החדשה של ארץ נהדרת חושפת תכנית עם הרבה אומץ ותעוזה. ניב הדס מפרק לגורמים ומופתע מכמה שהוא מרוצה

ברבע לארבע לפנות בוקר, כשעל הרחבה של הדאדא צעק מישהו "סנופי דיסקו" וכמעט והצליח לגייס רכבת מפוארת מאחורי מותניו – רק הצפיפות הרבה מנעה זאת ממנו - הוסרו הספקות האחרונים בנוגע לתכנית פתיחת העונה של "ארץ נהדרת". אותם ספקות שהוזכרו לא נבעו מחוסר אמון ביכולות של הקאסט התמיד מרשים, או באיכות הכתיבה של צוות התסריטאים המוביל, אלא ביכולת של העם, אותה ישות מפוררת שמתקשה להגדיר לעצמה מכנים משותפים, לצחוק ביחד, כמקשה אחת, על התחלואות שמפעמות בקרבנו והופכות את הקיום שלנו לנס שחי על זמן שאול, כשמאתגרים אותו. ו"ארץ נהדרת" מודל 2006-2007 מאתגרת אותו אחושרמוטה, גם אם היא לא תמיד משכיבה אתכם על הרצפה. הבשורה היא, לפחות על פי תכנית הפתיחה, היא ש"ארץ נהדרת" היא לא רק הפקת המקור הכי מוצלחת בטלוויזיה המקומית כרגע, אלא גם תכנית בעלת חשיבות קריטית לישראל כמדינה, ששואפת להיות מתוקנת, ויכולה לקחת את הפצעים העמוקים ביותר שלה, ולצחוק עליהם בפה פתוח, אחרי הגרעפצים הכבדים של ארוחת שישי.

בעונתה החדשה מנצלת "ארץ נהדרת" את המנדט שניתן לה על ידי העם – שהגיע בזכות לובה ונשאר בגלל הרומנים - להקצנה מוחלטת של עמדות הבסיס שלה עם מתיחה מתבקשת ומשמחת של הגבולות שישראל – אחרי מלחמה ושבר חברתי וגיאו-פוליטי ענק - יכולה לקבל עם חיוך, שלא לומר צחוקים מתגלגלים, בליל שבת. עוד לפני הכותרות, היה ברור שמישהו כאן החליט להעלות את הרף עם מערכון פתיחה אמיץ על ישראל שאחרי פצצת האטום האיראנית. הדילוגים בין הדמויות המוכרות על גבול השטיקיות של קיציס (בתפקיד עצמו) ודב נבון (בפעם המי יודע כמה כאודי בן-דוד-פדרבוש המיותר – דמות שלא חזרה, וטוב שכך, במהלך התכנית עצמה) לבין הסיטואציה האפוקליפטית הקשה, אינם מובנים מאליהם, בטח שלא כשמדובר בשישי בלילה, ואפילו יותר, כאשר מדובר במערכון הפותח של העונה החדשה.

אחת, שתיים - שלוש!

אחרי הפתיח ששמר על צביונו מן העונה שעברה, המשיכה המתקפה בדיוק במקום שנעצרה ועם האווירה הרצויה – הפורמט המוכר והאהוב בדמות אולפנו החביב והחמים של קיציס אליו מגיעים כל שועי המדינה הרלבנטיים לשבוע האחרון, שאליו מתלווה אווירת האפוקליפסה המוקדמת שהותוותה. הנה אהוד אולמרט, ראש הממשלה למי שעדיין לא עיכל, קורא לחיילים להשתחרר ואף נותן להם הוראות תפעול למשרד הקב"ן. אל אולמרט הצטרפה ההימור שלי לתפקיד הדמות שתשחק אותה לאורך העונה כולה, אשתו האמנית עליזה, שלפחות על פי התכנית הראשונה התגלתה כהברקה. אליהם הצטרף עמיר פרץ, דמות שאין מנוס ממנה, אולם מנמיכה את הרמה בכל פעם שהיא עולה על המסך בצעקנות שהיא מקרינה (למרבה המזל מישהו כאן השכיל להבין זאת והשתמש בה במינונים נמוכים). מכיוון שאין כמו דב נבון בגילום דמויות של כלומניקים, היה זה אך מתבקש לתת לו תפקיד של פקד משטרתי שמחפש אחרי בני סלע ולמרות שהיו לא מעט אלמנטים צפויים באינטראקציה שלו עם קיציס, הטמטום שלו הפיג את המתח עם כל פריצה. דווקא דמותו של משה קצב, עדיין נשיא המדינה נכון לכתיבת שורות אלו, לא עברה את המטמורפוזה הדרושה. קצב היה השוס של העונה הראשונה, כאהבל שנכנס בשגגה למשכן הנשיא, אולם הקלון והבושה שהטיל במוסד הנשיאות לא הצליחו לתרגם את עצמם כיאות לדמותו העכשווית (למרות שיש לברך על שובו של התוכי מואיז). את החלק הראשון חתם אסי כהן כאורי גלר, במערכון שנמשך הרבה יותר מדי זמן. דווקא הדייקנות בחיקוי של כהן (מניאק מי שלא סופר השבוע עם פאתוס עד שלוש), שלקחה את האיטיות והסרבול בדמותו הטלוויזיונית של גלר, היא שהאטה את הפאנץ' והאיצה את הצורך ביציאה לפרסומות ושינוי אווירה.

כרגיל ב"ארץ נהדרת", רוב רובם של הרגעים החזקים במהלך התכנית, לא נבעו מהאינטראקציה הפרודית על אולפן שישי, אלא ברגעים היותר הזויים ולכאורה שוליים שלה (כך היה בעונות הקודמות עם לובה, חיזקי והרומנים). ההקבלה בין ארקדי גיידמאק לאוסקר שינדלר היא הברקה חזקה עם ביצי טיטניום (ומעניין כמה צופים מבינים את המשמעות העמוקה שלה), שלקחה דמות קיימת – גיידמאק של פרידמן - ויישמה אותה מחוץ לאולפן החמים, תוך מתן פרספקטיבה הולם לפסטיבל הנדבן שמהלך קסם סביבנו. גם האירוח של בני סלע אצל יאיר לפיד היה ניצול חכם של החיקוי המוצלח של מריאנו, לטובת מערכון קצר שמעבה היטב את התכנית מבלי לאבד עצמו לדעת לפני מתן הפואנטה. אל שני אלו מצטרף מערכון הצרפתים, שהיה השיא של תכנית הפתיחה, למרות שלא גילה לנו שום דבר שלא ידענו - שימו את טל פרידמן עם מבטא צרפתי, פיאה בלונדינית וספידו קטן ומצדי תמשיכו עד מוצאי שבת.

טעם של מי באנג

אחרי נפילת מתח וירידה ברמת ההומור - עורכי הדין המיותרים של קצב, שלא הציגו דמויות מספיק חזקות – פינג פונג סטנדרטי של אלי ומריאנו שמחזיר אותם קצת לימי השכונה של פעם - ולא ביקורת שטרם נשמעה על עורכי דין או הנשיא; ומערכון הבלוג שמנסה יותר מדי לבציע פראפרזה על סלנג טינאייג'רי ולומר משהו על "הנוער החלול של ימינו שכל מה שמעניין אותו זה התדמית" (ומה, את השולטים במדינה זה לא הדבר היחיד שמעניין?), אבל נופל להומור מבטאים משמים; הגיע הסיום, שהראה לנו מה הולך להיות הקאלט של כולנו לחורף הקרוב - הדיבוב של הטלנובלה הערבית לעברית כסיום בהחלט הולם, או אפילו, אם תרצו, מעז; הזוי ברמות שלא היית מצפה מתכנית קאנונית של שישי בלילה, עם מניירות של סטלנים ששתו כרגע את המים של הבאנג. ככה נראית ומרגישה תכנית שבטוחה בעצמה, בכישרונות שמעטרים אותה ובהומור שהיא הולכת להרביץ בנו (כולל, על הדרך, עוד כניסה תת-עלילתית במלחמת לבנון השנייה). כי באמת שחוץ מלצחוק על הכל – כולל מה שאסור – מה כבר נשאר לנו עד שאחמדניג'אד ילחץ על הכפתור?

  • עוד באותו נושא:
  • ארץ נהדרת

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully