וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האמן 17: דיוי בראל ושגיא שועלי

מיכל וילצקי

1.2.2007 / 10:41

הם מושפעים מאלי אוחנה, קרועים על שריף הילד הדרוזי, שומעים מוזיקת שמכנו, יושבים בקפה באצ'ו ואחראים ל'צילום בעם'

איזו מוזיקה אתם שומעים במהלך העבודה?

דיוי- קרוע על הפט שופ בויז ומרקורי רב.
שגיא- חובב את הטוקינג הדס וזקני צפת.

במהלך העבודה אנחנו שומעים סטים של טכנו: plastic man, Carl Craig, derrick may, ומייקל ג'קסון (שסגנונו מכונה אצלנו "שמכנו"). זה נותן לנו אנרגיה כשאין לנו כוח להעמיד את הפלאשים לצילום. שנינו ביחד קרועים גם על אהובה עוזרי, אריס סאן, ניל יאנג, שימעון בוסקילה, זוהר, דיקלה, רוקסי מיוזיק, ג'ינג'יות, דקלון, דני סנדרסון, השמחות, צ'רלי מגירה ושריף הילד הדרוזי.

מה יותר מזין - טלוויזיה, ספר או סרט?

דיוי – ספר, ספרים מוציאים אותי מעצמי.
שגיא- מת על סיטקומים אמריקאים ("מלך השכונה", "פרייז'ר", "כולם אוהבים את ריימונד" וכו'), ועל ערוץ חמש פלוס. התוכנית האהובה עלי הייתה "הרצועה" ז"ל. הומור אינטליגנטי ומפגר כאחד ( כמו העבודות שלנו).

אסתטיקה מאופקת-שורטת

אילו אמנים ויצירות השפיעו עליכם?

דיוי - הצלם תומס רוף והפט שופ בויז, שמציגים אסתטיקה מאופקת-שורטת. ואת רות'קו גם.
שגיא – הגול של אלי אוחנה מול אוסטרליה במוקדמות גביע העולם. פריצה סוחפת, עבר 2 שחקנים פלוס שוער וגלגול הכדור תוך כדי מעידה קלה. וגם את הצלם רוברט פרנק.

איזה נושא חברתי יכול להקים אותכם מהכורסא לפעול?

שגיא- המצב הפוליטי.
דיוי – קו העוני.

חפשו "שפיך" בגוגל

מהם הרגלי הגלישה שלכם?

דיוי - האינטרנט זה דבר מדהים, רשמתי בגוגל את המילה שפיך ויצא לי תמונה של בית.

מה הייתם משנים ברחוב מגוריכם?

שגיא – אני גר ברחוב קינג ג'ורג' ולא הייתי משנה בו כלום.
דיוי – אני גר ברחוב קורולנקו, רחוב מקסים שממוקם ליד דיזינגוף-בן-גוריון. הייתי מעתיק את הרחוב כולו דרומה יותר. אני לא סובל את הצומת המלוקקת והתיירותית של דיזינגוף ובן גוריון.

המקום שהכי נותן לנו השראה בעיר הוא קפה באצ'ו, בו אנחנו יושבים בשבע השנים האחרונות.

למי הייתם מכניסים מכות?

למי שנתן לנו דוחות של עשרת-אלפים שקל על תליית פוסטרים ברחבי תל אביב.

מה הרינגטון שלכם?

אין לנו רינגטון.

את מי הייתם מזמינים לדרינק על חשבונכם?

שגיא- את אלי אוחנה גיבור ילדותי לג'ין וטוניק.
דיוי – את שגיא למקיאטו קצר...

מי הייתם רוצים שיראה את התערוכה שלכם, חי או מת?

מישהו מפוצץ בכסף שמאוד אוהב את העבודות ונציגות מה-MOMA.

תיק עתונות:

שגיא בראל ודיוי שועלי הם 'צילום בעם': שני גברים בשנות השלושים לחייהם שהחליטו לפתוח מרכז ובית ספר לצילום. השותפות העיסקית בינהם, החדשה יחסית, הגיעה לאחר חברות ממושכת שהתחילה בימי לימודיהם במכללת הדסה והמשיכה ליצירה משותפת.

'צילום בעם' הוא לדבריהם "מקום שמאגד אנשים שמתחילים ללמוד וצלמים מנוסים יותר, מקום שבא מאהבה לצילום, בלי חוקים". לפני כ-3 שבועות הם חנכו את הגלריה של 'צילום בעם', מקום בו הם מתכוונים לתת במה ליוצרים פחות מוכרים, ולאמנים אותם הם מעריכים "גם ברמה האנושית". התערוכת הפותחת היא של בוגרי קורס "השפה הצילומית" שאינם צלמים מקצועיים.

חיבתם לאמנות לא מסחרית אילצה אותם לקחת סיכונים כלכליים רבים. "אנחנו קצת ילדים", הם מתוודים, "הקמת 'צילום בעם' היתה בית-ספר לעסקים שלימד אותנו אחריות בכל רמ"ח איברינו. למרות הקשיים, מקום עצמאי משלנו גורם לרגעים של אושר שלא ידענו קודם".

עבודתם כצמד התחילה באקראיות בקפה באצ'ו, בו שניהם יושבים באופן קבוע. "החלטנו שאנחנו רוצים להציג עבודה שלנו בקפה", הם מספרים, "לא ידענו על מה היא תהיה. בתקופה ההיא נהגנו לשחק המון מטקות, והחלטנו לעשות צילום שלנו משחקים".

את “the beach boys”, תצלום משחק המטקות, הם מזהים כמראה למשהו מהטבע האנושי. "יש כאן שני אנשים שמתמודדים עם אותה סיטואציה אחרת. אחד בטוח בעצמו, מקרין נחישות ומוכן לחבוט בכדור, והשני מביט חרד ומפוחד, כאילו הכדור לא יגיע לעולם. זה הופך למטאפורה" מסביר בראל.

נושא הגבריות שעולה ממכלול העבודות שלהם, הופך בשפתם הפנימית לשאלה "איזה מין גבר אני?". השאלה נשאלת ביחס לדימויי גברים מהתרבות הישראלית בהווה ובעבר: הדוגמן עם הקוביות בבטן, המאצ'ו, המיליטריסט, וגם יפה-הבלורית של ימי קום המדינה. "בסופו של דבר אנחנו גברים תל-אביבים, מקריחים, בני שלושים פלוס. אלו החיים", הם מודים בהשלמה.

חלוקת התפקידים בינהם ברורה: בראל הוא הרגיש והפסיכולגיסטי מבין שניהם, שועלי הוא הנון-סנסי. ההומור הוא חלק מהותי בעבודות. "אנשים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות לא עושים לנו את זה", הם מצהירים. כחובבי דחקה הם עושים אנלוגיה בין העבודות שלהם לבין תכנית הטלוויזיה "הרצועה" שירדה מהמסך: "הפריימים שלנו הם פריימים סתומים. כלומר מצב שאינו מפוענח לחלוטין בו הצופה נשאר עם רצון לעוד. זה כמו ההבדל בין 'הרצועה' ל'ארץ נהדרת' שם הכל מפעונח עד הפאנץ' האחרון". את השליחות הצילומית שלהם הם רואים בהעלאת שאלות. "מה משמעותי ומה זניח? זה לא מובן מאליו. פעולה דרמטית יכולה להראות הכי סתמית, ולהיפך".

"העבודות שלנו מורכבות מצילומים של פעולות שונות. אנחנו משתמשים ברקע הלבן של הסטודיו כדי לבודד אותן ולהוציא מהקשר. פתאום כל פעולה נראית פתאום מוזרה. בעצם, החיים הם פאקינג פעולות - פעולה אחרי פעולה אחרי פעולה - שלבסוף חוזרות על עצמן".

בנוסף לתערוכת הבוגרים פותחים בני 'צילום בעם' בשבת, 3 בפברואר, תערוכה בקפה סוניה בת"א (סימטה אלמונית), בה יוצגו עבודות של מיטב תלמידיהם.

'צילום בעם'- בית אלפא 13 תל –אביב. תערוכת הקורה "השפה הצילומית" עד 16 בפברואר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully