נדמה שאפשר היה לסכם את ניתוח השיר "רוצה בנות" בשורה אחת, או לפחות בפסקה, כי אנחנו אוהבים להכביר במילים. פענוח השיר גלום כולו בשתי מילים מרכזיות, שמם של מבצעי השיר, "חובבי ציון". מבלי להיכנס כאן לארוטיות הציונית המהבילה, שנודפת מגופות מיוזעים של גואלי אדמה יהודים, הרי שגם השם כפשוטו, "חובבי ציון", כש"ציון" משמש כשם פרטי, משל היה ציון נאנוס, או ציון ברוך אם רוצים להיות עכשוויים, יותר ממרמז לנטייה המינית האמיתית של הצמד.
אבל ציון, מושא התאווה האמיתי של "חובבי ציון", נעדר מהשיר. היכן הוא, שואלות בנות אשקלון, איה הנער שואלים צעירי כפר סבא: הסכיתו, אנו אומרים, לשורות הפתיחה של השיר:
"רוצה בנות רוצה את דנה טלי ושרון
וגם את רוני מאיה ולירון"
ציון אינו נפקד מהשיר. הוא נוכח אבל בהיחבא, בקול שני, נסתר מן האוזן. ציון מצוי בסופה של כל שורה בחרוז 'שרון / לירון / (ציון)'. להלן תרגול בבית: נסו לשיר שורות אלו ולסיימן ב"ציון". מתלבש ככפפה, לא כן?
"ולא אכפת לי גם מאיך שהן ניראות
כי מה שבא לי לעשות זה רק בנות"
הקונפליקט המיני של "חובבי ציון" ברור גם בהמשך השיר: לא אכפת לו איך שהן נראות, מתוודה אחד הרעים. ידוע לכולם, ממיטב סרטי הבורקס שלימדו אותנו כל כך הרבה על תרבות הנוער הישראלית ומעולם לא כיזבו, כי דמותם של מחוטטי-הפנים החרמנים, שאף פעם לא בחלו באף אישה - אם הייתה נודפת ריח דגים ואם הייתה קרושת-עור וצפודה - תמיד היו מתגלים בערוותם כבעלי זהות מינית מטושטשת. לבסוף, התיאבון ההורמונלי המוגזם שלהם היה סיפור כיסוי ללבטים הומוסקסואליים, ניסיון עקר להתקבל בחברה על ידי קריאת הקודים שלה והקצנתם.
במהלך אוטו-סוגסטי קלוש הוא מנסה לשכנע את עצמו, ובעיקר את שומעיו, כי מה שבא לו לעשות זה רק בנות. מי היה מאמין להצהרה כזו לו היה שומע אותה מפי זב-חוטם נלהב ומרייר? הרי ודאי שזו הצהרתו של בתול, שלא יודע דרכיו בנבכי אישה.
"במועדון מזמין לה וודקה רד בול עם לימון
אני רוצה שהיא תבוא אליי לישון
היא מחייכת ואומרת: 'בוא לרקוד!'
אני קורא למלצרית: 'תביאי לי עוד!' "
ידוע ברבים כי ברוב המקרים, הראשונים שמתייצבים על רחבת הריקודים לצד הבנות, הינם חברי קהילת הגייז, שלהם חוש קצב ותנועה מפותח. הרי גברים אמיתיים לעולם אינם מעלים על דעתם לפזז על רחבת הריקודים, לא כל שכן להתלהב מעצם רעיון הבעת רגשות ותחושות בעזרת הגוף. כמו גם הצעת המשקה, שאף היא תמוהה: מי לכל הרוחות מזמין רד-בול וודקה עם לימון במועדון?
ההצהרה, כי חובב הציון היה רוצה שתבוא אליו לישון, אינה מקרית. היא חושפת טפח אך מגלה טפחיים עסיסיות של אתלט יווני. אין זו מקריות, שדווקא השינה, אותה תרדמת לילה עמוקה, היא שהופכת למטרה הנכספת. אין כאן הצהרת תשוקה בלתי מרוסנת, תאוות בשרים שלא יודעת גבולות, או אפילו נהמה וולגרית סרת טעם אודות מידותיה הטובות של הבחורינה והחשק שהיא מעוררת בו, אלא דווקא רצון להתערסל בחיקה, כמו לקבל חיבוק ניחומים שירכך את הדרך לשינה מתוקה, יחזיר אותו לכירבולו העוברי בידי אימו. אולי על הדרך היא גם תכין לו כוס שוקו חם.
"פתאום קולט בצד את גילי ומיכל
הן בעניין ולהפסיד את זה חבל!
תראה איך שהן לאט לאט הן נצמדות
הן בעניין אבל בקטע של בנות..."
במשפט קצר מוסט הפרגוד מעל הלוקיישן של השיר: אם הייתם מבהירים מראש שאתם נמצאים במועדון של הקהילה ההומו-לסבית, לא היינו צריכים לטרוח לפשפש לכם כה עמוק בציציות השיר.
"ready for take off?
are you ready?"
תרגום מהיר משליך אותנו לעוד סטריאוטיפ חשוך, יש יאמרו פנינה לשונית, מימים עברו, שנשחקה כבר: האם אתה מוכן להמראה או שמא: האם אתה מתרומם? סימן השאלה גדול הוא מפונט 12.
"תראה את נטע איך רוקדת טראנס!
אני חושב אני צריך פה אמבולנס.
נראה שעכשיו זה סופי:
הלילה אף אחת כבר לא תחזור איתי!"
סימן הקריאה שמלווה את ההכרה בעובדת בדידותו של הזמר הוא סימנה של הקלה, אנחת רווחה. הוא פטור ממשחקי זהות, מניסיונות רופפים להעמיד פנים ואיברים אחרים. עתה, כשאין דמותה של בחורה מאיימת על חירותו, הוא מתפנה לשאלה האמיתית שמעניינת אותו:
"נוו איפה, איפה משה? כמה זמן?"
התשובה לא תאחר להגיע, אבל בינתיים אפשר לומר שהגענו לנקודת אל-חזור. אנו במחצית הדרך אל הווידוי, השחרור, היציאה אל החירות המינית שחובבי ציון כבר הצהירו בעצם שמם, ופרצו את הנתיב אל מאות-אלפי הומוסקסואלים מודחקים או מלאי לבטים, שאינם מוצאים מנוח.
"הוא כנראה בשירותים עם מעיין...
אני לא נשאר במועדון להמתין...
מזל שאלוהים ברא את יד ימין."
מי הוא מעיין? ודאי שאינו בחורה זהו שם אנדרוגיני מוכר. חובב ציון אמנם חווה הארה על נטיותיו המינית, אך בו בזמן עליו להסכין עם סצינת הלילה המועדונית, בה אדם לאדם זאב. הוא נותר בבדידותו, ללא חברים, כיד ימינו היחידה היא יד ימינו.
חושב על דנה טלי ושרון
חושב על רוני מאיה ולירון
ולא אכפת לי גם מאיך שהן ניראות
כי מה שבא לי לעשות זה רק בנות!
חושב על דנה טלי ושרון
חושב על רוני מאיה ולירון
ולא אכפת לי שזה לא אמיתי...
כי בדימיון שלי כולן רוצות אותי!
בדרכו חזרה הביתה, הזמר מגולל את התהליך שעבר חושב על אותן בנות בהן כביכול חשק, באופן העלוב בו ניסה לשכנע עצמו כי הוא סטרייט יבשושי. אבל לבסוף הוא מודה, כי "זה לא אמיתי". בדמיונו, כולן רוצות אותו, והוא מתנרמל על פי מציאות בורגנית בטעם קרקר. אך המציאות חזקה מכל דמיון: יש לקוות, שעוד באותו הלילה מישהו יכשיר לחובב הציון את הקרקע.