רוצה מציצה?

ב"חלון אחורי" של היצ'קוק משנת 1954 סובל גיבור הסרט (ג'יימס סטיוארט), מפגיעה ברגלו המקרקעת אותו לדירתו. מתוך שעמום הוא מתחיל לעקוב בדריכות אחר חייהם האינטימיים של שכניו: רקדנית יפת גוף המתחזקת מספר מחזרים, זוג הנמצא באופוריה של ירח הדבש, גבר ואישה מבוגרים שחיי הנישואים שלהם מדרדרים לאסון. כאשר העלילה מתפתחת נכנסת לתמונה גם חברתו, ליסה (גרייס קלי) – אליה הוא מתקשה להתחייב, ואט אט אנו מבינים כי המציצנות האובססיבית שלו בשכניו היא איננה אלא הקרנה של הפנטזיות והחרדות הגבריות הבסיסיות שלו מקשר עם אישה. אבל מה היה קורה אילו "חלון אחורי" היה נצמד דווקא לתודעתה של ליסה? אחרי מי היא הייתה בוחרת לעקוב? אילו פנטזיות הייתה מנסה לממש? איזה סוג של גילויים היו מרגשים, מעוררים או מפחידים אותה?

"דרך אדומה", סרט הביכורים של הבמאית הסקוטית אנדריאה הולנד מנסה לפתוח צוהר אל הטריטוריה הסודית הנעדרת מרוב סרטי הקולנוע, שעדיין נעשים, מה לעשות, על ידי גברים - טריטוריית הפנטזיה הנשית. סרטה של ארנולד מוכיח שכן, יש סקס אחר. צריך רק לשנות את נקודת המבט והסיפור המוכר והשחוק של גבר אישה נראה שונה לחלוטין. במרכז עלילת "דרך אדומה" ניצבת ג'קי (קייט דיקי) אישה בשנות השלושים המאוחרות לחייה העובדת בחברת אבטחה כמפקחת על טלוויזיה במעגל סגור. מעשרות המסכים הנפרשים מול עיניה משתקפים חייהם האינטימיים של תושבי העיר. ג'קי מפיקה הנאה ניכרת מההצצה שמעניקה לה גם סוג של תחושת שליטה. היא עצמה משותקת מבחינה רגשית, כנראה בגלל טראומת עבר שפצעיה עדיין לא הגלידו. ממש כמו הגיבור מ"חלון אחורי" גם ג'קי משתמשת בחייהם של אחרים כדי לחפות על העקרות שבחייה שלה.

כל זה משתנה כשיום אחד היא מבחינה במסך בבחור המתנה אהבים עם נערה צעירה בחצר אחורית. ג'קי מגלה לפתע כי הבחור מוכר לה. הצצה נוספת, והיא מאבדת לחלוטין את עשתונותיה. הגילוי המסעיר מניע אותה לחפש אחר הגבר שמתגלה כקלייד, אסיר לשעבר ודייר ב"דרך אדומה", בניין הרוס ומתקלף בפאתיה התעשייתיים והמוזנחים של גלאזגו. ג'קי מתחילה לפתח כלפיו אובססיה של ממש, ואט אט מתגלה הקשר שלו לעברה הטראומטי. כשסוף סוף היא נפגשת עימו פנים אל פנים- האירוע מוביל להתפתחויות דרמטיות בלתי צפויות ששיאן בסצנת סקס - מהחושניות והגרפיות שנראו על המסך בזמן האחרון. סרטה הארוך הראשון של אנדריאה ארנולד (היא זכתה עוד לפני כן באוסקר על סרטה הקצר "Wasp") הוא הראשון בפרוייקט Advanced Party שמפיקה חברת "זנטרופה" של לארס פון טרייר. הפרוייקט השאפתני מתעתד להפיק שלושה סרטים של שלושה במאים שונים המתבססים על אותן דמויות.

את הפרק הראשון מביימת ארנולד בסגנון אקספרסיבי מרשים. היא מייצרת סביבה קולנועית מנוכרת ומטרידה ומשתמשת בנוף האורבני המתפרק כמטאפורה יעילה לתיאור ההתפוררות הפנימית של הגיבורה. ארנולד מצטיינת ביצירת אווירה מעיקה והשימוש האפקטיבי בצילום כתף (הצלם: רובי ריאן) ובסאונד (היא נמנעת כמעט לחלוטין משימוש במוזיקה) - מעידים על קרבתה הסגנונית לאנשי ה"דוגמה".

יתרון נוסף שעובד לטובתה היא ההופעה המרשימה של קייט דיק, שחקנית תיאטרון סקוטית, שזהו תפקידה הקולנועי הראשון. דיק המסוגפת רחוקה מלענות על דרישות היופי ההוליוודיות אך מצליחה לייצר עוצמה שמתחזקת ככל שהסרט מתמשך. גם שחקני המשנה: מרטין קומפסטון המצויין (שהתגלה ב"16 מתוק" של קן לואץ') כסטיבי, שותפו לדירה של קלייד, ונטלי פרס כחברתו, אפריל – נותנים פה הופעה מצויינת. כל אלה מצליחים לחפות על החולייה החלשה של הסרט- תסריט מעט בוסרי שהולך ומאבד מאמינותו ככל שהסרט מתקדם. ובכל זאת, בעיקר בזכות החזון הויזואלי שלו, "דרך אדומה" מצליח לייצר חוויה קולנועית שממשיכה להדהד גם ימים רבים לאחר הצפייה ובהחלט מציב רף ציפיות גבוה לסרטי הפרויקט הבאים שיופקו בעקבותיו.