וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מי בעד חיסול הטרור?

רותם דנון

22.6.2007 / 12:12

"פלאנט טרור", חלקו של רוברט רודריגז בפרויקט "גריינדהאוס" הטראשי, הביא את רותם דנון לכדי הנאה מושלמת

מ"חסין מוות", חלקו הראשון (בהפצה בינלאומית בלבד) של פרויקט "גריינדהאוס" יצאתי מרוצה, אך מסויג. המעבר דרך כיכר רבין הנקייה, לצפייה בו בהצגה ראשונה בקולנוע "גת" המחודש והיפהפה, הביאו אותי לדיסוננס קשה: עד כמה אני רוצה את טרנטינו כבמאי מחוות; עד כמה לגיטימציה יש למוצר שהוא לא רק מחווה לז'אנר מטונף, אלא גם לאריזה שהכילה אותו – קולנועים זולים ומלוכלכים – בשנת 2007, בסינפלקסים מצוחצחים, או באולמות כמו "גת". זה הביא אותי להרהורים על ההשקעה הכספית הלא מבוטלת ב"גריינדהאוס", שעומדת בהסתכלות מסוימת, בסתירה אידיאולוגית לרוח הז'אנר עצמו.

אבל כל זה שקע, ולחלקו של רוברט רודריגז בפרויקט, "פלאנט טרור", הגעתי "נקי". כאן, המעבר דרך ככר דיזנגוף המטונפת, בינות הפאנקיסטים דורשי-השקל, לחן 1, שהוא אמנם האולם האהוב עליי בארץ, אבל מצד שני – הוא נעדר הפינפון של "גת", והכי חשוב – להצגה מאוחרת, חשוכה ומעוטת קהל, הביא אותי למצב של הנאה מושלמת.

אז שאפו לרוברט רודריגז. לא רק שנהניתי יותר ב"פלאנט טרור" מאשר ב"חסין מוות", אלא גם שרודריגז, כך נדמה, במאי שמחלק את זמנו בין עשיית דברים שהוא ממש אוהב ("עיר החטאים") ומחוות לטראש עליו התחנך (סדרת "אל מריאצ'י", "סיוט בחדר המורים"), לבין היותו שכיר חרב יעיל בהוליווד (סדרת "ספיי קידס"), ממקסם את יכולותיו בפרויקט הזה. הוא לא רק עושה מחווה מושלמת לז'אנר הזומבים וסרטי האקספלוטיישן בכלל, אלא גם כרגיל – עושה הכל, והפעם באמת הכל. רודריגז הפיק, ביים, כתב, הלחין, צילם וערך את "פלאנט טרור", וגם שימש כאחראי על האפקטים המיוחדים.

יס פלאנט

במובן מסוים, אם לוקחים בחשבון את היכולות הקולנועיות של היום; מקוריות; המחווה שבו לאבות הז'אנר ובד בבד, השימוש ביסודות הבי-מובי'ז של אותו ז'אנר; הופך "פלאנט טרור" של רוברט רודריגז לסרט הזומבים הטוב בכל הזמנים. יש לי הרגשה שאפילו הגורו ג'ורג' רומרו ("ליל החיים המתים", "שחר המתים") יסכים על זה. רקדניתה גו-גו צ'רי דארלינג (רוז מקגאוון, שחולקת את שני הסרטים - ב"חסין מוות" היא בתפקיד 'פאם') מובילה יחד עם האקס שלה (פרדי רודריגז) מאבק לילי של עיירה בטקסס, בהמוני זומבים שמשתלטים עליה, אוכלים את רוב התושבים והופכים את המיעוט הנותר לבני דמותם. הליהוק המעולה, מלבד מקגאוון, הכוסית הקטלנית שנראית כמו אנג'לינה ג'ולי 2.0, כולל גם את ג'וש ברולין בתפקיד אכזרי, מרלי שלטון כאשתו, בדמות שנראית כמו קלאסיקה של סרטי אימה, נאבין אנדרוז ("אבודים") כמדען תאב בצע ועוד רבים, כולל הופעת אורח מצד החבר ברוס וויליס.

רודריגז, שפרויקט "גריינדהאוס" נולד מחזון שלו לסרט זומבים שמחווה כולו לתקופה המתקתקה והמעופשת של הקרנות החצות מלפני ארבעה עשורים, ראה במהלך השנים האחרונות כיצד הז'אנר זוכה לעדנה מחודשת, עם סרטים כמו "28 יום אחרי", הרימייק ל"שחר המתים" ואפילו עם רומרו עצמו, שהמשיך לפעול עם סרטים כמו "ארץ המתים". ההחלטה שלו, של טרנטינו ושל האחים וויינסטין להשקיע בכל זאת ב"פלאנט טרור" ו"חסין מוות" אולי תירשם כצעד עסקי גרוע בדברי ימי הקולנוע, אבל בסופו של דבר – גם כערך מוסף שכל כך חסר בעשייה של היום, והפתיחה של קיץ 2007 בהוליווד מראה את זה משבוע לשבוע, עם המשכונים ציניים לכל פרנצ'ייז עבש. ואם כבר מזכירים את סרטי הקיץ, ואני מזקק מכל האספקטים את ההנאה שלי גרידא, אז "פלאנט טרור" הוא כרגע ההצגה הטובה בעיר. מצחיק, מפחיד, סוחף, בומבסטי, מעניין מצד אחד כמחווה ועומד מצד שני כמוצר קולנועי בר תוקף לכל דבר ועניין.

ארגון טרור

מאחורי המורסות המוגלתיות של הזומבים ב"פלאנט טרור", מסתתרת תמה מרתקת. רודריגז בחר למקם את סרטו בעיירה טקסנית שכוחה, מיקום קלאסי לסרט אימה. אך גם כזה שמבטא את הפחד של האמריקאים בכללותם, שגם אם הם אינם שוכנים באחת מהערים הנוצצות של החוף המזרחי או המערבי, האיומים הקיומיים שעלולים להפר את שלוותם המנומנמת יגיעו גם אל חלקת אלוהים הפרובינציאלית שלהם. ובדיוק כמו שהפוליטיקה המערבית של המאה ה-21 משחקת על הפחד מאותו ציר רשע עלום, במקום לבדוק מדוע הוא בכלל נוצר, כנ"ל גם הוליווד, שתמיד דורשת בשלומה של וושינגטון ומאמצת את הכלים הנתעבים ביותר של תעמולה פוליטית לטובת עלילות אינסטנט של סרטי קיץ. כך החליף הערבי את הרוסי כדמות המאיימת על ג'ון וג'יין דו ועל דודם סם, וכף החליף הטרור על פניו הבין-לאדניות את הנשק הגרעיני השוכן בערבות סיביר.

רודריגז משחק על הקלף הזה באופן מושלם, ובין שריטה אחת בצלולויד לעבודת ארט "אקספלויטיישנית" מושלמת, קורץ כל הזמן להווה ומחבר אותנו חזרה למציאות, עם בסיס עלילה שמדבר על נשק כימי שהגיע בחסות המאבק באל-קאעדה מאפגניסטן. שימו לב לדיאלוג הזול במכוון שמחבר את הנשק חזרה לבין-לאדן, דיאלוג שבא דקות ספורות אחרי הופעת אורח מבריקה של טרנטינו, שמכניס לסרט דיאלוג אחר – טרנטינואי מובהק, בין תוקף אלים לבין קורבן שמזכירה לו את אווה גרדנר. חיבור מושלם בין המחווה של הצמד להוליווד של פעם, לבין הביקורת שלהם לזו של היום.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully