תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

היוצר עומד על נייר. ביתו לבן, ריק. יש לו רצון לדייק במילים. הוא הרי תמיד דייק במילים. הנייר ריק, בהמשך ישחיר, יאפיר, יימחק, ימולא שוב. אבל העמידה על הנייר, היא ההתחלה. כל פעם. של כל פעם. כל סוף תהליך יתחיל שוב, על מנת לספר, עם נייר ריק; היוצר יעמוד על נייר עד סוף חייו. חיי תלות, חיי מעגל שלא נגמר.

בסופו של דבר, קבלת התהליך של העמידה על הנייר, תקבע את העמידה העצמה, שתקבע את תהליך קבלת העמידה העל הנייר שתקבע את העמידה על הנייר. בתחילה, אתה צריך לעמוד על נייר. בסוף, אתה צריך לעמוד על נייר. אתה צריך לעמוד על נייר בשביל להתחיל משהו שכבר הסתיים אצלך.
ואז שוב.

כיסוי ראש שמלווה לצילום עטיפה זה דבר טוב רק לשאלות של אחרי; אחרי הנייר המלא, שמוגש אל הצד השני, שמוגש עם כיסוי מחשבתי. השינוי צמח כבר; עכשיו הוא מתחיל שוב אצל הצופה החדש. זה לא בידי היוצר. הרי על כך אין תשובות ממילא. תהליך מעגלי של יצירה מגיע, בין היתר, עם תמונת פרצוף מוקרב כזבח; תמונה אפורה. כיסוי ראש. עיניים מביטות. בסוף התהליך אתה בדיוק כמו שהיית בתחילתו, נקודת הסיום המעגלית היא ההווה הלא מושג כי היא משיקה להתחלה, אומנם אחרת, אבל בסוף מעגל עומדת רק נקודה אחת שאי אפשר להצביע עליה, אלא רק עמידה על נייר. נקודה שמתחיל בה יופי.

תמונה אפורה. כיסוי ראש. עיניים מביטות; זה יכול להיות גם בתחילת תהליך. השינוי צומח וכמעט כבר מבוסס, אויבים גדולים – מטופחים - על ידי עצמך כבר יכולים להיות מועברים אל הנייר; כאשר אופיינו על ידי עצמך, כאשר נעמדו על נייר כנושא הופשלו מכנסיהם והתאיידו. התביישו והלכו. בכך סיום. בכך התחלה. הוא כבר הגיע. הוא כבר נמצא.

אלבום ראשון ("אביתר בנאי") עם תמונה מטושטשת, לא מפוקסת במודע, אלבום שני ("שיר טיול") עם עטיפה של שני קצוות שמסמלים זגזוג רוחני אל אלבום שלישי עם הדבר עצמו, האוסף הנפשי, הבחירתי, הכמעט קורבני; כשאתה שלם אתה יכול לשים את עצמך למשחק על ידי אחרים. אתה לא מתעסק בדברים שהפריעו לך בעבר. זאת אומרת, אתה לא מתעסק. אתה רק משיק את עצמך, אל עצמך. משיק. באופן אירוני, בחברת תקליטים אחרת, קלוז אפ היוצר וסגנון העטיפה האפור הנ"ל הוא "אוסף המיטב", והנה, הפשטות, הפרצוף, האמת, זה האוסף של כל מה שעברת. כל מה שנותר זה לקום, להאמין. נגמר הטיול, מתחיל טיול חדש. איש חדש בעולם.

* כשאני במצב רוח טוב, אני מחפש אנשים עם אפצ'י בשביל להגיד להם לבריאות. מחפש, מריח, יוצר קשר עין, ואז. עליבות מצב הרוח הטוב שלי מסתובבת עם פלפל גרוס בכיס המעיל בשביל ליצור אפצ'ים. ואז.

כשאני במצב רוח טוב, אני מחפש אנשים שרוצים לעבור במעבר חציה, אומר להם לעמוד, גונב אוטו, ואז נוסע לעצור להם. אני מסתובב ברחובות העיר.

כשאני במצב רוח טוב אני יוצא מזה ורואה שאביתר בנאי כבר קנה מתנות לכולם.

אביתר בנאי, "עומד על נייר", 2005, הד ארצי.
צילום עטיפה: איבון מיקלוש
פיתוח אינפרא אדום: לי ינור