שוק קח-תן

ההתחלה הייתה מבטיחה. מבצע ההתרמה "לתת", ששודר אמש בערוץ 10, נפתח במונולוג קצר של אשרת קוטלר. נעימה ומקסימה כתמיד, היא צלפה מפיה כתב אישום כתוב ומוגש היטב – בשם מיליון ושש-מאות אלף העניים שחיים כאן - כנגד ממשלתנו האטומה. לרגעים קצרים, קצרים מדי, נדמה היה שלפנינו משדר התרמה מסוג אחר. אלא שתוך שניות ספורות השתלט על השידור צבא צמא-כסף וזמן-מסך של חברות מסחריות, דחק את קוטלר אל שולי הפריים והראה לכולנו מי הבוס. בנק הפועלים, אם לא ידעתם, "נותן מכל הלב".

עוד לא הספקנו לומר "שטראוס – נותנים באהבה", וכבר עלתה על המרקע שקופית מעוצבת באהבה, ובישרה לנו באהבה ש"יש לנו מקום בלב לכולם – שופרסל". הרומנטיקה נמשכה עם פריצה חיה למפעל "אוסם" ביוקנעם, לשם נשלחו רודריגו ואילנית לוי, כדי להעביר לכל בית בישראל דיווחים שוטפים מן השטח. לא חלפה דקה וקיבלנו איתות מזירת התרחשות אחרת. אלייך ציפי שביט במרכז שירות הלקוחות של "אורנג'". הפארסה המבחילה שהתרחשה אמש על המסך, הגיעה לשיאה כאשר מנכ"ל אורנג', שמש העמים, מר דוד אבנר, הודה למאות עובדי אורנג', ש"התנדבו" להופיע למקום עבודתם כדי לסייע בריכוז התרומות של הציבור הרחב. אין גבול לציניות; הרווח התדמיתי העצום שאורנג' הפיקה אמש נעשה על גבם של מאות מוקדנים, רובם סטודנטים או חיילים משוחררים, אשר שכרם הזעום ממילא – לא שולם.

ערוץ 10 הניף אמש בגאון את הדגל החברתי. אין ספק; קריאה בגנות עוול, אטימות ושרירות-לב, היא צעד ראוי לכל הדעות. אולם, לפני שמביטים בדגל צריך לבדוק היטב מי מניף אותו. הנה תזכורת קצרה: בראשית 2003, בעקבות קשיים כלכליים, נכנס ערוץ 10 להקפאת הליכים. בגיבויו המוחלט של החוק, החליט בעל הערוץ – המיליארדר החינני יוסי מימן – למנוע ממאות רבות של ספקים עצמאיים את שכרם, בעבור שירותים שהעניקו לערוץ במשך החודשים פברואר-מארס. חברות הפקה קרסו; פרילנסרים נותרו עם בור עמוק בחשבון הבנק; כל מי שלא היה קשור עם הערוץ ביחסי עובד-מעביד אולץ לחתום על הסדר-נושים דרקוני, לפיו יקבל כמחצית מגמולו, ובתמורה, לא ידרוש את החצי השני לעולם.

מבצע ההתרמה שניהל אמש הערוץ נועד להניח צלחת מלאה על כל שולחן חג בישראל. המטרה, מיותר לציין, ברוכה ואצילית. ואף-על-פי-כן, ההתקוממות היא בלתי נמנעת. ארגון, אשר לפני ארבע שנים הוריד משולחן החג של מאות מעובדיו את הצלחת, מתפאר כעת קבל-עם ועדה על חלקו בהנחתה של צלחת מלאה על שולחנם של אחרים. אמת, רוב העובדים שנפלו קורבן לאותה תרמית מתועבת משנת 2003 אינם רעבים ללחם ואינם נמנים על אותם מיליון ושש-מאות אלף מוכי גורל. אך יחד זאת, כפי שציינתי קודם לכן, עם כל הכבוד לדגל, לפעמים יש לבדוק מי מניף אותו.

הימים שלפני ראש-השנה הם תזמון מוצלח למדי למבצע התרמה שכזה. אווירת החג, שמעלה אצל כולנו את המרכיבים הסולידאריים, בוודאי עשויה לזרז את שליחת היד אל הכיס. שולחן חג ריק הוא אכן דימוי שמניע לפעולה. ויחד עם זאת, יש לזכור שרבים מאותם מיליון ושש-מאות אלף עניים כלל אינם מתכוונים לציין את ראש השנה. כן, כנראה שישנם גם כמה ערבים רעבים. והרי עבורם א' בתשרי הוא יום ככל הימים. מבצע התרמה כמו זה שנערך אמש, משול להפניית גב כלפי העניים הערבים, אשר שולחן-החול שלהם לא חשוב פחות משולחן-החג של שכניהם היהודים. שדה הפעילות של ארגון "לתת" – לפי המניפסט שפורסם על-ידו – מתבצע על בסיס שוויוני וכולל את כל המגזרים. הבחירה בארוחת החג כמסגרת-על לקמפיין ההתרמה הנוכחי אינה מלמדת על טיבו של הארגון – שאינו מוטל בספק – אלא על טיבה של הסולידאריות בחברה היהודית. סולידאריות בע"מ.

בלילה, עם בטן מלאה – תרתי משמע – נכנסתי לאתר האינטרנט של ארגון "לתת" והשארתי שם 50 שקל. לעזאזל עם אורנג', שופרסל וערוץ 10; אלוהים ישמור - מיליון ושש-מאות אלף עניים, רק שיהיה להם מה לאכול.