וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שלום שלום ושלא תבואו בחלום

בן זילכה

3.12.2008 / 1:01

המאמץ הנוכחי של שלום עכשיו להיות קוליים ומודעים לעצמם מסתיים עם ריח רע של זיעה. בן זילכה יפה נפש

הפוליטיקה של שנות השמונים עוד היתה רווית להט. אחרי המהפך, זה היה העשור הראשון שבו שני כוחות גדולים התחרו על הבכורה ובכל מערכת בחירות היצרים שולהבו מחדש, לא מעט בזכות התותחים הכבדים ששלפו היריבים המרים – דודו טופז והגשש החיוור בפינה של שמעון פרס, וספי ריבלין בפינה של בגין ושמיר. ב-1990 השיר "למה לי פוליטיקה עכשיו" של משינה כבר הפך ללהיט הגדול באלבומם החמישי וניבא את סוף התקופה. רצח רבין, התנפצות חלום אוסלו, חילופי הממשלות חדשות לבקרים והשחיתויות שהחלו להיחשף אחת אחרי השנייה, הצליחו להמאיס את הפוליטיקה כליל. במקביל צמח ממסד חדש בישראל – ממסד תאגידי – שהחל לנגוס במהירות בעוצמתו ויוקרתו של הממסד הפוליטי. עלייתם לאוויר של הערוצים המסחריים, כבר סיפקה לציבור הישראלי בידור מזן חדש. עכשיו לך תעשה פוליטיקה תחת עינו הפקוחה של האח הגדול. איך כנס פוליטי יכול בכלל להתחרות במפלצת הרייטינג הזו?

נדמה ש"בשלום עכשיו" סימנו את האויב החדש, וזה לא אביגדור ליברמן. על ההזמנות שמחלקת התנועה מזה שבועיים לסדרת הרצאות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני מאויר מסך טלוויזיה מנופץ, תחת הכותרת "צאו מהקופסא". בחלק הפנימי של ההזמנה בולטת שפה מגזינית, שאולי אפשר לתת לירחון הגברים "בלייזר" את הקרדיט עליה: "שלום עכשיו", נכתב שם, ומיד אחר כך נפתחות סוגריים "(כן כן, החברה האלה שצועקים בהפגנות, שנורא רוצים שיהיה פה שלום, נו אלה שנגד התנחלויות, אז הם) מזמינה אותך לסדרת מפגשים (אפלטונים לגמרי, אפשר להירגע) ומציעה לך (וגם לך) הזדמנות לראות את המצב שמסביב מזווית אחרת (הקטע הזה, שקוראים לו כיבוש, אז על זה) ולשמוע מה יש לאנשים שמאחורי החדשות (לא בובליל) להגיד בנושאים האלה".

הדיבור מתיימר להיות מודע לעצמו, להיחלץ מהקלישאה שכנס שמאל עלול ליפול אליה, כזו שמצמצמת אותו לכדי דיון עבש, משעמם ואפרפר. ועם זאת, ההרצאות עצמן (בכל יום רביעי באוניברסיטת תל אביב, עד ה-24 בחודש) אמורות לתקוף את החשיבה הדוגמתית, זו שבהזמנה מנוסחת כך: "היהודים הם הטובים, הערבים הרעים, המתנחלים הפנאטים, השמאלנים הומואים, אהוד יערי מפחיד, צבי יחזקאלי חתיך ונעבור לפרסומות". יחזקאלי, שיתארח באחת ההרצאות, מוצג שם כ"ראש הדסק לענייני ערבים של חדשות ערוץ 10, אומרים שהוא מבין בנושא, בואו לבדוק מקרוב" ולפרטים והרשמה "דברו עם תמי, אם היא לא עונה, תשלחו לה מייל, ואם גם לזה היא לא עונה, אין ברירה, כנסו לאתר של שלום עכשיו ותתלוננו עליה!". אם חשבתם שעמוס עוז ודויד גרוסמן הם הפנים החדשות של השמאל, אז עכשיו מתברר שהשמאל החדש הוא בכלל רון פונדק על השער של פנאי פלוס. כאילו, סופיין אבו זיידה רולז!

הסקס אפיל של האקטיביזם

כל מתבגר מצוי יודע היטב שהדבר הכי לא קולי שאפשר לעשות הוא לנסות להיות קול. הזיעה הניגרת מתוך ההזמנה של שלום עכשיו, במאמץ להוכיח שהתנועה בעניינים, מריחה רע גם לבעלי חוש ריח סביר. שפת הרחוב נראית מלאכותית במקרה הזה ואפשר להבחין שהיא זרה למעצבי המודעה. מהסיבה הזאת היא גם מגומגמת. ועם זאת, יהיה זה קל מדי לפטור את העבודה בטון לעגני. גם הפוליטיקה רשאית לנסות לפלס לה מקום בין אופני השיח שהשתרשו כאן בשנים האחרונות והמאמץ שהשקיעו בשלום עכשיו להתאים את עצמם לרוח התקופה, לא מופרך לגמרי.

אם כבר, ההזמנה הזו דווקא מפספסת את מה שמונח לה מתחת לאף. מאז תחילת המילניום, במקביל להתעצמותה של כלכלת השוק החופשי, גם כוחות הנגד הצליחו לחזור לתמונה ואיתם גם השיח הפוליטי. המושג אקטיביזם הפך שגור רק בשנים האחרונות ואם רוצים הוכחה ניצחת לסקס אפיל שלו, הרי שרק החודש אפשר היה להיתקל בשתי פרסומות – אחת של תפוזינה, שבה הדוגמנית היא חלק מקבוצת מפגינים צעירים ונחשקים, שמתועדים בסצנה שמתכתבת בברור עם ההפגנות הסוערות נגד הגלובליזציה, והשנייה – פרסומת לכרטיס אשראי כלשהו – שבה הגיבור הוא מנהיג סטודנטים נזעם שמוביל שביתת רעב. כאן אולי המקום להזכיר שוב את דב חנין ולהקתו, שבבחירות האחרונות בתל אביב היו מי שבחרו לא לתת להם את קולם, דווקא משום שעיר לכולנו סומנה כטרנד. כך שאולי דווקא אותה נערה פותה, שהיתה נוהגת להניח את ידה על פיה ולפהק בהפגנתיות בכל פעם שמישהו היה אומר משפט שמסתיים ב"איזם", אולי דווקא היא צריכה להתעורר, לצאת מפוזיציית הקארי ברדשאו שלה ולהבין שהיי, שטחיות זה הכי ניינטיז. ובדיוק לבור הזה ההזמנה של שלום עכשיו נופלת: הדיבור המאגניב שמוצג שם הוא לגמרי שנות התשעים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully