הקדימונים של "שבוע סוף" היו אחד הדברים הכי מגניבים שאפשר היה לראות בטלוויזיה שלנו בחודש האחרון. על רקע "שישי חם", שיר החשיש המעולה של שמוליק קראוס, נצפו כל משתתפי התכנית עושים שמח באוטובוס ישן ועשו חשק לראות מה יקרה איתם בעונה הבאה. האם בעקבות המומנטום (שהגיע גם כתוצאה מהסכסוך בין ידיעות אחרונות לקשת, מה שהוליד פמפום של "שבוע סוף" בעיתון של המדינה) והאהדה המתגברת, יצליחו ברשת לתרגם את הפופולריות של מותג "תכנית הבידור המרכזית" שלהם גם לשיפור הרמה?
צפייה בתכנית הראשונה לעונה לימדה, שוב, שפרומואים לחוד ומציאות לחוד ובזמן שבמחלקת הפרומו עושים יופי של עבודה בצוות "שבוע סוף" עדיין דרוש מאלף שיחזיק ברצועות קצרות וקשוחות את הטאלנטים שלו. "שבוע סוף" חייבת לחתוך בשומנים והשיפולים, להדק את הפורמט, להפסיק לנסות להיות "דומה אבל לא יותר מדי" ל"ארץ נהדרת", לעשות מה שנכון לה ולהתחיל לעשות שימוש נבון יותר בכישרונות שיש בה (איפה עידן אלתרמן?). מה תורמים בדיוק עפר שכטר ורותם אבוהב כשהם מצטרפים אקראית לאורי גוטליב לקריאת החדשות? האם לא עדיף שאת התפקיד הזה יעשה אדם אחד עם ניסיון שכבר מזוהה איתו ועל הדרך גם ייצוק פנימה את האישיות שלו? הרעיון כאן הוא שיהיה משתתף אחד שיהיה קול ההיגיון, יעשה סדר בבלגן ולא יגלם דמויות אחרות. החשש שמא גוטליב יושווה לאיל קיציס לא צריך להוות כאן שיקול, מה גם שבכל מקרה זה מה שיהיה. בינתיים, האנומליה התפקודית של כל השלישייה הזו רגע אחד הם מנחים ומגישים ורגע אחר הם משחקים במערכון רק מגבירה את אווירת הברדק ומוציאה את כולם כשידם על התחתונה; לגוטליב אין פוקוס ואבוהב ושכטר נמצאים על תקן של ממלאי מקום עם ייעוד לא ברור.
אבל יש נקודת אור
בכלל, למרות הניסיון הניכר (השילוב בין הישרדות לקיצוץ בתקציב הבריאות, הטייק אוף העילג אך חביב ל"מסודרים"), "שבוע סוף" עוד לא השתחררה מאווירת השכונה (בחייכם, עד מתי יצפאן ידבר בג'יבריש ואנשים ימשיכו לחשוב שזה מצחיק?). גרוע מכך, גם כשהיא מנסה להרים את הרמה, היא חסרה קורלציה בין הנושאים שלכאורה נידונים, לבדיחות והפאנצ'ים הנמוכים שבסופו של דבר ממלאים אותם. בין אם מדובר בסאטירה מאולצת ולא פוגעת (מערכון הייעוץ הזוגי עם הפאנץ' על אהוד ברק שהיה יכול להיות חד אם רק היתה לו אחיזה במציאות), או שירי הגדעון קלבסה שנזרקו לעבר שר החינוך גדעון סער (נקודת השפל), יש כאן חוסר התאמה חורה. גם כשמורגשת המחשבה מאחורי מערכון, הוא חסר את הפינס בקטנות - השפה, המימיקות, האריזה הגראפית.
מה שמשאיר אותנו עם נקודת האור הבוהקת ביותר של "שבוע סוף" שני כהן. אם היה כאן למישהו שכל היו בונים את כל התכנית סביבה והופכים אותה לסטארית שמגיע לה להיות. בניגוד לגסות של מיקי גבע ואלי יצפאן, לכאורה הכוכבים הגדולים כאן, כהן בולטת באנדרסטייטמנט שהיא מכניסה לכל דמות מאורלי וילנאי (הרגע הכי מצחיק בתכנית) ועד למטיילת בתאילנד. כבר בעונה שעברה היה ברור שכהן היא רמה מעל לכל מי שמסביבה, ואם רק יתנו לה להראות את זה, כולם יצאו נשכרים.