וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שי מקורי לחג

עינב שיף

18.9.2009 / 17:37

בין העציץ למארזי הדבש והיין, דיסק ישראלי מקורי הוא אופציה מצוינת לשי לחג. עינב שיף במדריך מקיף: כיצד תבחרו את הדיסקים ליקירכם

לאליטיסט העממי (זה שמצהיר בפומבי שמזרחית זה אחלה)

קובי פרץ, "כמה אהבה בקיסריה": רק מהפוזה של קובי פרץ על העטיפה אפשר לראות שמדובר בסטאר של העם. כובע אופנתי, יד עם מיקרופון הצידה, באווירת אנריקה איגלסיאס בדואט המיוחד עם אבא חוליו. קובי פרץ הוא הזמר שכולם מזמזמים באוטו, שומעים בסלולר ומחמצנים את השיער עבורו. כן כן, גם אתם שפותחים את הבוקר עם אספרסו ו"הארץ", סביר להניח ש הייתם לפחות פעם אחת בבוננזת הקיסריה שלו, או שרקדתם על השולחן בגנקי לצליליו.

אופציה חלופית: מרגלית צנעני, "דווקא היום". אלבום הסול של זו שפרשה כנפיים רחוק כל כך, עד שהיא הגיעה לארית'ה פרנקלין.

לאמא שחושבת שהיא במודה (ולא יודעת שהמילה במודה כבר לא באופנה)

מאיה רוטמן, "ממשיכים אחורה": "שמעי, היא הייתה מדהימה ב'כוכב נולד' האחרון. היא לה לנצח את המשתמט הזה עם הקוקו, נו, איך קראו לו, זה שניצח ואז נעלם."

אופציה חלופית: ליבי, "כיסים". "גם אותו אני זוכרת. הוא נראה קצת יותר חכם מההוא שגזור עלייך".

לבן שהוא חבר של ההורים שלו (ויש לו דיבור טוב עם החברים שלהם)

הדורבנים, "אחד אחרי השני": אלא אם מדובר בביטלס, זו לא ממש מחמאה שאתה מקשיב לאותה המוזיקה שההורים שלך אוהבים. מצד שני, נחמד שיש את מי לשתף מידי פעם במתרחש במוזיקה הישראלית ("את לא מאמינה, רק הוציאו אלבום שלישי וכבר התפרקו") ומצד שני לעדכן אותם מוזיקלית ("זה לא שהדיסקו שוב כאן - זה פשוט לא דיסקו"). הדורבנים הם התשובה של המיינסטרים לזמן איכות, נצלו אותו עד שתמצאו בן או בת זוג.

אופציה חלופית: סינרגיה, "סינרגיה אקוסטית עם רמי קליינשטיין". מפגש פיסגה, לא חשוב מאיזה גיל מסתכלים על זה.

לילד שחזר מהטיול במזרח (ונתקע עם טיקה על המצח ובולנאט אחרי כל מילה)

מוש בן ארי, "אנשום": כמה שבן ארי לא יתנער ויהפוך את עצמו לאמן מיינסטרים סופר מצליח שרק מסרב להסתפר, לעד ישויך בן ארי לסצנת השאנטי-פופ. גם אם לאלבום הבא שלו יקראו "זין על אושו", הפריט האופנתי הדומיננטי בהופעות יהיה לצערנו שרוואל.

אופציה חלופית: גרין, "קולות הלויים". קלידן נקמת הטרקטור לשעבר הצליח לשחזר כמה מכלי המקדש לאלבום שמלא בצלילים באווירת קדושה, בדיוק מה שאדם שצרך סמים קלים וקשים צריך ברגעי המפגש הראשונים עם החום הישראלי.

sheen-shitof

פתרון עוצמתי לכאב

טכנולוגיה מהפכנית לטיפול בכאבים אושרה ע"י ה-FDA לשימוש ביתי

בשיתוף Solio

לבת עם התסביך האדיפלי (שלא מצליחה להגיע אל אבא)

רונה קינן, "שירים ליואל": נראה אותו לא נחמד אלייך אחרי זה.

אופציה חלופית: אביב גדג' - "תפילה ליחיד". גם כאן, הוא יבין את המסר ואם לא, הוא כנראה חרש.

לחבר שצורב אוספים באינטרנט (וגם מכין להם עטיפות מעפנות במחשב)

עמיר בניון - "שעה של אור 1999-2009"

לאורך כל הקריירה שלו, עמיר בניון לא הצליח להוציא אלבום אחד שהיה מצליח באמת מהתחלה ועד הסוף, אבל בכל אלבום היה לו לפחות שיר אחד שהצליח לתפוס את אלוהים עם המכנסיים למטה. קיבוץ של כל השירים האלו באוסף יכול סוף סוף להביא להרמוניה בין בניון, מלוחמי זכויות היוצרים האסרטיביים ביותר של העשור, לבין הישראלי שלא קנה אלבום כבר שנים.

אופציה חלופית: גלי עטרי, "המיטב". עוד זמרת סינגלים מובהקת שזוכה סוף סוף לאוסף מייצג.

לחבר שמתחיל לימודים במנהל עסקים (ומתחיל לשבת במגה ברים עם ספות לבנות)

רפי גינת, "בגובה העיניים": אם תקשיב לזה מספיק טוב, אולי גם להופעות שלך יגיעו רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה לשעבר מהצד האחד ו-17 מיליארד דולר בנכסי דלא ניידי מהצד השני. אם לא - תסתפק בקול עמוק ועבה במיוחד.

אופציה חלופית: הראל סקעת, "דמויות". ככל הנראה האלבום שיילמד בשיעור 'כיצד בית הקפה שלך יכול להתחיל לעשות כסף'.

לחבר ששונא מוזיקה ישראלית (ולא מאמין שיש עתיד לחרא הזה)

אשכרה מתים - "אשכרה מתים": הגיטרות הבוערות, הטקסטים ההזויים, האוהד פישופיזם ששולט בכל תו ותו שיוצא מהפה של הלהקה הנפלאה הזו מוכיח שגם לנו יכולים להיות ארקטיק מאנקיז פינת נושאי המגבעת. בהופעה קטנה בבית מתפרק עם בירות שהיו בתוך דלי של קרח, אפשר היה לראות את העתיד של המוזיקה, והוא אפילו היה בעברית.

אופציה חלופית: מריונטה סול, "עיר הפועלים". אם האינטרפול לא בא אל תל אביב, תל אביב תגיע לאינטרפול.

למארח הגוי אליו טסת כדי לברוח בחגים (שיאלץ לסבול את הגרביים המלוכלכות שלך בסלון)

מונוטוניקס, "Where Were You When It Happaned?": לא מיועד לישראלים לשעבר או חברים ממוצא יהודי, אלא למכרים מטרק ארוך משכבת גיל צעירה יחסית, שיוכלו לאחר מכן לחוות את המונוטוניקס באחת ההופעות שלהם, שכידוע הן הדבר האמיתי כשמדובר בשלישיה הזו. בהתחשב באינטנסיביות הסיבוב שלהם, הם כנראה יגיעו לא רק לעיר, אלא גם לרחוב שלו.

אופציה חלופית: אסף אבידן והמוג'וז,"Poor Boy/Lucky Man". מוגש לכם מטעם משרד החוץ התרבותי שקם לישראל בזכות הרוק וחברת סוני-קולומביה, שפעם ידעה מה אתם אוהבים ומאז האינטרנט, אתם יודעים מה הם חושבים שאתם אוהבים עוד לפניהם.

למארח היהודי אליו טסת כדי לברוח מהחגים בארץ (שיבקש ממך לסחוב קרפיונים מישראל)

אילן וירצברג, "זמן אמת": מכונת הזמן הקפיאה את אילן וירצברג והשאירה איתה שני דברים: את פינק פלויד ואת הגאונות. אלבום שכולו שפה אחת, אבל היופי שלו הוא אוניברסלי.

אופציה חלופית: אביתר בנאי, "לילה כיום יאיר". אביתר בנאי הוא הזמר הישראלי האהוב ביותר כרגע. משהו בהאזנה למוזיקה שלו מחוץ לישראל מעורר ריח של געגוע ודחייה בעת ובעונה אחת. זו אולי לא המתנה המושלמת, אבל לפחות איתה, אפשר לראות שאכפת לך.

  • עוד באותו נושא:
  • דיסקים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully